10. Dua Lipa & BLACKPINK - Kiss and Make Up
דואה ליפה מנסה לפנות לשווקים זרים על ידי חבירה למקומיות. כבר כמה שנים הדיבור העיקש הוא על השתלטות הקיי-פופ (הפופ הדרום קוריאני) על שוק המוזיקה העולמי. 2018 כנראה תיחקק כשנת מפנה עם הפופולאריות העצומה של BTS. בשביל לעלות על הגל דואה ליפה מיהרה לשתף פעולה עם להקת הבנות בלאקפינק, ששיר ממוצע שלהם צובר מאות מיליוני צפיות ביוטיוב. השיר עצמו גנרי להחריד ולא מנסה אפילו לחדש משהו בצירוף הכוחות הזה. דואה ליפה אולי התחילה כאחת המרעננות, אבל ככל שעובר הזמן, היא מתייצבת כעוד כוכבת פופ שזזה עם הטרנד המוזיקלי הנוכחי.
9. Zero 7 – Mono
בסוף שנות התשעים בואכה אלפיים כולם ממש אהבו להאזין למוזיקת רקע של לאונג' טרנדי - אלקטרו-אמביינט עם קריצת כלים אקוסטיים. זירו 7 עמדו במרכז הסצינה והיוו חומר טוב לעורכים של תכניות לילה מאוחרות ברדיו, והיו גם לנקודה חשובה בקריירה הטריה דאז של סיה. עם שחיקת הז'אנר צעדיהם התפוגגו ובעשור האחרון הם די נעלמו. השבוע הם החליטו לחזור, לא ברור אם כדי להחיות את הסצינה, או פשוט לספק רקע לבתי קפה עם נוסטלגיה לשנת 1999. השיר החדש לא מסעיר, כי בואו נודה, מדובר בזירו 7, אבל הוא יפה ונעים.. אם כן, ברוכים השבים, הרבה השתנה ואולי בעצם זה רק דז'ה וו.
8. ZAYN – Fingers
משהו לא ברור עובר על זאיין. מי שהתחיל בתור פליט וואן דיירקשן המבטיח ביותר בזכות אלבום בכורה מעולה, נאבק לאחרונה בלמצוא את המקום שלו ברצף שירים לא ברור. בעוד אל האלבום הקודם הוא הגיע בטוח במי שהוא, בשנה האחרונה הוא שחרר 5 שירים, חלקם טובים יותר, חלקם מביכים, בלי שאף אחד מהם יהפוך לשיר משמעותי או שאיפה לעבר אלבום. Fingers לא מסמל איזו דרך חדשה. השיר ממשיך את הזיגזג כאילו היה אמן צעיר שלא יודע מה הוא צריך לעשות. השיר חביב, לא מזיק, ואף היה מעולה אם היה מדובר בסינגל רביעי מתוך אלבום אחרי לפחות שני שירים חזקים. מה קורה איתך זאיין? אנחנו דואגים.
7. Beirut – Gallipoli
מרחק עצום קיים בין התקופה בה ביירות פרצו, נקודת השיא של בלוגי המוזיקה, לבין חוסר הסבלנות שיש כיום לכל מה שלא נותן את הריגוש כאן ועכשיו. אבל חבורתו של זאק קונדון בשלה. בשיר החדש הם עדיין באווירה הנוסטלגית עם המלודיה העממית והרכב הנשפנים שנשמע כאילו הקליטו אותם ברחוב. למרות שם השיר (והכוונה היא לשם של עיירה בעקב של איטליה, ולא לחצי האי הטורקי), לא מורגש איזה שינוי מהותי, רק אולי קצת אווירה מקומית שנכנסה. ביירות שבויים בעולם שבו אתה מטייל בעולם עצוב והמקומיים מחייכים אליך כדי לעודד אותך. זה נעים ונחמד, אבל צריך להתעורר באיזה שלב.
6. Cardi B – Money
אחרי כל הפיאסקו עם ניקי מינאז', כולם ממש רוצים לדעת מה יש לקארדי בי להגיד. אם להתייחס לפי השיר החדש, לקארדי לא באמת אכפת כי ההתייחסות היחידה שלה היא בסרטון אינסטגרם שבו היא סיפרה שהסיבה לשיר היא המעריצים של ניקי. לא בטוח שהם ישמחו לשמוע את זה, אבל אנחנו לפחות קיבלנו שיר חדש של קארדי שבו היא מסבירה יפה מאוד למה אימהות זה עניין יקר וחשבונות צריך לשלם. מצד שני, היא הופיעה השבוע בבר מצווה ומקור אנונימי צוטט שהיא לא תקום מהמיטה עבור פחות מחצי מיליון דולר. העיקר הבריאות.
5. עדן חסון – מתפוצץ לי הראש
עדן חסון הוא לא הראשון בעולם הפופ הים-תיכוני שכותב שירים לעצמו אבל הוא כן מהיחידים בעל תדמית של סינגר-סונגרייטר, שמשויכת לרוב לעולם הרוק. בכל השירים שלו הגיטרה היא כלי שתופס נפח רב וברוב הקליפים גם רואים אותו מנגן עליה כאמן מיוסר. ובדומה גם לז'אנר הסינגר-סונגרייטר, איכות הכתיבה שלו עולה על איכות הקול שלו שנמדד יותר באופי ופחות בטכניקה. ב"מתפוצץ לי הראש" הוא ממשיך להרחיב את הרפרטואר שלו בשיר על בחור רגיש שרודף אחרי מישהי שלא רוצה אותו, וממצב את עצמו כאחד השחקנים הבולטים בסביבה. המבאס הוא הסוף הקטוע - פייד אאוט הוא כמעט תמיד פתרון טוב יותר.
4. Post Malone & Swan Lee – Sunflower
כבר ידוע שהדור הנוכחי של ראפרים ממש שונא הגדרות. אתם לא תגידו להם לעשות רק היפ הופ. הם יכניסו אלקטרו-פופ ואימו-רוק, ובמקרה של פוסט מלון וסוואן לי - הם יוציאו קטע דרים-פופ כאילו היו הפייבוריט של פיצ'פורק ב-2009. לכבוד סרט אנימציה חדש של ספיידרמן, שני הראפרים הניחו בצד את התכונה העיקרית שמאפיינת את היותם מוזיקאים – לעשות ראפ – לטובת שירה מסונתזת באווירה חלומית. לא משהו שזר לאף אחד מהם, ועדיין מפתיע לשמוע עד כמה מה שקיד קאדי עשה לפני עשור הוא הסטנדרט היום.
3. Lauren Jauregui – Expectations
באודישן הראשון שלה באקס פקטור לורן הורגי שרה את If I Ain’t Got You של אלישיה קיז. היא התקבלה כמובן וההיסטוריה מאז כחברת פיפת' הרמוני ידועה. השבוע היא הוציאה סולו ראשון ומנסה לחזור לאותו סאונד איתו רצתה להתפרסם מלכתחילה. מדובר בבלדת סול מעושנת עם מקצב משולש שמשום מה עובד ממש טוב עם שירים על לב פגוע אך אמיץ. את הצרידות בקול שהיא נאלצה להחביא לרוב במהלך תקופת פיפת' היא שולפת מחדש בכדי להדגיש שהנה אני כאן, אני האמיתית. אם בכל שיתופי הפעולה שלה לא היינו בטוחים ביכולת שלה לבלוט אל מול הנוכחות של קמילה או נורמני, השיר החדש מוכיח אחרת.
2. Normani & Calvin Harris – Slow Down
לעומת לורן, נורמני עוד לא מוכנה לצאת בהצהרות, היא עדיין מגששת את מקומה. אחרי הפריצה המעולה בשיר משותף עם קאליד, נורמני השבוע שחררה שני שירים עם קלווין האריס. המועדף עלינו, Slow Down, הוא המפגש המושלם בין היכולת של האריס לייצר טראק דאנס-האוס פשוט אך ממכר לבין הייחודיות של נורמני בביצוע ארנ'בי מהיר שמתנדנד לא מעט לכיווני ההיפ הופ. מה שכן, השיר הוא לא החותמת של נורמני, לשם כך היא תצטרך קצת יותר משיתוף פעולה עם אחד המפיקים הגדולים של התקופה.
1. Khalid – Vertigo
התעלומה העיקרית בשיר החדש של קאליד היא מאיפה מוטיב המיתרים – האם מדובר במשחק על Bittersweet Symphony האלמותי של The Verve, או שבעצם גרסה מואטת של Viva La Vida של קולדפליי? בשני המקרים קאליד מסמן טריטוריה חדשה – לא עוד זמר ארנ'בי שמשייט בעולמות הפופ, אלא מוזיקאי שחוקר ולא מפחד לנסות כיוונים אחרים. השילוב של הסמפול עם סגנון השירה בשיר מזכיר את תקופת הפוסט-רדיוהד ברוק הבריטי מתחילת העשור הקודם – כשעוד לא היה ברור אם מדובר בהרכבים אלטרנטיביים או ברוק-פופ פר אקסלנס. לתוך היומרה הזאת הוא כמובן מכניס את הגרוב האישי שלו שמחזיר אותו לאזור הביתי. אם לרגע חששנו שקאליד נשאב לתוך סחרחורת הפופ עם שלל אירוחים אצל מפיקים, Vertigo מראה שהוא פשוט הכין את הקרקע לבאות.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: