רפלקטור 03: 7 דקות (מוזיקליות) בגן עדן, ותודה לטיים אימפלה

רפלקטור 02: אביב הגיע, המנון אינדי-רוק בא

Downtown Boys – Monstro

מתי בפעם האחרונה שמעתם כלי נשיפה בשיר פאנק? ובכן, השיר "Monstro", לא דומה לשום דבר ששמעתם בעבר. דאון-טאון בויז לא מנסים להיות מגניבים לרגע אחד, וזה מה שהופך אותם להרכב הכי מגניב בסביבה כרגע. הם משלבים בין תיפוף לוחמני, נגינה מהודקת וסקסופון רועם, כל זה בזמן שהסולנית, ויקטוריה רואיז, צועקת באנגלית ובספרדית לסירוגין "היא חומה, היא חכמה!" (כמו כל דבר, זה נשמע יותר טוב באנגלית). נראה שדאון-טאון בויז הושפעו לא מעט מלהקת פוסי ריוט, שהקריאה שלהן ברוסית "פוטין ילמד אתכן איך לאהוב את המולדת" הדהדה למרות מחסומי השפה, והפכה אותן לאחד מההרכבים הפוליטיים החשובים ביותר של השנים האחרונות. אם לשפוט לפי השיר הזה, נראה שהבויז בהחלט הולכים באותה הדרך: בהודעה שלהם לעיתונות נמסר שהלהקה יוצאת כנגד "גזענות, קווירופוביה, קפילטזים, פשיזם, שעמום, וכל מה שאנשים משתמשים בו כדי לסגור את המוח, העיניים והלבבות שלנו". ולמרות המסר הקשה, יש בשיר הזה קלילות בלתי צפויה שמעבירה את הרעיון בצורה אפקטיבית וסופר כיפית.

Modest Mouse - Lampshades On Fire

הסינגל הראשון מהאלבום החדש של מודסט מאוס, אמנם שוחרר כבר לפני שלושה חודשים, אבל לא יכלנו להתעלם ממנו השבוע בגלל שני אירועים חשובים שקרו: הראשון הוא שלאחר ציפייה ממושכת הם סוף סוף שחררו, ממש לפני מספר ימים, את האלבום החדש "Strangers to Ourselves". הדבר השני הוא הקליפ הסוראליסטי לשיר, שיצא גם הוא ממש לפני מספר ימים והדהים אותנו לחלוטין. "אהילים באש" כל כך עצמתי ומהרגע שהוא מתחיל להתנגן יש מעין תחושה שהוא מנסה לנער את המאזין ולדחוף אותו לקצה. מודסט מאוס מכריזים "לזה אני קורא מסיבה" והם יוצרים סאונד אגרסיבי, כועס ושיפוטי כשברקע קצב ה"buh buh buh" המדבק מתחילת השיר ועד סופו.

השיר עוסק במעבר, שינוי, פחדים, בריחה, התעלמות, קוצים בעצמות, אהבה קשוחה שתהרוג את כולנו ועל שטחיות המין האנושי. הדמויות בקליפ, בקצב המהיר בו הן מתחלפות, יוצרות את התחושה שהשיר מתחיל ומסתיים כמעט בשניה אחת ומשאיר תחושת הלם, סקרנות ורצון לשמוע ולהבין עוד על מה אייזק ברוק שר כשהוא מדבר על הפחד שמניע אותנו להמשיך ולעשות את אותן הטעויות ו"את זה כבר עשינו, לאן ממשיכים מכאן?". משהו ב"Lampshades On Fire" מזכיר שילוב בין "Special Needs" של פלסיבו ו-"fitzpleasure" של אלט-ג'יי, ויחד עם הקליפ המטורף מתקבל מעין סרט אימה לייט ממכר עד כדי כך שכנראה בסוף ההאזנה תלכו, בדיוק כמונו, לקנות את האלבום החדש.

Django Django - Reflections

הסינגל החדש של Django Django הוא אחד הרליסים המרגשים של השבוע האחרון. אלבום הבכורה של הלהקה משנת 2012 היה כזה שהפך את הבטן באופן בלתי צפוי לחלוטין. ג'אנגו הם ארבעה ילדים לונדונים, בלונדינים וחמודים, ששחררו, בלי בושה, אלבום שמשלב ביטים של האוס, תופים אפריקאים, סינתיסייזרים מהאייטיז, הרמוניות ביץ'-בויזיות וכישרון מלודי מיוחד. החשש היה שהג'אנגואים ייפלו למלכודת האלבום השני, או לחילופין ינסו למחזר את התמהיל שעבד להם כל כך טוב. "Reflections", הסינגל השני שיוצא לקראת האלבום החדש, משמר את הסאונד החם והעוקצני של האלבום הראשון, אבל לוקח את ההרכב לכיוונים הרבה יותר מהורהרים ובוגרים. אם זה בפתיחה הסינת'-פופית, בסולו הסקסופון המפתיע שמגיע באמצע השיר, או בהרמוניות הקוליות האופייניות, שמזכירות לנו שDjango Django הם לא רק מפיקים מופלאים, אלא גם, עד כמה שזה נשמע בנאלי, זמרים פשוט מצוינים.

Alabama Shakes – Future People

המשקשקים מאלבמה כבר היו מועמדים לגראמי על מוזיקת הרוק-רוטס-סול-בלוז שלהם, בעיקר בזכות השיר "Hold on" מאלבום הבכורה "Boys&Girls". בחודש הבא מתוכנן לצאת אלבומם השני "Sound & Color" וממש לפני כמה ימים שוחרר הסינגל השלישי מתוכו. מדובר בשיר אלבמה שייקס דיי אופייני, מה שלא מונע ממנו להיות מעולה מהרגע שהוא מתחיל ועד הרגע שהוא מסתיים. "אנשי העתיד" נחשב לשיר הרקיד יותר שיצא למשקשקים עד היום והקצב שלו הולך ומתגבר וגם נהיה מעט רוקיסטי ככל שעוברות השניות. קולה האדיר של בריטני הווארד שמזכיר זמרות כנסייה גדולות, מנצח על המקצבים הממכרים והאותנטיים, וכל מה שעובר לנו בראש בזמן ההאזנה הוא השיר המפורסם של לינרד סקינרד, "סוויט הום אלבמה".

C Duncan - 1 Here To There

כריסטופר דאנקן הוא סינגר-סוגנרייטר מהסוג הפחות נפוץ. לא זמר עגמומי שפורט בעדינות על גיטרה אקוסטית, אלא משהו על הקו שבין זמר למפיק אלקטרוני. דאנקן הוא יוצר בן 25 מגלאזגו, סקוטנלד. לא מזמן הוא הוחתם בלייבל הבריטי Fatcat, ובימים אלה הוא ממריא לעבר אלבום בכורה. השיר החדש שלו מזכיר סאונד של שנות השמונים, בעיקר בפתיחה ובליין הגיטרה המחזורי, אבל משלב גם סאונד דרים-פופ בסגנון השירה ובשטיחים האלקטרוניים שפרוסים להם ברקע. אותם שטיחים ממחישים גם את התחושה הכללית שדאנקן משרה בשיר הזה, תחושה של מסע ותנועה. חוץ מכל אלה, ואולי הכי חשוב - C Duncan אוחז במשהו שלא לכולם יש: כישרון לכתוב מלודיות עגולות ויפות, ולא רק הפקה שמתעצבת סביב חלקי שיר. אלבום הבכורה יוצא בסוף אפריל. אנחנו מחכים בסבלנות.

רפלקטור הם תומר קריב, ניצן פינקו ובר זבדה, המנצחים על ליין המסיבות של מוזיקת האינדי החדשה והרקידה על שלל גווניה. עוד מוזיקה חדשה ללא הפסקה בפייסבוק ובמיקסקלאוד.