בדברי הימים של המוזיקה הישראלית, נהוג לסמן את המפגש בין אתניקס לאייל גולן בסוף שנות ה-90' כרגע המכונן בו המוזיקה הים תיכונית שינתה כיוון והפכה לזרם המוביל. מיינסטרים אם תרצו. אבל כמה שנים לאחר מכן, שלוש ליתר דיוק, החל תהליך נוסף שהאפקט שלו מהדהד עד היום. בוקר אחד, שמעו לא מעט ישראלים מישהי שהם לא שמעו לפני כן זועקת בקול שבור "בוקר טוב לכל אלה שלא היה להם לילה".
לאף אחד מהם לא היה מושג איך לאכול אותה או את השיר הזה. הקהל שהיה בטירוף על אייל גולן, לא הבין איך הגיטרות קשורות לסגנון השירה הזה, ולמה זה לא קליל כמו "בלעדייך". מצד שני, מי שמעולם לא התחבר לז'אנר, גילה מעבר לשירה איזו חדשנות מוזיקלית מורכבת וטקסטים מגה עמוקים מסקרנים. מה שבטוח הוא שאף אחד לא נשאר אדיש, הרבה גבות הורמו, כולם לקחו להם זמן לעכלח ולחשוב על מה שהם שמעו - ואז הם הבינו שזה וואו.
זה היה תהליך שלקח זמן, אבל לאט לאט זה הפך להיות מגניב להתעניין קצת בשורשי המוזיקה הערבית/תימנית/ פרסית - והיום, אחרי 20 שנה, שמות כמו שי צברי, לירון עמרם, A-WA ורביד כחלני הם הדיבור החם בקרב מביני עניין, וזהבה בן מופיעה פתאום ב"תדר" מול מאות היפסטרים מבסוטים מתמיד.
האלבום ההוא של דיקלה, אלבום הבכורה שלה, "אהבה מוסיקה", זכה בשנת 2000 להרבה שבחים, ואחרי כמה חודשים נבחר לאחד מחמשת אלבומי השנה של מדור 7 לילות בידיעות אחרונות. מי שצלל עמוק אל תוך האלבום הזה, מצא עיבודים מטורפים והשפעות של לד זפלין שהביא המפיק המוזיקלי רן שם-טוב שניסה למצוא אז את דרכו עם הרכב אלטרנטיבי בשם איזבו.
היה שם גם את הטאץ' של משה לוי, שעד אז עבד עם שמות כמו שלום חנוך, ריטה, מאיר אריאל ואביב גפן, ובאלבום הזה, לוי התעסק לראשונה ב"מוזיקה מזרחית" ומהר מאוד ניכר שהייעוץ האמנותי שלו עשה פלאים לשירה של דיקלה ולטקסטים עצמם.
ב-20 השנה שחלפו מאז יצא "אהבה, מוסיקה", יצאו לדיקלה עוד חמישה אלבומים, ואחרי כמה נקודות שיא, היום היא כבר לחלוטין אחת הזמרות הכי פופולריות בארץ, כזו שלהופעות שלה מגיעים כל אלו שבזמנו הרימו גבות, אנשים מכל קצוות ושכבות האוכלוסיה, וגם, כמובן, מי שהכירו אותה רק מאוחר יותר.
בסרט הדוקומנטרי הבא שמישהו יפיק על החיבור בין מזרח למערב במוזיקה הישראלית, לפני או אחרי הקטע על אתניקס ואייל וגולן, ראוי שהפעם יצוין גם המפגש הקוסמי הזה בין דיקלה לרן שם טוב ומשה לוי. מדובר באלבום מרהיב ביופיו, שבלי ספק השפעתו מורגשת עד היום, גם אם האמנים הצעירים עצמם לא בהכרח הכירו אותו לעומק או את הסיפור שמאחוריו. דיקלה היא דמות מפתח שהבטיחה בזמנו "אהבה, מוסיקה וחופש" וממשיכה לקיים.
לרגל חגיגות 20 שנה לאלבום הנפלא הזה, החלטנו לחזור אל שלושת האנשים שאחראים ליצירה, כדי לשמוע מהם, במבט לאחור ולהווה,על התחושות שליוו אותם בעבודה עליו ובעיקר אחרי שיצא.
דיקלה
"עברו 20 שנה מאז, ועכשיו זה נראה לגמרי כמו גלגול אחר. רוב האלבום נכתב למעשה תוך כדי הליכה ברחובות בדרך לרן (שם-טוב), וכך קרה ש'אהבה מוסיקה' נכתב בצומת בית כנסת הגדול באלנבי; 'בוקר טוב' באחד מביקורי בבאר שבע, ו'תבלינים', שפותח את האלבום, נכתב אחרי משמרת מלצרות במועדון התאטרון בדרך לבית אמי. כמובן שלא היה אז רשמקול בנייד, אז פשוט הלכתי שעות כדי לזכור את הלחן וקיבלתי השראה מהרחוב".
"האלבום יצא בדיוק כפי שדמיינתי אותו כי זו הייתה הזעקה הראשונה שלי אחרי 27 שנים של כאב ושמחה - כך שזו היצירה הכי משמעותית וייחודית שלי. לא היו בתקופה ההיא שום רגשות של שיפוט, ריסון, ויסות או מחשבות על הרדיו או ביקורת של הקהל - רק דחף ליצור ולהוציא כבר, וזה כמובן שונה לחלוטין ממה שקורה היום. הייתה שם כתיבה חזקה ומרדנית במובן מסוים, בעיקר כי לא הייתי חייבת לכלום אף אחד. במקום דיאלוג עם מאזין, יש שם מונולוג, נאום ארוך שעבדתי עליו כמעט 30 שנה".
רן שם טוב
"בסוף שנות ה-90 הייתי מפיק צעיר והכרתי את דיקלה בתחילת דרכה. עשיתי לה קצת סקיצות והיא הייתה בכלל באיזה קטע תיאטרלי הארדקור בלי שום קשר לעניין המזרחי. אחרי כמעט שנתיים של עבודה, הצעתי לה שאולי תלך דווקא על הקטע המזרחי/מצרי והיא מיד נדלקה והתלהבה. את הסקיצות בכיוון החדש, השמענו להד ארצי, שדי מהר החליטו להחתים אותה. משה לוי הצטרף כיועץ אמנותי ואחראי על השירה, והא אכן הוציא ממנה דברים מדהימים. עבדתי אז על הפרויקט בטרנס, בלי לישון הרבה ולא ציפיתי לכלום. הכל היה ראשוני מבחינת שנינו - ירקנו מהר בלי לחשוב על התגובות".
"היום, אני כמובן שמח מאוד בהצלחתה, כי היא הייתה במקומות לא פשוטים בחיי היומיום, אבל נאבקה ולא ויתרה. בזכות כריזמה, עקשנות יוצאת דופן ולחנים מאוד חזקים ושורשיים - זה קרה בגדול והדרך שהיא עשתה מאז לא פחות ממדהימה".
משה לוי
"המפגש עם דיקלה היווה עבורי "סולחה" עם מוזיקת המזרח. כילד ממשפחה ממוצא מזרחי, זכורה לי החוויה בה אבי הקשיב למוסיקה טורקית כמעט בסתר ובעוצמה נמוכה. המוסיקה של האויב. 'תנמיך את הרדיו, לא נעים מהשכנים' רטנה אימי בכל פעם שגברה העוצמה, ואז בא המפגש עם רן ודיקלה. השפעתו של האלבום ניכרת וגדלה ומתפתחת עד היום, וכרגע במכונית שלי הרדיו מכוון לשש תחנות ערביות שונות. המעגל נסגר".