10. Bebe Rexha – I’m a Mess
כותבי שירים נמצאים בתקופה מאוד מסובכת, הכל פתוח וידוע ולכן גם אם לקחת רק השראה ממקום אחר, צריך לתת לו קרדיט. בשביל למנוע מצב עתידי של אי נעימות, כותבי השיר של בבה רקסה נתנו קרדיט לכותבי להיט הניינטיז הענק "Bitch" של מרדית' ברוקס. אין שם לקיחת מלודיה או ציטוט, רק השראה ממבנה הפזמון. בצעד הזה הם פתחו דלת רחבה מאוד להשוואה. ברוקס ורקסה שרות על הדפקטים באישיות שלהן, רק שלברוקס לא אכפת שירגישו עד כמה היא דפוקה, אצל בבה הכל מסודר ומאורגן מדי, אין אף שערה שלא מונחת במקומה. לא רק השירים, גם הקליפים נבדלים במידת המשוחררות – אצל בבה זה בית משוגעים על פי בית אופנה טרנדי, אצל ברוקס זה התת מודע שמשתחרר אחרי סמי הזייה. אולי זאת התקופה שבה כל ניסיון להראות את הבפנוכו צריך להיראות כמו סלפי מושלם, אבל אין סיבה שגם כיום לא נרקוד כאילו אף אחד לא רואה.
9. Zhu & Tame Impala – My Life
זה היה רק עניין של זמן עד שטיים אימפלה יפשטו לחלוטין את מסיכת להקת הרוק האלטרנטיבית לטובת מסע לעבר מחוזות הפופ והאלקטרו. זה היה שם כבר באינספור הרמיקסים לאלבום Currents (שכבר ברובו היה באווירת דיסקו), ובשיתופי הפעולה של קווין פרקר, סולן הלהקה, עם מארק רונסון וליידי גאגא. כעת הצעד הסופי נעשה עם אירוח רשמי של הלהקה אצל יוצר האלקטרו Zhu. באופן לא מוזר, השיר נשמע כמו אחד מהרמיקסים לאלבום האחרון שלהם. וזאת גם הבעיה. השיר נשמע יותר כמו רמיקס ופחות כמו קטע שעומד בפני עצמו. הוא לא מתרומם לשום מקום ונשאר לשכשך ברדודים של קטעי המעבר. וייב של ביניים.
8. A$AP ROCKY X TYLER THE CREATOR - POTATO SALAD
שני חברים נפגשים ליד מגדל אייפל ופוצחים בפריסטייל, זה הסיפור של הדואט בין אסאפ רוקי לטיילר דה קריאייטור. הבסיס הוא שיר של מוניקה מ-2003 שהפיקו מיסי אליוט וקניה ווסט והתירוץ הוא פרויקט צד של אסאפ רוקי. קטעים מסוג זה חוזרים לראשוניות של הראפ, בלי יותר מדי רעש, רק ביט ומילים, וכידוע - פחות זה יותר.
7. Silk City (Diplo & Mark Ronson) ft. Mapei – Feel About You
המפגש הראשון עם הפרויקט סילק סיטי של צמד החלומות דיפלו ומארק רונסון היה אחד הדברים המבאסים של השנה. Only Can Get Better היה קטע האוס הכי רנדומלי שיש שכנראה נוצר כי שני הכוחות משכו לכיוונים שונים והתוצאה נתקעה באמצע של האמצע. השבוע נחשף קטע חדש בפרויקט, הפעם בשיתוף פעולה עם Mapei הזכורה לטובה מ"Don’t Wait". כבר בשניות הראשונות יש תחושת הקלה. דיפלו ומארק רונסון הם מפיקים שלאורך הקריירות שלהם השכילו לזרוק כל מה שהם שאהבו לתוך מרקחת של פופ. את העניין הזה הם שכחו בקטע הראשון בשביל להיזכר כעת במה הם טובים. אז כן, זה עדיין לא שיר העשור כמצופה מהפרוייקט, הוא מזכיר יותר מדי את קלין בנדיט ופחות נשמע כמו תוצר של דיפלו או מארק רונסון. אבל לבינתיים אפשר לספוג את זה עד לסינגל הבא שכבר יארח את דואה ליפה, שם יהיה אפשר להכתיר את הפרויקט באופן סופי כלהיט או כפלופ.
6. David Bowie – Zeroes, 2018
מיד לאחר מותו של דיוויד בואי הוא נהפך לדמות קדושה. אנשים נעמדים לדקת דומייה רק למראה תמונתו. זה היה רק עניין של זמן עד שיהפוך לקדוש פוסט-מעונה – כזה ששיריו עוברים עינויים מהסוג הגרוע ביותר לאחר מותו. לכן מפתיע לגלות שהטיפול שנעשה ב-Zeroes, טראק מהאלבום Never Let Me Down, הוא לא מביך. השיר הופשט מהבומבסטיות המקורית לגרסה קלה יותר שתיתן הרגשה כאילו מדובר בשיר מאלבומי תחילת הסבנטיז. רק מה פשר הסיטאר, אנחנו לא בביטלס פה.
5. The Internet – La Di Da
חיבורם המחודש של חברי דה אינטרנט הוא מנקודות האור הבולטות של השנה. יותר מזה, האלבום החדש מתכתב באופן מחמיא ולא חקייני עם העבר. ב-La Di Da הם משחזרים את הגרוב השבור, שכמעט ונעלם משירי ה"רחבות" כיום לטובת ביט טראפ או האוס. השיר הוא הגדרה במילון תחת "צ'יל לא מבאס או מזיע".
4. עדי ביטי – אנחנו שניים
כמו כל זמרת צעירה, גם עדי ביטי רוצה להראות שהיא יכולה לשחק כמו גדולה, ואין כמו חצי בלדה עם הפקה מלאת סינת'ים בשביל להגיד "אני כבר לא קטנה". וזה עובד לה. לא רק שהשיר הוא היפה ביותר ברפרטואר הלא ארוך של ביטי, הוא גם בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לעבור את קו הגבול ולהגיע גם לאחים הגדולים של המעריצים הקבועים שלה. בעוד "קהירו" התאמץ יותר מדי להיות "I’m a Slave 4 U", "אנחנו שניים" הוא כבר "I’m Not a Girl, Not Yet a Woman" – בוגר יותר אך מודע לכך שאין לאן למהר.
3. The 1975 – Love It If We Made It
השלב שבו להקת רוק מגלה את הצד הפוליטי שבה הוא לרוב גם השלב שבו היא הופכת למאוסה וטרחנית, אבל זה לא המקרה אצל חברי 1975. במקום לצאת בדיסטורשנים ומכות תופים זועמות, הם חוזרים אל הקלילות של הפופ האייטיזי. באופן הזה הם פחות נשמעים כמו U2 ויותר כמו הכלאה בין הקילרס לדוראן דוראן. הטקסט שיורה לכל מקום, במעין טנטרום של מתבגר, דווקא מייצר אמירה לא מכבידה, פשוטה, של נמאס לנו אבל אין לנו מושג מה לעשות אחרת. לדכא בחן.
2. Chance the Rapper – I Might Need Security
איך יודעים שצ'אנס הראפר זועם? עזבו את סימפול ה"פאק יו" הקסום ממופע של ג'יימי פוקס, תסתכלו על העטיפה ותראו את מם "האגרוף של ארת'ור". את הכעס הוא מפנה כלפי פיגורות בעיר שיקגו, שהורסות מבחינתו את מקום ילדותו שהוא מנסה לשקם. יש משהו כל כך בייסיק, בקטע טוב, בשיר - עד כדי כך שהוא מעורר זכרונות לקניה ווסט של 2003. קיים דיסוננס מאוד חזק בין הביטוי "פאק יו" לבין האופן שבו הביטוי מושר ומסומפל – סוג של סטירה עם נשיקה בו זמנית. בניגוד הזה צ'אנס רוצה לעורר את המאזינים, שידעו שהוא בא להילחם אבל רק מתוך אהבה.
1. BROCKHAMPTON – 1998 TRUMAN
הקולקטיב ברוקהאמפטון ממשיך לספור את השנים הכי טובות בחיים שלהם, כשם האלבום הבא, ואחרי שכיסו את שנת 1999 עם Wildfire, הם חוזרים ל-1998. בשיר שמתכתב עם הרעיון המרכזי של הסרט "המופע של טרומן" – החיים מושלמים ועדיין משהו מרגיש ריקני ובודד – הם נכנסים לכאוס רק בשביל לשבור את הטירוף לקראת הסוף. באפילוג שמנסה למחוק כל מה שהיה, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית, הרוחות נרגעות במין כניעה עם המצב. אם ככה רק הקטע השני, מצב שהבוי בנד של עולם ההיפ הופ הולך לתת את אחד מאלבומי השנה.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: