גבירותיי ורבותיי, מהפך

הגמר הנוצץ של "הכוכב הבא לאירוויזיון" התחיל אתמול באווירה של הכל ידוע מראש (אבל נשכח מהלב). האווירה הייתה, מתחילת העונה, שהניצחון נמצא בידיים של דיאנה. היא הרי כבר זכתה פעם אחת ב"כוכב נולד", השופטים היו הרוסים עליה, הקהל השתגע מהקול הייחודי שלה והתקווה הייתה שגם באירופה יעופו עליה. ובכן, בשנה שבה דונלד טראמפ נבחר להיות נשיא ארה"ב - אנחנו באמת יכולים לצפות משהו מראש?

אימרי זיו פתח את הערב עם ביצוע מאוד מוקפד ל"Halo", וכבר היה ברור שהניצחון לא בוודאות בידיים של דיאנה. האם היה שם רגש אמיתי? שביב של נשמה? לא בטוח, אבל בעוד הדברים האלו נחוצים במוזיקה באופן כללי (ובחיים), דווקא באירוויזיון צריך בדיוק מה את מה שאימרי הביא בביצוע הזה: מקצוענות, אנרגיה ושואו. אנחנו עדיין לא חוזרים בנו המאמירה שאסור לשיר כל תו היה במקום, כל תנועת אגן הייתה מתוכננת, וזה עשה את העבודה.

הביצוע של ביטבוקס אלמנט ל-"Hey Mama" גם עשה חיים קלים לאימרי, ולא היו לו מתחרים אמיתיים לסיבוב השני. איפה ניקי מינאז' ואיפה הם - זה היה ביצוע סופר מתאמץ שיוכתר בקלות לחלש ביותר שלהם בעונה. אין ספק שמדובר בחבורה של אנשים מאוד מוכשרים ומוזיקליים, שלמרות שכבר לא יהיו על במת האירוויזיון השנה כנראה ימנפו את החשיפה הגדולה לה זכו בתכנית וימשיכו בדרך מוצלחת משלהם.

ג'ולייטה, שעכשיו כבר מותר לגלות שהייתה הפייבוריטית הפרטית של המדור, אכזבה עם "My Number One". עקרונית, במידה והיא הייתה מגיעה לאירוויזיון היו צריכים ליצור לה שיר מאותה המשפחה, אבל כשהיא ביצעה אותו על במת הגמר זה היה חיקוי חיוור ודהוי של המקור. איך אומרות מורות למחול? "את מסמנת". ג'ולייטה נראתה ללא אנרגיה בביצוע שלא מתעלה על להקת קאברים בלובי של בית מלון. וממש ציפינו ליותר.

כשהגיעה תורה של דיאנה, היה מאוד מסקרן לגלות מה היא תבחר. האם היא תמשיך עם קו האוונסנס שלה או שהיא תשמע לקולות השופטים שקראו לה להביא את היכולות הקוליות הדרמטיות שלה לתוך שיר פופי. לשמחתנו, היא הלכה על האפשרות השנייה וביצעה את "Euphoria" האירוויזיוני, והוכיחה שזה היה הדבר הנכון לעשות. השילוב של קולה העוצמתי עם השיר הפוואר-פופי הזה יצר תוצאה די קרובה למושלמת, ושמחנו לראות שמלכת האופל דווקא יודעת לזוז לא רע. לא ממש טוב, אבל לא רע. אחרי הביצוע הזה, והאחוז המטורף שהוא הביא, היה נראה שכבר אפשר להרים את הכתוביות - דיאנה נוסעת לקייב.

ואז, אחרי סבב של דואטים חמודים עם השופטים ופרידה מהביטבוקס אלמנט, קיבלנו ביצוע נוסף של ג'ולייטה והפעם ל"שיכורים מאהבה" של עדן בן זקן - והתאכזבנו בשנית. דווקא כשהיא שרה את "בראשית" עם אסף אמדורסקי ראינו צד חדש ומקסים שלה, אך הביצוע שלה ל"שיכורים מאהבה" היא מיושן והמשיך את אווירת להקת-הקאברים-בבית-מלון. אחרי שסיימה היה ברור שיש לנו כאן דו קרב ברור בין אימרי לדיאנה, וכבר ממש לא ידענו להגיד מי יזכה.

אימרי הוכיח את כוחו בבלדות עם בחירה קצת לא מעודכנת - "Because of You", להיטה של קלי קלארקסון מ-2004. גם כשהוא בלי כל הרקדנים והבלאגן אימרי הצליח להחזיק הופעה ולתת ביצוע מדויק, למרות שלא הורגש שום חיבור אמיתי שלו לשיר או לטקסט וזה נשאר מנוכר. בכל אופן, אחרי הביצוע הזה היה ברור שאימרי הוא הפרפורמר הכי טוב של העונה הזו, סופית.

בביצוע האחרון שלה לעונה דיאנה חוזרת לסורה עם בחירת שיר לא נכונה ומבצעת את הקלאסיקה של פרינס "Purple Rain". אם כבר להעז וללכת על קלאסיקה בסדר גודל כזה, משהו בעיבוד צריך להיות רענן וחדשני - ולתת את הנהימות הידועות שלה לא היה מספיק כאן לדיאנה. הקצב של עליית האחוזים הלך והבהיר - אימרי זיו יזכה.

וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות - הוא צעיר, הוא חתיך, הוא מרענן והוא חומר קלאסי לאירוויזיון. דיאנה הייתה יכולה להיות בחירה קצת יותר מעניינת, ואימרי הוא הליכה על בטוח, אבל מי אמר שזה רע? אסף אמדורסקי יצא קצת מבאס כשכל מה שהיה להגיד לו זה שעכשיו עומדת בפניו עבודה קשה, אבל הוא צודק. נקווה שעד לאירוויזיון אימרי יקח את המקצוענות שלו ויחד איתה יצליח להביא משהו יותר מיוחד ויוצא דופן ממה שראינו ממנו עד כה. מחכים בסבלנות.