10. Dimitri Vegas and Like Mike vs. Paris Hilton - Best Friend's Ass
הטרגדיה בפריס הילטון היא חוסר המודעות שלה. אותו מרכיב אישיותי שהעלה אותה למעלה בהתחלה, הוא האחד שגם גורם לה להיראות עכשיו מגוחכת לחלוטין. הקריירה המוזיקלית של פריס הילטון התקיימה אך ורק בזכות הנוכחות שלה כסלב וכוכבת ריאליטי, לכן לא ברור מה גרם לצמד המפיקים דימיטרי וגאס ולייק מייק להביא אותה שוב. כלומר, ברור שהיה להם ידוע שהיא תביא את קים קרדשיאן והערך הפרסומי שלהם יעלה, אבל הנוכחות של הילטון עצמה רלוונטית לחוג מצומצם שעדיין אכפת להם מכסף ישן. השיר רחוק מלהיות כיף, או טוב לריקודים, או אפילו כבדיחה. אם כבר געגועים לניקול ריצ'י.
9. Young Thug ft. J.Cole and Travis Scott – The London
צריך להודות שהכוחות אוזלים למשמע עוד שיר היפ הופ בו הטקסט שוב מדבר על הצלחה וכסף והכוח הנלווה. לא רק כי מדובר בטקסט שלא מביא שום פינה של חידוש, מבול של שירי היפ הופ מהזן הזה יוצאים בקצב יותר מדי מהיר בשביל לעקוב. ועדיין בשיר של יאנג ת'אג ביחד עם טראוויס סקוט וג'יי.קול המאוס לא מורגש. עד כמה שישמע פרדוקסלי לחלק בהתחשב שמדובר בראפ, לצלול אל הטקסט אין צורך ועדיף להתמקד בכל מה שמסביב. כל הראפרים נמצאים פה במיטבם ומעבירים היפ הופ מהודק ומדויק.
8. James Arthur – Falling Like Stars
עם כל חזותו המחוספסת קלות של ג'יימס ארת'ור כל מהותו היא גבר ששר שירים שאמורים לרגש. עוד לא התקיים הסינגל שהצליח ולא היה בין הטמפו הבינוני לבלדה. נגיד השיר Falling Like Stars שקיבל השבוע קליפ. הוא כמעט העתק הדבק של שירים קודמים שלו, ועובדה שזה מצליח לו. מאזינים מתרגשים, הצופים בקליפ דומעים, וג'יימס ארת'ור אוחז בגיטרה כאילו היה מעטה הגבריות האחרון שלו. מי אנחנו שנגיד שהוא צריך לחדש.
7. Five Seconds of Summer – Easier
המשך קיומם של 5 שניות לקיץ הוא בגדר תעלומה. מי היה מאמין שהשעטנז הלא חריג אך מוזר בין להקת בנים ללהקת פופ-רוק-פאנק ישרוד לתוך אלבום רביעי. הישג מרשים בהתחשב שאבותיהם הרוחניים, גוד שרלוט ופול אאוט בוי החלו לאבד את הרלוונטיות כבר באלבום השלישי. הסוד הוא בטרנספורמציה חכמה. השיר החדש רחוק מנקודת ההתחלה שלהם אבל מכיל מספיק אלמנטים שיקשרו בין הלהקה של אז ללהקה של היום. הדחייה של הרוק הבסיסי והליכה בראש זקוף לעבר הארנ'בי-פופ הפכה אותם לשורדים ורק על זה צריך למחוא להם כף.
6. Ed Sheeran – Cross Me
עד כמה שאד שירן נחשב היום לאחד הכוכבים הבולטים בסביבה, ההתחלה שלו לא הייתה פשוטה. מספר לא מבוטל של אלבומי EP הוצאו בתקווה שחברת תקליטים תחתים אותו, החמישי מתוכם נקרא No. 5 Collaborations Project. כמחווה לאותו מיני-אלבום, האלבום העתידי של אן שירן יקרא No. 6 Collaborations Project. לא ברור עדיין אם כמו אותו EP גם האלבום יהיה מורכב כולו משיתופי פעולה, אבל נכון לעכשיו נראה שזה הכיוון עם הדואט עם ג'סטין ביבר והקטע הנוכחי. Cross Me הוא גם סימן שאד שירן נמצא בתקופת מנוחה. הוא התעייף מלהוציא להיט אחרי להיט, מה שקרה באלבום הקודם, עכשיו הוא רגוע ולא מעוניין להפציץ, שיהיה נעים באוזניים ומספיק.
5. Ally Brooke – Lips Don’t Lie
אלי ברוק היא מהלא מתייאשות. מי שהייתה פעם בלהקת הבנות פיפת' הרמוני וכיום נאלצת למצוא מקום בשצף זמרות הפופ הוציאה השבוע סינגל שני. הפעם אנחנו יותר מבסוטים. נכון ש-Lowkey הקודם הוא להיט מטורף, אבל הוא כל כך רגעי שתוך שניה שוכחים אותו. השיר החדש ממשיך את הקו הלטיני הקל ומגיע למקומות מעניינים יותר בזכות ליין הפסנתר שבאופן לא טבעי נותן דווקא בסיס מחוספס לשיר. הצער היחידי הוא שאין שום התכתבות עם Hips Don’t Lie של שאקירה.
4. טונה - אנרגיה
אחרי שעם "גם זה יעבור" טונה הפך לקול של דור, ב"טונהפארק" הוא הוכיח שיש לו עוד מה לתרום. השבוע הוא מביא הצצה לאלבום הבא. "אנרגיה" הוא שיר סולידי, כמו שהוא אומר בעצמו "שומר ת'אנרגיה". החלק המפתיע הוא ההפקה. לעומת רוב השירים באלבומים הקודמים שדגלו באיזה ניחוח ישראלי, השיר החדש הולך לכיווני היפ הופ-פאנק אמריקאי פר אקסלנס. אי אפשר להגיד שההפקה לא טובה, העובדה הזאת פשוט מאכזבת קלות כי אחד מהמרכיבים בסאונד של טונה שגרמו לו לבלוט הוא ההתכתבות עם ההיסטוריה של המוזיקה הישראלית. נחכה לשמוע מה יקרה כשתתפרץ כל האנרגיה שהוא שומר.
3. Jess Glynne & Jax Jones – One Touch
הקול של ג'ס גלין נועד לטראקים מהסוג הנוכחי. מספיק להסתכל על הקריירה שלה ולראות כיצד היא התחילה, באירוח אצל קלין בנדיט ו-route 94, בכדי להבין למה כל פעם שהיא תחזור לנקודה הזאת היא תישמע הכי טוב. ג'קס ג'ונס יודע איך לעטוף את הקול שלה במינון הנכון של פופ-דאנס בשביל לתת לה המקום לכוון את הלב של המאזין ולא רק את הרגליים שלו.
2. Sufjan Stevens – Love Yourself
מקומו של סופיאן סטיבנס בתרבות הגאה כבר השתמר עם השירים היפהפיים שהעניק לסרט "קרא לי בשמך". השבוע הוא עשה משהו יותר רשמי והוציא שני שירים לכבוד חודש הגאווה. אחד מהם מבוסס על דמו שלו משנת 1996 והוא כולו הלל טהור לסינת'-פופ. הנאיביות של השיר כובשת, והמתקתקות שלו מתאזנת עם החמיצות שבוקעת מהקונטקסט הרחב של השיר – המאורע שלכבודו השיר התחדש. לכל זה כמובן מצטרף הקול התמיד-מלאכי של סטיבנס, הפזמון הקליט, וככה קיבלנו מיני המנון לכאלה שאוהבים את זה פשוט ובמדדים חצי דרמטיים.
1. Hot Chip – Melody of Love
הסי-פארט בשיר החדש של הוט צ'יפ הוא סמפול קטע גוספל של Mighty Clouds of Joy ומביא לקדמת הבמה את הקשר המוזיקלי העמוק בין מוזיקת גוספל למוזיקת דאנס. תחושת הרוממות משותפת לשני הז'אנרים והיא מתקיימת בבועה שנכנסים אליה במהלך ההאזנה. תחת שרביטו של המפיק רודייד מקדונלד (איש הלייבל XL) הפופ של הוט צ'יפ נפתח לצבעוניות אחרת, כזאת שמתחמקת מלהחליט אם היא בצד הפורח או האפרורי. ככה השיר לא בורח מהמציאות אלא פשוט מתכתב עם העגמומיות של היום-יום להבין שברגע שהשיר ייגמר החיים האמיתיים יחזרו לתודעה וצריך להתכונן.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: