באלבום הרביעי של Run The Jewels, שיצא במהלך השבוע שעבר, ישנו רצף שורות קצר שקופץ לאוזן גם בהאזנה ראשונה: "וכל יום בחדשות הערב הם מאכילים אתכם פחד בחינם", אומר קילר מייק בשיר Walking InThe Snow, "ואתה כל כך חסר תחושה שאתה צופה בשוטרים חונקים אדם כמותי עד שהקול שלי עובר מצעקה ללחישה, 'אני לא יכול לנשום'".
חלקו האחרון של המשפט, 'אני לא יכול לנשום', מהדהד בלחישה את מילותיו האחרונות שצעק - ואז לחש - ג'ורג' פלויד, האפרו-אמריקאי שנרצח בידי שוטרים במיניאפליס רק 9 ימים לפני ששוחרר השיר, במה שהפך לאירוע שהצית את המחאות שהשתלטו על אמריקה מאז.
עכשיו על פי ראן דה ג'ולז, השיר הוקלט בדצמבר 2019, חודשים לפני שהוידאו המטלטל הופץ ברחבי העולם, כך שכלל לא מדובר בתגובה מיידית לאירועים עכשויים, אלא תיאור מצמרר של כרוניקה של מוות ידוע מראש, תחזית אפלה שהתגשמה.
למרבה הצער, זה לא קשה במיוחד לחזות את העתיד באמריקה הגזענית. למעשה, תרבות ההיפ הופ חזתה את ההפגנות מלאות הכאב, הזעם, האלימות והצדק האלו בעבר. ראפרים צעקו את אותם דברים שנשמעים כרגע ברחובות, הזהירו ממה שעמד להגיע, התריעו על המצוקה שוב ושוב, ואותתו שהאלימות המשטרתית עומדת להצית מלחמת אזרחים שאף אחד לא רוצה בה.
בואו תחשבו לרגע על הקלישאה של הראפר, מה עולה לכם בראש? בלינג, יו יו, בגדים רחבים וזעם על המשטרה. זה אי שם בראש רשימת הנושאים של ראפ, לצד הערות מיזוגניה מיינסטרימית על תחת. שנים שראפרים קראו בקול גדול, על רקע ביט מזיז, שהיחס המשטרתי לקהילה השחורה מזעזע, אבל מי שצריך לא הקשיב.
המחאה היא אלמנט שחלחל לדי.אן.איי של המוזיקה השחורה. החל משירי עבדים שרמזו בסודיות על חטאי בעלי העבדים, דרך נינה סימון שדיברה על דם שמטפטף על עלי העצים ועד למרווין גיי שרק שאל מה הולך, אינספור מוזיקאים שחורים ביטאו את קולם החברתי דרך מוזיקה, אבל המחאות המוזיקליות כנגד המשטרה הם מאפיין מובהק של ההיפ הופ.
זה לא שלא היו שירים שדיברו על שוטרים לפני כן, אבל רק בשנות ה-80 של עידן רייגן, על רקע השמדת שירותי הרווחה והמלחמה בסמים (תירוץ עלוב ששימש כדי לספק לשוטרים כוח נוסף), התסכול של האפרו-אמריקאים מהיחס המשטרתי החל לדלוף למוזיקה, בדיוק בזמן לתור הזהב של הז'אנר הצעיר דאז, שלקח על עצמו את האחריות לבטא את הכעס, הכאב והתסכול מאותו היחס המפלה.
עד היום אין שיר מחאה מכונן בנושא שהצליח להתעלות על המסר הפשוט והבוטה שחבורה של נערים אפרו-אמריקאים מקומפטון ביטאו ב-1988. "Fuck tha Police" של N.W.A היה ונשאר אצבע משולשת של הפגנת זעם שחורה ישירות לתוך העין הכחולה. "זין על המשטרה", כמה ישיר ככה מדויק.
אייס קיוב, שכתב את השיר אחרי שראה יותר מדי מחבריו שוכבים על מדרכה עם שוטר על הגב, ניסח את זה מושלם – "יש להם את הסמכות להרוג מיעוט". ארבע שנים אחרי שיצא השיר, הוא הפך להמנון של מהומות אל.איי, שפרצו בעקבות – כן צדקתם – התעללות משטרתית בצעיר השחור רודני קינג שנתפסה במקרה במצלמה. ההיסטוריה אולי לא חוזרת על עצמה, אבל היא לגמרי מתחרזת נהדר על ביט.
אחרי ש-"Fuck tha Police" הבעיר את הרחובות (וזיכה את יוצריו במכתב מאיים ומעקב צמוד מה-FBI), הרבה יותר ראפרים החלו לבטא את זעמם על בעלי המדים הכחולים דרך מוזיקה. פאבליק אנמי טענו שהשוטרים לא באים באים לגטו כדי לעזור לאזרחים, אלא רק להתעמר בהם; אייס-טי שר על רוצח שוטרים שהורג אותם לפני שהם מספיקים להרוג אותו; אל אל קול ג'יי כתב על חיפוש בלתי חוקי והטרדה משטרתית שהוא חוה כשחור צעיר עם כסף; סייפריס היל קראו להם חזירים וג'יי זי לא ספר את השוטר שהטריד אותו בתור אחת מ-99 הבעיות שלו.
המורה של הראפ, KRS-One, הגדיל ופירק את הנושא לגורמים בשיר הנוקב "Sound of da Police" כשדימה את השוטרים למפקחי העבדים במטעי הכותנה, קישר בין חוסר הצדק הזה לעוולות שנעשו לאינדיאנים ואפילו תקף אפרו-אמריקאים שבחרו להתגייס למשטרה. הם ביטאו את מחאתם בכל דרך ומכל זווית אפשרית, אז אין שום סיבה להאמין לפרצופים הלבנים המופתעים שמתנהגים כאילו זו פעם ראשונה שהם שומעים על הבעיה ב-2020.
זה לא מקריות ש-Run The Jewels הצליחו לחזות את המוות של ג'ורג' פלוייד, זו פשוט הסתברות. הצמד הרי מתייחס לאלימות משטרתית בעוד לפחות חמישה שירים באלבום. את המילים "אני לא יכול לנשום" כתב קילר מייק בהשראת הרצח של אריק גרנר מ-2014, גם הוא אפרו-אמריקאי שנחנק למות בידי שוטרים, גם הוא חזר על אותו המשפט שוב ושוב בנשימתיו האחרונות.
הצמד המוצלח הזה פשוט ידע שזה יקרה שוב. הם לא רצו שזה יקרה שוב, לכן ניסו להרים את קולם ולהזהיר, אבל הם עדיין ידעו, איפשהו בחדר הכי אחורי בראש, שבטוח יהיה אפרו-אמריקאי נוסף שייזעק שהוא לא מצליח לנשום. כמה חבל שאף אחד לא הקשיב.