בעת אנו מרימים צ'ייסר לחיי המדור החדש, קיבלתי טלפון מחברה: "פינקה בשבת"? נעצור כאן ונתחיל מהסוף: פינקה היא סוג של מסיבת טבע, רק לא בטבע. מסיבות הפינקה התחילו בקולומביה, כניסיון לקיים מסיבת שטח פראית בה הכל יותר עצמתי. הטבע נכלא בתוך מבנה, שינסה להאדיר את כל החוויה: הווליום גבוה יותר, הצפיפות מעניקה הרגשה המונית, ספות מפנקות מפוזרות בכדי לאפשר מנוחה בין טראק לטראק ולקינוח, בריכה. קחו את כל הריחות הלא נעימים של המזיעים הקבועים בחבר'ה, את השמש שדופקת לכם בראש במסיבת שטח ודמיינו את עצמכם בוילה מפוארת שתארח אתכם למסיבת הטראנס של חייכם - מסיבת טבע בגרסה מפונקת ודחוסה.
ליין הפינקות המחתרתי הגיע לישראל באופן טבעי לאחר שכמה חבר'ה עם געגועים עזים לטיול בדרום אמריקה החליטו לנסות בעצמם. דור ורד ועדי רוזן הם דוגמה לזוג חברים שהבין את הפוטנציאל כבר לפני 3 חודשים כשחזרו לארץ: "אחרי הטירוף בקולומביה, הפקנו מסיבה ניסיונית במקסיקו, זה תפס. גל המטיילים הישראלי התאהב. מאז עברה שנה וראינו שגם בארץ העניין תופס תאוצה. מעבר למוזיקת הטראנס שהתפתחה בשנים האחרונות, הבנו שהמטיילים שסיימו את השירות הצבאי וחזרו ארצה מחפשים נקודת מפגש עם החבר'ה שפגשו מהטיול".
המיקום: נתניה, וילת אירוח. כבר שאנחנו יורדים מהרכב, חמושים ברייבאן מזוייפים, נגלה לעינינו תור ארוך של גילאי 22 – 23 עומדים בכניסה. את הסלקציה בכניסה ערכו 2 בחורות נטולות דאווין שהכניסו למתחם את הממתינים ללא הפוזות השמורות לסלקטוריות של המועדונים ברחבי הארץ. למבנה לשלוש רחבות, הכוללות מתחם מקורה, 300 מ"ר של חצר שנראית כמו המרפסת של סלוואדור דאלי והגימיק של המסיבה: בריכת גומי לצינון הגוף שאט אט הפכה למשתנה ציבורית קטנה – בכולן מושמע אותו הטראק בניצוחו של דיג'יי בודד.
כבר מהשעה 9:00 בבוקר כולם על הביט: צעקות, חיוכים, בגדי ים ובובות של קופים תלויות על צווארם של 15 שיכורים. גלי העשן, ספק של סיגריות ספק וויד, שורפים את הציפיות לאירוע יוקרתי ומשרות וויב של אירוע מסוג אחר. בסריקה מזורזת לסביבה ונסיון כושל להתחבר לוייב של "הטבע" פתאום נופל האסימון: החיוכים המרוחים על פרצופי הבליינים, המוזיקה שדופקת בקצב גבוה והמים המותזים ע"י ידיהם של המפזזים מבריכת הגומי, משרים אווירה של מסיבת טבע מחולטרת – זאת אשליה. אם תשימו לב טוב טוב ותצליחו להשתחל לאחת ההפקות, תבינו שאתם בכלל לא חלק ממסיבת טבע, מבלי להתכוון נחתתם בכלל במסיבת הקליקה הכי חמה של העונה שאוטוטו נגמרת: כל הבליינים הם חיילים משוחררים יוצאי טיול דרום אמריקה – משקפי שמש, בגד ים צבעוני ושיזוף בניחוח פלטת טוגנים.
האישיו הגדול במסיבה הוא בכלל לא המוסיקה, הוא האנשים. בכל רגע כולם עסוקים בלפגוש: את זה שעזר לך לעלות על ההר, את הבחורה שאיתה עברתם לילה ארוך או לפגוש את הסטלן שרק חיכה לחלוק עם מישהו את הפייסל. הפינקה הישראלית, בניגוד לקולומביאנית, נכנסת בכלל לקטגוריה שונה ממסיבות טראנס – היא מסיבת לראות ולהיראות, אם אתה לא שם, כנראה לא טיילת. למרות הכל, המסיבה הישראלית מהסוג הזה לעולם לא יכולה לעמוד באותה המשוואה עם הטירוף והחופש הקולומביאני. מה שכן, כמסיבת קליקה לפינקה הישראלית אין מתחרים: כולם מכירים, כולם רוקדים, כולם ביחד. מחיר כרטיס כניסה עמד על 100 שקלים אך כפיצוי מחירי האלכוהול הותאמו לכיסים הריקים של יוצאי היבשת הלטינית: 7 שקלים לצ'ייסר טקילה, כוס ערק לימונים ב-25 שקלים, או וודקה רדבול ב-32 שקלים.
על הריגוש של קליקת המטיילים אף אלמנט לא הצליח להתעלות: לא הצליות הצבעוניות, לא בריכת הגומי, לא האלכוהול או עשן הסיגריות. גם לא המוזיקה המצוינת של עשרת הדיג'ייז הישראלים (מנומס, שיבקס, הולי – מן וכן הלאה...) שהתנגנה ל-700 בליינים שהתייצבו במתחם. כנראה שקישוטים פסיכודליים או מוזיקה קצבית לא יכולים להתעלות על פגישה מרגשת בין צמד מטיילים שנפרדו, שחזור סלפי עם החבר'ה מההוסטל או קריצה קטנה של "ההיא מהחוף".