מטרופולין, השקה, עופר מאירי (צילום: אורית פניני)
הפך את האלטרנטיבי למיינסטרים. עופר מאירי, "מטרופולין" | צילום: אורית פניני

הקסם של פרויקט "מטרופולין" ויוצרו  עופר מאירי הוא היכולת להפוך את מה שנשמע בתחילה אלטרנטיבי, אורבני, זר ומנותק מהאוזן הישראלית, למתכון מנצח שמפצח פעם אחר פעם, מאלבום לאלבום, את הפלייליסט הגלגלצי, כלומר את המיינסטרים הישראלי. כך גם בראשית מופע ההשקה לאלבום השלישי של "מטרופולין", שנפתח בדרמה. השיר הראשון "אתה גומר אותי" כמו מחייב פתיחה שתדגיש את האווירה המובהקת אליה הכניס מאירי את המאזינים לפני כמעט עשור.

צליל דנין, התגלית הטרייה של מאירי, עולה ראשונה לבמה, פותחת את הערב בהיסוס קל ואף משדרת פגיעות שגורמת לטקסט להישמע אותנטי מתמיד. לאורך ההופעה מתחלפות לסירוגין הזמרות - דנין, דנה עדיני, אפרת גוש ומאיה מאירי, הסולניות הנוכחיות של הפרויקט. בין אחת לשנייה מתבהרת פתאום החשיבות של מאירי עבור הקריירה של הזמרות שליוו אותו במהלך השנים, וכמו קרני פוסטל, אמילי קרפל, רוני אלטר ודנה ברגר, והתרומה שלהן לפרויקט, כמי שהכניסו את החום הדרוש לסאונד הקר והמנוכר של מטרופולין.

מטרופולין, השקה, דנה עדיני (צילום: אורית פניני)
לא מוערכת מספיק. דנה עדיני | צילום: אורית פניני

החידוש המרענן של המופע מגיע בשלב די מוקדם כשמאיה מאירי, בתו של עופר, עולה לשיר את הקלאסיקה "My girl" של נירוונה. העובדה שדווקא הבת מבצעת את הטקסט שהיינו מצפים לשמוע מהאב, הופכת את הפעם הראשונה שלה על הבמה לרגע שכולנו נרצה לזכור עוד כמה שנים. התמימות היחסית שלה לא מפריעה לה בכלל לבלוע את הקהל גם בשני השירים הבאים "כתמים בשמש" ו-"1,2,3" אליו מצטרפים ברק גביזון ומאירי האב בעצמו. מאיה מאירי היא ווקאליסטית מיוחדת עם הפאסון הנכון, מה שמעורר ציפייה גדולה לראות אותה בהמשך בלהקה כסולנית רוק מהזן שכמעט ונכחד כאן.

אחרי "חזירים", השיר שכמו המציא את הז'אנר המטרופוליני, מאירי מזמין לבמה את אחד היוצרים המוערכים, מיכה שטרית כדי לבצע את השיר "ישר ללב". דווקא בדקות שאמורות לסמן את השיא, משהו מתפספס בגלל חריקות בסאונד שמוציאות את מאירי משלוותו ואי-תיאום שנמשך גם ב"אם כבר לבד" של "החברים של נטאשה". חוץ מהרגע המדובר, בו מאירי הרגיש קצת חוסר שליטה, הפרפקציוניזם וקור הרוח שלו מורגשים היטב לאורך הערב והבחירה שלו להתמקם באחורי הבמה עם הקלידים אומרת הכל. הוא בסך הכל בא להשמיע את המוזיקה, לא מחפש להיות כוכב.

מטרופולין, השקה, עופר מאירי, מאיה מאירי (צילום: אורית פניני)
הפתעה נעימה. מאיה מאירי | צילום: אורית פניני

מי ששוברת מחדש את הקרח היא הלוליטה של הרוק הישראלי, אפרת גוש, שמפתיעה בנגינה על קסילופון בשיר "קרח" (מהאלבום הקודם) וממשיכה לגרסת דואט מדהימה עם דנה עדיני ל"לישון בלי לחלום". ההדרן שכלל שלושה שירים הסתיים ב"אין לי מקום" הגרנדיוזי שגורם בהחלט לחשוב שעדיני לא נמצאת במקום הראוי לה. היא אמורה להיות הרבה מעבר. איכשהו, היא לא זכתה בינתיים להערכה מספיק גדולה כזמרת סולו והגיע הזמן שאכן נפנה לה יותר מקום.

בין השאר, אחד הדברים המיוחדים בפרויקט הזה, הוא שהמשימה לשחזר את ההפקה והעיבודים מהאולפן באותה רמה על הבמה היא כמעט בלי אפשרית. לכן ראוי לציין במיוחד את נגני ההרכב ברק גביזון ויהל דורון, בגיטרות, תומר צדקיהו בתופים, מיכאל פרוסט בבס וכמובן מאירי עצמו בקלידים ומחשב, שהצליחו ליצור בנגינה חיה את הסאונד שהמציא מאירי בסטודיו. "קום והתנער דבר חדש, בלי חיץ וגדר בלי פה ושם", זה המשפט שכנראה מלווה את עופר מאירי לאורך הקריירה וכדאי שילווה כל יוצר באשר הוא.

סדר השירים במופע: אתה גומר אותי, תעשה לי טוב, my girl, כתמים בשמש, 1.2.3, אל תלכי, נפילות קטנות, חזירים, ישר ללב, אם כבר לבד, פתיל קצר, לשחק עם הראש, לא אומרת כלום, קרח, לישון בלי לחלום, six hours, מלאכים, בלי לומר מילה, אין לי מקום.

מטרופולין, השקה, מיכה שטרית (צילום: אורית פניני)
ישר ללב. מיכה שטרית | צילום: אורית פניני

מטרופולין, השקה, אפרת גוש (צילום: אורית פניני)
שברה את הקרח. אפרת גוש | צילום: אורית פניני
מטרופולין, השקה, אפרת גוש, ברק גביזון (צילום: אורית פניני)
הרעם והברק. גוש וגביזון | צילום: אורית פניני
מטרופולין, השקה, אפרת גוש (צילום: אורית פניני)
לוליטה. גוש | צילום: אורית פניני
מטרופולין, השקה (צילום: אורית פניני)
הצליחו להביא את האולפן לבמה. "מטרופולין" בהופעה | צילום: אורית פניני

>> בינתיים, בצד השני של העיר: ברי סחרוף חגג 20 ל"סימנים של חולשה"