שי צברי/ "שחרית"

לפני כמה שנים הייתי בהופעה של ברי סחרוף יחד עם הרב מנחם פרומן זצ"ל בירושלים. היה נפלא כמו שרק שילוב בין שני ענקים יכול להיות. באיזשהו שלב סחרוף הגדול פינה את הבמה לזמר הליווי שלו - בחור אלמוני שלקח בשתי ידיים את ההזדמנות ותפס את הקהל בקול גדול וטון וחצי של כריזמה. היה לו מספיק אומץ וביטחון לרדת למטה אל המושבים ולשיר לכל אחד ואחת באופן פרטי. האווירה הפכה מהר מאוד למשפחתית והקהל קיבל אותו באהבה גדולה. סחרוף מצדו ליווה אותו בגיטרה וחייך חיוך צנוע וגאה, כמי שיודע איזה מן אוצר יש לו בהרכב.

לאוצר הזה קוראים שי צברי והוא ללא ספק בשורה למוזיקה הישראלית המשופעת בהרבה יותר מדי גברים מסוקסים ושבורי לב שמנגנים על גיטרה אקוסטית. הנוכחות שלו משמעותית, לא מתנחמדת, חדה. הוא משחק בחכמה עם השורשים ההיסטוריים והמוזיקליים שלו מבית הכנסת התימני, מושפע גם מהאבות המייסדים של הרוק המזרחי ומזמרי הנשמה הגדולים בארצות הברית, ובעיקר לא מותיר שום מרווח לקטלוג מיותר.

צברי נמצא כבר המון שנים בשטח. חוץ מההופעות עם סחרוף הוא גם תרם קולות לאלבומים שלו "אדומי השפתות" ו"אתה נמצא כאן", בנוסף שיתף פעולה עם אהובה עוזרי, עידן רייכל וגם שר בפרויקט משירי אבות ישורון. אלבום הבכורה שלו, "שחרית", הוא מלאכת מחשבת מושקעת. מלווה אותו נבחרת הגרוב של המזרח התיכון – נגנים מצוינים (אייל תלמודי, ניר מנצור, איתמר ציגלר וגרשון וייסרפירר) בניצוחו של אסף תלמודי שהפיק מוזיקלית גם לשלומי שבן, נעם רותם ורונה קינן. היצירתיות של תלמודי בולטת, ויש כאן בהחלט סאונד עשיר ושימוש במגוון גדול של כלים. שומעים את זה מצוין בקטע האינסטרומנטלי "הורה נופלת מהרגליים 2".

האלבום מציע שילוב של חפלה לפנים, קצב טוב ותפילות מרגשות. יחד עם זאת, בהאזנה ברצף יש בו משהו כבד, כל כך כבד עד שאחרי שמיעה אחת האוזניים מתעייפות. ברור שהעושר הזה הוא תוצאה של הקפדה על פרטים קטנים, אבל יכול להיות שהדיוק הזה סטרילי מדי עבור צברי שנדמה שנשמתו יותר בוערת מאשר מוקפדת. לזמר גדול כמו צברי צריך לדעת לפנות את הבמה - לא להעמיס על הקול הדומיננטי שלו, אלא לאזן ברגישות ועם כלים עדינים יותר, ממש כמו שעושה שאול בסר ב"מעליי דממה", השיר הנהדר ששר צברי באלבום האחרון של אהובה עוזרי ומצורף כרצועות בונוס לאלבום הנוכחי. מותר כמובן להתפרע מדי פעם, אבל לא ברוב המוחלט של השירים. ב"המלך" למשל יש יותר מדי פזמונים וקטע אינסטרומנטלי ארוך, מינון נכון יותר היה הופך את השיר לקצר וקולע ומבליט את הלחן הלא שגרתי שלו. הלחן ב"זהב לבי" מרגיש לא יציב, כאילו הוא אולתר בהקלטה, מה שגורם לדבק בינו לבין הטקסט להיחלש ולמילים היפות של נעם רותם להתפספס. לעומת זאת, צריך לציין לטובה את השירים השקטים יותר באלבום כמו "תפילת הדרך", שבו מתגלה צברי במלוא הדרו וגם מצליח לשרוט את הלב. "הניחי לי" היותר קצבי, נפלא ממש ויוצא נשכר מהגיטרה הנהדרת של רון בונקר.

קצת על המילים: זה נכון, באלבום לוקחים חלק טובי הכותבים: מחביבה פדיה, דרך יהודה עמיחי, אברהם חלפי ואלי אליהו ועד נעם רותם ודן תורן. יש גם שני טקסטים מתוך סידור רב סעדיה גאון. בחירות משובחות ביותר שמעידות על המחשבה הרבה שהובילה את הפרויקט הזה. ושוב, כמו במקרה של העיבודים וההפקה המוזיקלית - ייתכן שהמחשבה המוקפדת תופסת יותר מדי מקום ולא משאירה אזורים פחות מעובדים. חסרים סדקים, חספוס של חיי היומיום, מילים לא מתחכמות, פשטות. אולי אפילו חסר שי צברי עצמו, אבל סביר להניח שבאלבומים הבאים נגיע גם לזה. 

כך או כך, מדובר באלבום בכורה יוצא דופן - הוא לא נשמע כמו שום דבר אחר שקורה כאן וזה לכשעצמו הישג נדיר. מול עינינו גדל מוזיקאי מרתק, שמתכתב עם הרבה מסורות מוזיקליות ומלהטט ביניהן בכישרון ובהרמוניה. תוסיפו לכך את העובדה שהוא גם פרפורמר בחסד, ותקבלו זמר שבעוד כמה שנים יעמוד בשורה אחת עם אמנים גדולים כמו אהוד בנאי וברי סחרוף.

ויקטוריה חנה/ "אלף בית"

ויקטוריה חנה (צילום: יגאל פארי)
ויקטוריה חנה | צילום: יגאל פארי

הרבה זמן לא נראה במחוזותינו הייפ ויראלי מוזיקלי רציני כמו זה שליווה את צאת סינגל הבכורה של האמנית ויקטוריה חנה. קצת יותר משבוע עבר מאז ששוחרר "אלף בית" לאוויר העולם וכבר יש לשיר מאות אלפי צפיות ביוטיוב. ההייפ כנראה עשה את שלו והחל מהשבוע הקרוב תוכלו לשמוע את השיר בפלייליסט הלילה של גלגלצ. לא דבר של מה בכך בהתחשב במוזיקה המורכבת שעושה חנה ובקול הלא שגרתי שלה.

בקליפ המושקע שביים לה אסף קורמן (במאי הסרט המדובר "את לי לילה") נראית חנה בתוך כיתת לימוד, גם כמורה וגם כתלמידה, מלמדת את הקשר בין האותיות לגוף, תוך דגש על הצורות השונות של ההגייה, ולומדת על הפוטנציאל שלהן לשנות את המציאות ואפילו להוריד גשם. הקליפ מביא עולם נשי-דתי מובהק, משוחרר מכבלים ומלא באפשרויות מסעירות.

זה לא רק הקליפ המרהיב והאסתטיקה שבו, אלא בעיקר ההפקה המדויקת שתפורה היטב למידותיה של חנה, לה אחראי המפיק המוזיקלי המוערך תמיר מוסקט - איש הבלקן ביט בוקס ומי שהפיק בעבר לאסף אבידן, אפרת גוש ותומר יוסף.

מדובר ביצירה שהניסיון להגדיר אותה עלול להסתרבל בקלות, ולכן צריך לפרק אותה לאט ובזהירות. יש כאן קודם כל בסיס יצירתי עברי קדום וניסיון להתעסק עם חומרי הגלם של השפה, כנראה בהשפעת "ספר היצירה", מהמשמעותיים בעולם המיסטיקה והקבלה היהודי. בנוסף, חנה מתכתבת גם בטקסט וגם בקליפ עם מנהג ההושענות של חג הסוכות, שבמסגרתו מקיפים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים, תוך אמירת קטעי תפילה ופיוטים. המנהג מתבסס על הטקס מימי קדם בו היו מקיפים את המזבח בבית המקדש עם ענפי ערבה. ברמה המוזיקלית אפשר לתאר את זה כראפ עברי יהודי עתיק, בשילוב הממזריות של ביורק והמקצבים של M.I.A. מעניין יהיה לראות איך יקבל הקהל הישראלי את היצירה העשירה והמרובדת הזאת, גם ללא התיווך הוויזואלי של הקליפ.

חנה מופיעה כבר קרוב לעשרים שנה, בארץ ובעולם, אבל רק עכשיו התפנתה להקליט אלבום. על פי הקטע הראשון, יש בהחלט למה לצפות.