Diane Birch - Bible Belt
את דיאן בירץ', סינגר סונגרייטר אמריקאית בת 27, יכולתם לשמוע שרה את "ולנטינו" בפסקול הסרט של גארי מרשל "Valentine's Day" ("יום האהבה"). אלבום הבכורה שלה "Bible Belt" יצא כבר בשנה שעברה, אבל רק כעת הוא מגיע לארץ באיחור אופנתי. האם היה כדאי לחכות? ובכן, בירץ' מתגלה באלבום כזמרת אינטליגנטית שמתכתבת ישירות עם זמרות הדור הישן כמו קרול קינג, קרלי סיימון ג'וני מיטשל ולאורה ניירו (שאגב סט מחומש שלה יצא ממש בחודש שעבר).
הסגנון של בירץ' הוא פולק עם נגיעות של סופט-פופ וסול כשפסנתר וגיטרות ברקע. השירים שלה פונים לקהל בוגר יותר, שלא אוהב אתגרים מוזיקליים כבדים מדי, אבל גם כזה שלא מוכן לקבל סתם מישהי מתוקה בלי כיסוי, ובירץ' לא מזייפת לרגע. היא אמנם בעלת בייבי פייס כפי שאפשר להבחין מהעטיפה, אבל המוזיקה שלה מספיק רצינית לקהל שלה, שמחפש אלבום עם תו תקן של איכות וניחוח "תרבותי".
ואכן, האלבום של בירץ', שאת כולו כתבה והלחינה, מוקפד ו"תרבותי" ואין בו חריגה מיותרת או איבוד שליטה. זה אולי לא תמיד מצליח לרגש, אבל בתור אלבום בכורה ולערב ביתי על טהרת הפולק "Bible Belt" הוא ה"טאפסטרי" החדש. שימו לב לשירים "Fools" ,"Fire Escape" ,"Nothing but a Miracle", ו- "Ariel" המוצלח ביותר לטעמי. האלבום הופק בין היתר על ידי סטיב גרינברג וזמרת הסול בטי רייט - הצוות שהפיק לג'וס סטון את אלבום הבכורה.
Gabriella Cilmi- Ten
גבריאלה צ'ילמי, ממוצא אוסטרלי-איטלקי, הוציאה לפני שנתיים את אלבום הבכורה שלה, "Lessons To Be Learned" ממנו זכור הלהיט המתוק "Sweet About Me", שרפרף לדאפי ולאיימי ויינהאוס, ומופיע בסוף האלבום כבונוס בגרסת רמיקס. האלבום ההוא הגיע למעמד של "אלבום זהב" באנגליה וצ'ילמי נחשבה לתגלית מרעננת והייתה מועמדת לפרסים רבים.
אלבומה השני והחדש שיצא כעת כבר פחות מזכיר את זמרות ההמשך של דאסטי. צ'ילמי לוקחת צעד אחורה ושני צעדים קדימה לכיוון הדאנס -אלקטרו פופ ויש באלבום יותר מאזכור אחד לשנות ה-80', לדונה סאמר ובלונדי. זו בהחלט החלטה אמיצה לשנות סגנון, אבל כשהתוצאה היא שירי פופ עשויים כהלכה זו גם הפתעה נעימה. מעבר לסינגל הרשמי "On a Mission" יש באלבום כמה רצועות מנצחות. כל החטיבה הראשונה שכוללת את "Hearts Don’t Lie", "What if you Knew" ו- "Love me Coss" (כולם עוסקים ביחסים כמובן) הם שירי פופ עשויים היטב. בהמשך אפשר למצוא את "Superhot", שמזכיר את דונה סאמר ודורש רמיקס רציני.
ירידות מתח מסתמנות רק ב- "Defender", שהוא מין בלדת קיטש שמוטב לו הייתה נשלחת לאגילרה, ריהאנה ושות'. גם "Invisible Girl", שיותר ממזכיר את "וומנייזר" של בריטני לא עושה עם צ'ילמי חסד. להפך - הוא מוחק את החן הטבעי שיש לה והופך אותה לבובה מכנית עם קול ילדותי נוסח ספירס.
זה אמנם פופ יעיל, אבל בלי הרבה נשמה. רק ב-"Let me Know" חוזרת צ'ילמי מעט לסגנון הקודם, שמראה אולי על התלבטות בבחירת דרך. עד שהיא תחליט לאן פניה מועדות - ויש לה זמן היא בסך הכל בת 18 - מסתמן "Ten" כאלבום פופ אפקטיבי ביותר לקיץ הזה.
Kate Nash- My Best Friend Is You
ב-2007 הוציאה קייט נאש מלונדון את אלבום הבכורה שלה "Made of Bricks" והתחרתה מול לילי אלן על תשומת לב הקהל. המבטא הבריטי המושלם שלה היה מושא להערצה, למרות שאני מכיר כמה כאלו שהוא מעלה להם את הסעיף. מיותר לציין שאלן עברה את נאש בסיבוב, בעיקר אחרי אלבומה האחרון.
נאש לעומתה כתבה טקסטים שובבים, עוקצניים-אירוניים, שלא נעלמים גם בחדש שלה. היא נשארה עם אותו החן כפי שרואים בקליפ ל-"Do Wah Doo". אבל הפעם נאש מתרחקת מהקו הפופי שאפיין את אלבומה הקודם והולכת יותר לכיוון הרוק, עם הפקה מוזיקלית של ברנרד באטלר, גיטריסט "סוויד". אולי מעריציה יתאכזבו מהקו הרוקי הזה, אבל נאש ניסתה כנראה להבדיל את עצמה מהצעירות הבריטיות המגניבות שתפסו את מקומה, החל מ"פלורנס אנד דה משינס", דאפי, איימי ועוד.
כך, למשל, נאש מכריזה על עצמה בקטע "Mansion Song" שהיא אישה עצמאית במאה ה-21 שלוקחת קוקאין ויכולה להזדיין כמו גבר. זה אולי לא מרשים בעולמנו, שכבר ראה ושמע הכל, אבל נאש מחפשת את עצמה ולכן היא משתמשת בצלילי רוק מחוספסים שיאשרו את נשיותה החדשה. יחד עם זאת דווקא שירים כמו " Early Christmas Present" או "Kiss that Grrrl" משכנעים יותר ומתאימים לה יותר מהקו הרוקי.