משהו טוב עובר על עולם הפופ הישראלי. אחרי הבלחה מלאת פוטנציאל של חובי סטאר, סינגלים של ליהי עטר והאלבום של מיי פיינגולד שקצת מותח את גבולות הפופ, מגיע חן אהרוני, יוצא כוכב נולד, ומנסה לבסס את מעמדו ככוכב פופ מן המניין, והאמת היא שיש על מה לדבר.
אלבום הבכורה שלו, שנקרא על שמו ומכיל 10 שירים ועוד רמיקס לדואט שלו "נשימה" עם אסתי גינזבורג, הוא בהחלט הדרך הנכונה לשם. אבל זו דרך לא קלה כמו שזה נראה ויש להיות מדויקים מאוד כדי לא ליפול במלכודת הקיטש והבנאלי. אין ספק שלחן אהרוני יש מה להציע לפופ הישראלי בתחום השירים הקיצביים, הצבעוניים והמשמחים, אך הבלדות שלו עדיין לוקות בחסר ולא מממשות את הפוטנציאל שטמון בו.
השיר הפותח את האלבום, "אם את לא אוהבת", הוא שיר פופ קלאסי ומצוין. הוא לוקח מעט אלמנטים מלהקות הבנים, במיוחד קריצה לבקסטריט בויז ואן סינק, אבל עם שינוי מרענן של סולן אחד וכמובן בעברית. השיר השני הוא הסינגל הראשון שיצא לרדיו ונקרא "ברחוב" והוא, לדעתי אחד השירים הטובים באלבום, אם לא אחד משירי הפופ הטובים שיצאו בתקופה האחרונה. חן אהרוני לא מתנצל על כך שהוא עושה פופ וניכר בלחן ובמילים שהוא מפנים את המהות של הז'אנר והולך איתה קדימה.
חלק מהשירים באלבום כתב סהר חגי שכתב להיטים להראל סקעת, שירי מימון ועוד רבים וטובים. גם כאן, חגי מפגין את כשרונו ככותב מוכשר שעושה את דרכו למרכז המיינסטרים המקומי. עם זאת, השירים השקטים כדוגמת "שקוף" ו"מתבגר", שכתב יחד עם אהרוני עצמו, עדיין לא נוגעים באמת בנקודה. למרות הפגנת יכולות ווקאליות מרשימות השירים האלה מעט שטוחים ולא קיבלו את העומק שחסר להם, ייתכן בשל גילו הצעיר של אהרוני או מהעובדה שעדיין לא סיים את תהליך ההשלמה שלו כאמן.
מוערכת ביתר כבוד הקריצה ל"שיר הפופקורן" שכבש את העולם אי שם בשנות ה-70' בשיר כמו "תפור עליה" שכתבה והלחינה בטי. יחד עם זאת קצת מאכזב לגלות אלמנטים מזרחיים בשיר "בואי בואי", שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב בעיבוד שונה.
אסתי גינזבורג? עדיף זמרת אמיתית
כמובן שאי אפשר שלא להתייחס לדואט עם גינזבורג שנשמעת טוב יחסית לדוגמנית וזאת בעיקר בזכות אפקט ה"אוטו טיון" שנועד לתקן זיופים. השיר הוא טוב, קליל ומתקתק, כמו שבלדת פופ צריכה להיות. ובכל זאת עולה התהיה האם הבחירה בגינזבורג הייתה ההחלטה הכי נבונה. למרות יופייה שמאוד משפיע על איכות השירה (לא באמת) נראה כי היה צריך לפנות לזמרת אמיתית על חשבון אלמנט קידום המכירות.
שיר 6, "כל מה שרציתי", אותו כתב חן אהרוני בעצמו, מצטרף לקבוצת השירים הטובים בדיסק. הוא מתחיל כבלדה ומקבל מעט קצב באמצע - התחלה מצוינת ומבטיחה. כדאי לשים לב גם ל"לעבור את הפחד".
אבל השיר הכי טוב שחן אהרוני מביא לשולחן הוא רצועה מספר 9, "ונשכח את הכל", שאותו הלחין בעצמו. מדובר בלהיט פופ כמעט מושלם. למרות שהוא קצת מזכיר את היי פייב בתקופתם הטובה (כן, הייתה תקופה כזאת), הוא גם מכוון קדימה וגבוה לאותה רמה של שירי מימון. למה הוא רק כמעט מושלם? כי סוף השיר בו, אהרוני אומר "סליחה" - מיותר וברגע אחד מוחק את כל הסאבטקסט.
חן אהרוני ממשיך לבסס באלבום הזה את מעמדו כזמר פופ לגיטימי, אך עליו להיזהר ולא ליפול למלכודות שנפלו בהן רבים וטובים לפניו. כדי לעשות פופ מצוין צריך ללכת על זה עד הסוף ונראה שאהרוני בדרך לשם.