"אנחנו איפה הילד ואנחנו עושים רוקנ'רול... בעברית!"

להקת "איפה הילד" הופיעה אמש בפסטיבל הבירה שהתקיים בנמל תל-אביב, מה שמיד העלה לראש מחשבה על "חלטורה". בכל זאת, הופעות קנויות הן הגלגול המודרני של ה"הופעות ועדי עובדים", שנקנות מראש על ידי הגוף המארח ונחשבות לרוב לפחות רציניות. הופעות בהן בדרך כלל אמנים יותר "מעבירים כרטיס" מאשר באמת נותנים לקהל את כל מה שיש להם. הקהל באירועים כאלה, מצידו, גם כן פחות מסור למתרחש על הבמה מאשר בהופעה רגילה, במיוחד באירועים דוגמת זה, בהם לא ברור מי פה צועק "איפה הילד!" ומי צועק "איפה הבירה?".

ובכל זאת, ההופעה שנתנה אתמול "איפה הילד" בהאנגר 11 הייתה ראויה. כיאה להופעות מסוג זה היא הייתה קצרה מהרגיל ונמשכה שעה וקצת. רשימת השירים הורכבה כמעט כולה מהלהיטים הידועים, אבל אלו ניתנו בצורה מהוקצעת ויעילה למדי. מהרגע בו עלתה הלהקה על הבמה, והסולן חמי רודנר צעק "אנחנו 'איפה הילד' ואנחנו עושים רוקנ'רול... בעברית!" הפציצה הלהקה בשורה של שיריה היותר בולטים, מוכרים ואהובים. כיאה להופעה שהיא בעצם סוג של מסיבה, מרבית השירים הגיעו מהחלקים היותר קצביים וקופצניים של הרפרטואר, אם כי ניתן גם מקום לשירים קצת שונים, כ"מסיבת התה של עליזה", אותו שר הגיטריסט אסף שריג.

חמי רודנר הרגיש טוב על הבמה וניצח על הקהל

חמי רודנר, מצידו, נראה כמתענג על הסיטואציה. נדמה שהתגעגע למצבים בהם המוני אדם עומדים מתחת לבמה הגבוהה, מריעים ושרים יחד איתו בהתלהבות. שוב ושוב בלט כמה טוב לו שם למעלה. הוא השתעשע באינטראקציה עם הקהל, הפעיל אותו לעתים (למשל ב"הביאו את הסתיו") ובאופן כללי נראה מבסוט כל הזמן. ב"רק בשביל לקבל חיבוק" הודיע רודנר שהוא מתחבר לצד הנשי שלו, ושר גם את החלק בשיר אותו ביצעה במקור איגי וקסמן. ב"מה שעובר עלי" הוא נתן לקהל לשיר את כל הבית הראשון, לפני שהוא ניגש בעצמו למיקרופון.

הקהל שיתף פעולה בצורה מרשימה. מהידיים המתנופפות באוויר ב"לבן בחלום שחור", דרך קבלת הפנים האוהדת ללהיטים ועד לשירה בציבור שפרצה מדי פעם. "איפה הילד, נתנה מצדה תצוגת תכלית טובה. היכולות הווקאליות של רודנר תמיד היו טובות, והנגינה המשותפת של הארבעה כהרכב היתה מהוקצעת ומלוטשת, כמו שהיית מצפה מלהקה עם היסטוריה ארוכה כזאת.

אי אפשר לדרוש מהם לשחזר את ימי "רוקסן"

ובכל זאת, לא פעם נדמה שחסר שם משהו. אולי "רעב" אמיתי שלא הורגש. לעתים נדמה היה שלא תזיק ללהקה זריקה קטנה של להט אותנטי. נכון שאי אפשר לדרוש מ"איפה הילד" לשחזר את הפראות של הופעותיהם משנות ה-90' במועדון ה"רוקסן" ודומיו, אך כמות האנרגיה אמש נפלה גם מזו של אותו איחוד ראשון משנת 2001.

בנוסף, לא ברור אם ל"איפה הילד" יש מה לחדש לקהל של שנת 2009, או שהאיחוד שלהם יתמצה בנגינה חוזרת של להיטיהם הישנים, כסוג של להקת קאברים לעצמם. בהופעה אתמול נוגן רק שיר חדש אחד, "מנסה" שמו, שיצא השבוע כסינגל חדש לרדיו, ולפחות בהאזנה ראשונה הוא לא השאיר רושם משמעותי במיוחד.

לכשתחליט "איפה הילד" במה היא מעוניינת - לגלגל את הגלגל הקיים או לנסות שוב לגלגל את החלום וליצור חומרים חדשים ומשמעותיים - אז יתברר עד לאן באמת הולך האיחוד הזה.

"איפה הילד" בהופעה. האנגר 11, נמל תל-אביב. 9.7.09.

• אופיר בר-עמי
• איפה הילד
• אסף שריג
• חמי רודנר