הביקורת הזו נכתבת מאהבה, מדאגה ומכאב, כי לאורטל אדרי יש יכולות טובות ופוטנציאל גבוה. ההופעה שלה אמש בתיאטרון תמונע בתל אביב היתה הופעה נוראית, צורמת, מזעזעת. כאילו לא היתה "כוכב נולד" אף פעם, כאילו אדרי לא למדה כלום על עצמה כזמרת, כאילו היא חיה בבועה שבה אומרים לה כל הזמן אלו שמסביבה "את גדולה, את מדהימה". כאילו היא לא התבגרה עדיין וחושבת שהיא יודעת הכל יותר טוב.
פרודיה על זמרת רוק בסרט קומי (עם פוטנציאל לסרט אימה)
אמונה בעצמך ובחירת דרך הן תכונות חשובות לאמן, אבל מודעות עצמית והיכולת ללמוד חשובות לא פחות. אורטל אדרי שרה ומופיעה כאילו אין לה שום מודעות לאיך שהיא נשמעת ולאיך שהיא נראית על הבמה. היא נשמעת רע, היא נראית כמו פרודיה על זמרת רוק בסרט קומי (עם פוטנציאל לסרט אימה) והיא מדברת אל הקהל כאילו היא במסיבת הסיום של כיתה ט'. אדרי היא ענקית, 1.80 לפחות, לא דקיקה, וכשהיא עולה לבמה של תאטרון תמונע ושואגת את עצמה לדעת - זה מחשמל, אבל מפחיד. באמת מפחיד.
שלוש מסקנות עיקריות יש מההופעה הזו. הראשונה היא שלא כל מה שמצטלם טוב ונשמע טוב בטלוויזיה יכול גם לעבוד על במה של מועדון מול 200 איש. השנייה היא שאדרי חייבת לעבוד עם כותבים מקצועיים יותר, והשלישית היא שבלי מפיק מוזיקלי דומיננטי הקריירה שלה תלך לאיבוד.
חסרת מודעות עצמית ובעלת הופעה מוגזמת
נתחיל בהבדלים בין הטלוויזיה לבמה. אדרי, שמילאה את מסך "כוכב נולד" בנוכחות כריזמתית, בקול גדול וביכולת להיות רגישה יותר ככל שהעונה התקדמה - נראתה על הבמה בתמונע פשוט פאתטית, כמו שחקנית-זמרת חסרת מודעות עצמית ובעלת הופעה מוגזמת עד כדי גיחוך, במחזמר שעושה צחוק מרוק. כל הקסם שלה מהטלוויזיה הלך לאיבוד כשהיא צעקה, צרחה וייבבה שירים כמו "הלילות שלנו" ו"הזמן שלך" של היהודים. היה כמעט בלתי נסבל לשמוע אותה מחרבת את "דמיון חופשי" של יצחק קלפטר ו"Back To Black" של איימי ווינהאוס. אפילו ביצוע לשיר כמו "Hurt", שבכוכב נולד היה מצמרר, טבע אצלה בים של קיטש, רגש עודף ועוד ועוד צעקות.
בעניין הכתיבה אדרי חייבת להבין שיצירת שירים היא אמנות וגם אומנות, ולא כל מי שיודע לחבר משפט הוא פזמונאי. השירים המקוריים שאדרי יצרה עם גל שריג ועם בעלה, אליאור אדרי, לא מספיק טובים. "מאותו היום" הוא בלדת רוק עם פוטנציאל, אבל הוא כבד מדי ולא מספיק מתוחכם כדי להיכנס לרדיו מצד אחד, ולא מספיק מפואר וחגיגי כדי להיחשב לבלדה גדולה מהחיים מצד שני. השיר השני המקורי, "אהבה", אותו כתבה אדרי, הוא פשוט שיר חלש, שנשמע מאוד צפוי ומיושן, גם בצליל, גם בחוסר העומק. הביצוע הקולי מתחיל חיוור וקצת משתפר. אדרי מוכיחה כמה היא יודעת לצעוק. זה מרשים, אבל לא יפה. השיר המקורי השלישי היה "לא צריכה אותך". גם הוא שבלוני מאוד ואדרי מגישה אותו בצורה תיאטרלית ומתאמצת מדי.
כאילו הכניסו אותה לבלנדר ענק
נקודות האור במופע הזה היו הקאבר ל"ג'רוזלם" של הזמרת אנוק, שיר סוחף שאדרי ידעה להפיק ממנו גרוב מיטבי. פתאום הכל צלצל אחרת, אדרי היתה מדויקת, הלהקה שאיתה פתאום ניגנה הרבה יותר טוב והנאמבר כולו התחיל להמריא ואפילו הפך בהמשך לרגאיי נחמד. אלא שאז אדרי התחילה להתחרפן על הבמה, בטירוף שכלל תנועות רפטטיביות מהירות של הראש וידיים, עד כדי אקסטזה ואיבוד שליטה, כאילו הכניסו אותה לבלנדר ענק ולחצו על כפתור המהירות הגבוהה ביותר. בהמשך היא התחילה לרקוד בתנועות שהעתיקה מביונסה וריהאנה, וזה ממש לא נראה טוב.
חייבת מפיק מוזיקלי דומיננטי
ביצוע מעט נורמלי יותר מצדה קיבל "אמא" של ריקי גל, שבו אדרי אפילו הצליחה לרגש. אלא שהשיר שאיתו פתחה את ההדרן, "עת לבכות", של הגיטריסט שמנגן איתה, אסף בוכמן, שוב הוכיח עד כמה היא לא רגישה לביצועים שקטים של שירים שנועדו לרגש. אדרי שרה איך שבא לה, וזה פשוט לא עובד, לא מרגש, סתם יללני ונמרח. כשהיא צווחה את נשמתה ב"אם אלה החיים" שאלתי את הברמן אם הם מוכרים אטמי אוזניים. אם קרן פלס חיה במחזמר, אז אורטל אדרי חיה בסרט "הצעקה".
על מנת להציל את הקריירה שלה אורטל אדרי חייבת לעבוד עם מפיק מוזיקלי חזק, שיהיה קשוח איתה, ילמד אותה הכל כמעט מההתחלה,וינקה ממנה את ערימת המניירות שהיא סוחבת איתה כמעט בכל ביצוע, בשירה, בהגשה, בתנועה על הבמה. את מה שלא עשו צדי ומרגול, אולי יעשה מישהו כמו יהודה עדר. על פי ההופעה הזו ואחרי עונה שלמה של כוכב נולד, בכלל לא בטוח שאורטל אדרי פתוחה לקבל מרות של מפיק או מנהל אמנותי, אבל ללא שינוי משמעותי וככל שירחק הזמן מכוכב נולד לא בטוח שיישאר ממנה משהו חוץ מחבילה של צעקות. הקהל שהריע לה אמש ואפילו רקד - הוא קהל שבוי. בעוד חצי שנה לא בטוח שהם יזכרו אותה.