להיות להקת הפרוג-מטאל הכי חשובה והכי פופולארית בעולם, זה מחייב. זה מחייב לעמוד בציפיות של המעריצים, שמצפים שכל אלבום חדש של הלהקה, ייקח אותם להרפתקה מוזיקאלית מתקדמת ומאתגרת. דרים ת'אטר, להקת הפרוג-מטאל, ששבועיים לאחר הופעה היסטורית בישראל ביום שלישי הקרוב, תוציא את אלבומה העשירי "Black Clouds & Silver Linings" מתקשה באלבומה החדש לעמוד בציפיות. אגב, כמעט כמו כל אלבום בשנים האחרונות גם הוא מצא את עצמו חופשי ברשת, הרבה לפני תאריך היעד.
באלבום החדש, המורכב משישה קטעים בלבד, חלקם באורך עשר דקות ומעלה, ממחזרים דרים ת'יאטר רעיונות ישנים, שמעריציהם הותיקים כבר שמעו מהם בעבר. "Black Clouds & Silver Linings" הוא אוסף של מיטב הרעיונות המוזיקאליים שיצרה הלהקה בתשעת האלבומים שהוציאה עד כה, רק עם מילים חדשות. זה לא שהאלבום לא טוב, זהו אלבום קלאסי של דרים ת'יאטר, שנראה ונשמע חדש, אבל לא מחדש. אוהבי הלהקה, שמכירים את כל תשעת האלבומים המוקדמים שלה, עשויים להשתעמם ממנו.
כבר מקטע הפתיחה (קשה לקרוא לקטע של כמעט רבע שעה "שיר") " A Nightmare To Remember", מתחיל הדה ז'וו. תצוגת התכלית המוזיקלית כוללת את להטוטי הגיטרה של ג'ון פטרוצ'י וסולואי הקלידים הנשפכים של ג'ורדן רודס. תמיד מגניב לשמוע את רודס עושה סולו גיטרה על הקלידים ולהפך, רק שזה לא פורץ דרכים חדשות וההרגשה היא שכבר שמעת את הקטע הזה באלבום אחר שלהם.
מעבר לפרוגרסיב הם גם להקת מטאל משובחת
"A Rite of Passage", הסינגל הראשון והקליפ הראשון מהאלבום, הוא אחד הקטעים הכבדים בדיסק, שמזכיר שמעבר לאומנות והפרוגרסיביות, דרים ת'יאטר היא גם להקת מטאל משובחת, שיודעת לבנות ריפים מצוינים וסוחפים, לצד שירה המנונית של ג'ימס לבריה, שאפילו מעז כאן לצאת למיני-גרואלים קטנים. בשביל להירגע אחרי הרעש השחילו אחריו את "Wither" כבלדה של האלבום, קטע מלודי ולא מתוחכם שמבליט את קולו הדביק של לבריה, ומראה שהלהקה יכולה להישמע טוב גם בלי להישמע פלצנית בקטע של 20 דקות.
שלושת הקטעים הסוגרים את האלבום, הם הקטע האומנותי, קטעים ארוכים שמצדיקים את הצד הפרוגרסיבי של הלהקה. "The Shattered Fortress" הוא הקטע הסוגר את סאגת 12 הקטעים (הידועה גם כ "Alcoholics Anonymous Suite") של המתופף מייק פרטוני, שנמשכה על פני מספר אלבומים, וסיפרה על מלחמתו של פורטוני באלכוהול. מומחי דרים ת'יאטר ירגישו שהקטע דוגם מכל חלקי הסאגה שבאו לפניו, ושבעתיד מתוכנן להוציאם באלבום אחד.
השניים הבאים "The Best of Times" ו-"The Count of Tuscany" הם קטעים מצוינים, שלא מובילים את מי שמכיר הלהקה להרפתקה חדשה. כאילו שהנגנים צריכים עדיין להוכיח או להצדיק את הוירטואוזיות שלהם על ידי מעברים חדים וטלטלות חזקות, שאלמלא היו מוכרות ונדושות היו יכולות לספק מעל לחצי שעה של אושר ועושר.
אם מוצרט, בטהובן ובאך היו מקימים סופר-גרופ הם היו דרים ת'יאטר
מי שיגלה את דרים ת'יאטר באלבום הזה כדייט ראשון יתלהב מרמת המוזיקה הגבוהה, אבל מי שעוקב אחרי הלהקה ימצא כאן בעיקר מסיבת גיבוש מוצלחת של מיטב המהלכים המוזיקליים, מאת המוזיקאים הכי שווים כיום בסצנת הפרוג-מטאל.
ומשפט אחרון על ההופעה: אומרים על מוזיקאים קלאסיים כמו מוצרט, בטהובן ובאך שאם היו חיים בימנו הם היו מטאליסטים. אני מוסיף שאם הם היו מקימים סופר-גרופ, הם היו דרים ת'אטר. לכן זאת הופעה MUST, בלי להיטים אבל עם מוזיקה ברמה גבוהה ביותר. ואם תהיה לנו הופעה כמו בבודוקאן, זה יהיה לילה בלתי נשכח.