בתקופה האחרונה כשהרוחות סוערות סביב מכתב הרבנים וקצבאות האברכים  אני ערה להתרחקות גוברת של האנשים שסובבים אותי מכל מה ש"מריח" כמו דת. דווקא בגלל זה "ערב הפיוט הגדול" היה נראה לי כמו דרך מצוינת להתחבר למקורות דרך המוזיקה בלי כל הרעשים הפוליטיים מסביב. הערב הזה, יותר משהיה מופע, היה אירוע תרבותי מושקע ומסקרן שיש לציין שכל המופיעים בו הופיעו בהתנדבות. מה יותר "צו פיוס" מזה?

האנדלוסית, הרכב רוק, הברירה הטבעית

ההשקעה ניכרה בתוכנייה המושקעת, במסכים הגדולים משני צידי הבמה שהקרינו את המתרחש על הבמה יחד עם מילות השירים, וכמובן שבבמה העמוסה בכל טוב: בצד אחד ישבו נגני התזמורת האנדלוסית, ובצד השני  הרכב רוק שכלל את דודי לוי, שניהל מוזקלית את האירוע יחד עם קובי אוז, וארז לב ארי על הגיטרות, ערן צור על הבס, ועוד.  מוקד ההתרחשות עבר לסירוגין בין הרכב להרכב. כשבחלק השני של המופע החליפו חברי להקת "הברירה הטבעית" את נגני התזמורת האנדולוסית.

את המופע פתח הפייטן הרב דויד מנחם (שמאוחר יותר שר עם שלומי שבן את שירו "מחר בעזרת ה'") בביצוע מרגש, כשהוא שר לבד וללא ליווי מוזיקלי. משם הערב התחיל לזרום בארגון מופתי והתנהלות מהירה בין התזמורות השונות והאמנים הרבים. קצרה היריעה מלהכיל את כל המשתתפים בערב הזה, נגנים, מוזיקאים ופייטנים מוכשרים שהצטרפו לערב אחד ואפשרו לקהל להתחבר לעבר דרך ההווה. ביניהם היה נעים לראות את ערן צור, "המדרגות", יאיר דלאל, חיים אוליאל, לאה שבת, דין דין אביב, שם טוב לוי , אתי אנקרי ועוד רבים וטובים.

בלטו במיוחד: דניאל זמיר, הרזאלים, ושטרית עם אלמליח והברירה

בלטו במיוחד הרב חיים לוק, שריגש את הקהל בפשטות ובכנות שלו, וגם דניאל זמיר עם "התקווה", שנתן לי תקווה כשהוא שר: "..אולי גם שם במאה שערים יתחילו להתיר את הקשרים ויצטרפו למסיבה..". אהרון רזאל וניצן חן רזאל עם "אזמר בשבחין", וסגיב כהן ודביר כהן עם "שימני כחותם".

השיא של הערב בעיניי דווקא לא היה פיוט, אלא שירו של מיכה שטרית "שמחות קטנות" עם הפייטן ליאור אלמליח ועם שלמה בר והברירה הטבעית, שנתנו ביצוע מרגש ביותר. הכי פיוט נ' רול בערב היה  "מי האיש" בביצועם של ארז לב ארי, שנתן ביצוע קסום ומרגש, ודודי לוי ,שהיה דווקא התוספת הפחות מוצלחת בביצוע. העיבוד הרוקנ'רולי הפיח חיים בפיוט המוכר ונתן לו ניחוח קצת אחר.

מופע ארוך מדי

הערב היה מושקע, מרגש, מעניין, ובעיקר מלא השראה. החיסרון היחיד היה אורכו. דווקא בערב שגדוש בכל כך הרבה שילובים חדשים ומוזיקאים מצוינים העומס יוצר תחושה של "תפסת מרובה- לא תפסת". רגעים מרגשים נשכחו במהלך הערב הארוך הזה בגלל ריבוי הביצועים.

לו היה הערב מהודק יותר ועם פחות ביצועים, הרושם שהיה נותר על הקהל היה חזק יותר. משהו ששווה לחשוב עליו לקראת הפעם הבאה, כי אין ספק שהקונספט הזה מעניין ויכול ליצור עוד הרבה שילובים וביצועים מעניינים בעתיד.

>> נאור אלבז בשיר בכורה: "אלוקים שבשמיים"