מופע "רוק עצמאות 2012" באמפיפארק ראשון לציון ריכז אליו שוב את הכוחות המובילים ברוק המקומי. תריסר אמנים, להקות והרכבים הופיעו מרבע לחצות בלילה ועד רבע לשבע בבוקר, שבע שעות של גיטרות רועשות בעור התוף, בס-תופים שהולמים חזק בתחת, ואלפי בני נוער, בין 3000 ל-4000, רובם מקומיים מראשון לציון ככל הנראה, שבאו לחזות בפסטיבל הרוק המוביל של ישראל, והאירוע היחידי ביום העצמאות שהכניסה אליו עולה כסף. לא נכנס כעת לרווחיות של הפסטיבל, אבל מדהים ששנה אחרי שנה מצליחים המפיקים לשכנע ילדים לשלם כסף על הופעות שאפשר לראות במקומות אחרים על חשבון העירייה.

גיא מנטש ויהל דורון בקטע אקוסטי מגניב

את הערב פתחה ברבע לחצות להקת "באר וייז" עם הסולנית רומי חנוך. הקהל פרגן והתחיל להתחמם. אחריהם עלו "נערות ריינס" שזכו לתשואות רמות. מסתבר שההייפ בכל כלי תקשורת אפשרי היה מוצדק. שלישיים עלו "לואיזה" של איתי סחרוף, להקה מוכשרת שעוד נשמע עליה הרבה בשנים הקרובות.

בהמשך עלו גם גיא מנטש ויהל דורון, הצמד מהתוכנית "דה ווייס", שהוציאו אלהום בכורה תחת השם "Revelday". השניים, לבושים בז'קטים המזוהים איתם,  נתנו הופעה אקוסטית עם שתי גיטרות ותוף-רגל של דורון, ויצרו מעין קפסולה של פולק-רוק מעניין וחביב בתוך ים הרוקנ'רול שהיה מסביבם. "Sex On Fire" בגרסה שלהם היה מגניס והנגיעות הגרוביות שלהם בשירים כמו "ג'יפסי סונג" הוסיפו למפלס הכיף של הערב. קול לגמרי.

רוק עצמאות אביב גפן (צילום: ענבל צח)
גנרל עצמאות. אביב גפן | צילום: ענבל צח

הנס של אביב

ה"נס" שקרה השנה ל"רוק עצמאות" היה ההשתתפות של אביב גפן, הכוכב המרכזי, ב"דה ווייס" והחזרה שלו למרכז המפה של הבידור הישראלי. בבת אחת גילה את גפן דור חדש של ילדים, שלפי חשבון פשוט הם הילדים של אותם "ילדי אור הירח" מלפני 20 שנה, והם מכירים בעל פה את "מיליארד טועים" ו"השיר שלנו" ממש כמו שהם מדקלמים בעיניים עצומות את "קוצים" (ביצוע אקוסטי למהדרין) ו"טיפות" (ללא ספק השיר הטוב של גפן בעשור האחרון). אביב אירח את סיון טלמור, שניסתה לזכור את המילים של "גשם כבד עומד ליפול", שגפן והתעויוט נתנו לו ביצוע נדיר. הסאונד שלהם היה מרווח ויפה, בעיקר בשיר הזה.

גפן נתן את שלו, קפץ על הקהל ב"עונות", עשה כבוד לטלמור ולגיא ויהל שהופיעו קצת לפניו, ומילא את חובתו כמי שאמור להוביל את האירוע. אולם צימוד ההופעות של ברי סחרוף ושלו אחת אחרי השנייה היה מעט בעוכרי האירוע, כיוון שחלק גדול מהקהל הלך הביתה אחרי שגפן ירד מהבמה ב-3 וחצי בבוקר, אחרי סיום מתבקש עם "סוף העולם" ו"עכשיו מעונן".

סחרוף נשמע מצויין, אבל לא סחף

סחרוף, שהופיע לפניו, נתן הופעה מצוינת מבחינת צליל ונגינה, אבל האווירה לא היתה מספיק סוחפת. הקהל הקשיב ולמד, יותר מאשר השתולל, זה כבר לא הדור של "נגיעות" ו"אש במיתרים", אלא דור חדש, מנומס יותר, שכאשר הוא מנסה לרקוד פוגו בהופעת מטאל כמו "בצפר" למשל, המאבטחים מיד מרחיקים את הרוקדים החוצה. סחרוף פתח כמיטב המסורת עם "יומולדת", כי הרי יש יום הולדת למדינה. הרכב הנגנים של ברי הוא נבחרת משובחת - בנו הנדלר בבס, אורן לוטנברג בחשמלית, גידי רז בחשמלית וסמפלרים, ניר מנצור בתופים, איתמר דוארי בכלי הקשה ושי צברי בשירה ותוף פח. לחוד וביחד מדובר בחבורת הנגנים המשובחת ביותר שמסתובבת כרגע על הבמות בארץ, והצליל שלהם, עם סחרוף כגיטריסט המוביל, היה מדהים.

רוק עצמאות ברי סחרוף (צילום: ענבל צח)
רוקר נצחי. ברי סחרוף | צילום: ענבל צח

העיבודים החדשים ללהיטים מהאלבום האחרון ולותיקים יותר לקחו את השירים למקומות אחרים ויפים. "כמה יוסי" למשל רכב על דאנס ונולד מחדש כקטע מסיבתי עם החשמליות היווניות. "זמן של מספרים" היה גרובי ביותר, "עיר של קיץ" חיבר רוקנ'רול עם מזרחית ואלקטרו, "מונסון" לא הכביד מדי, "עוד חוזר הניגון" הוא מצווה תרבותית, "ככה זה לאהוב אותך" התחיל דראם נ' בייס, התגבר להמנון איצטדיונים, חתך לרגאיי ושוב חזר לרוק. ב"אין קץ לילדות" שוב היה ברור שסחרוף וחבורתו מנגנים מעולה, אבל הם לא מספיק בוערים מצד אחד, והקהל שמולם מסרב להידלק מצד שני.

מרסדס סוסה מטורפת

מי שכן הטריפו את הקהל היו "מרסדס בנד", שעלו בארבע בבוקר. הלהקה הזו היא פלא. לא חובקה על ידי המדיה אבל בכישרון גדול ועבודה קשה לימדה דור חדש של נערים ונערות לשיר בעל פה מילים של שירים שמעולם לא שודרו ברדיו. כמו במקרה של אביב גפן הקהל השתולל איתם ונהר לכיוון הבמה, רקד, שר ופרק אנרגיות. מרסדס חיברו בגאוניות fאנק מטאל עם מזרחית ורוק כבד עם גרוב. "מיכלי" ו"הבת של השטן" היו מופת למהות של רוק ישראלי מקורי, נועז, סוחף ומופרע. שילוב של תשוקה וטירוף, תיאבון והרס, כיף ואימה, פנאן וחורבן.

אלישע בנאי, שעלה אחרי אביב גפן עם ארבעים השודדים, נתן הופעה טובה מאוד. למרות שחלק גדול מהקהל עזב את הבמה בנאי ושודדיו היו במיטבם ונתנו את הרוק-גראנג' המחוטב שלהם. הקהל הכיר את "סן דייגו" מהרדיו וביקש את "ברצלונה". שנה אחרי שנה בנאי וחבריו מנגנים ב"רוק עצמאות", ונראה שזה מתחיל להשתלם להם.

מוניקה סקס מעירים את המתים עם "מכה אפורה"

בחמש בבוקר, ממש לפני הדג נחש שחתמו, עלו מוניקה סקס, שהגיעו עייפים מסיבוב בקריות. העיניים מצמצו, אבל הידיים (והרגליים) נשמעו טריות. ההופעה של מוניקה היתה מצוינת, עם הסאונד הכי טוב שהיה בכל הלילה. הרוק פשוט זרם מהכלים דרך הבמה אל הקהל ונשמע עשיר ורענן. הם פתחו בהפגזה עם "שנים חסומות" כולל הסולו של פיטר, אחר כך הפציצו את "רמקולים" עם שחר אבן צור כסולן והוסיפו את "איש קש" ההמנוני. כשמוניקה הגיעו ל"מכה אפורה" מאות נערים ונערות החלו לרוץ מגבעת האמפי למטה כדי להצטרף לאלפים שמול הבמה. השיר הזה נצחי וסוחף אחריו את הילדים של אלה שפעם צפו בו בטלוויזיה.

מי שקצת העיבה על ההופעה היתה האורחת אפרת גוש, שעלתה באמצע "תמיד בנאדם" של מוניקה וניסתה ללא הצלחה להצטרף ליהלי סובול שנראה מעט נבוך אבל שמר על פאסון. באלבומה האחרון נהגו להשוות אותה לאיימי וויינהאוס, וגוש, שלא ברור מה עבר עליה הלילה, לקחה את הקטע יותר מדי ברצינות. היא נראתה ונשמעה מו שוויינהאוס נראתה ונשמעה בהופעותיה האחרונות, כלומר לא כל כך מאופסת. היא מלמלה דברים לא ברורים, לא זכרה את מילות השירים שלה, אמרה לקהל שהיא אוהבת כל אחד ואחד מחברי מוניקה סקס וחזרה והכריזה "אני אפרת גוש!" אני אפרת גוש!". בסדר, מאמי, הבנו.

אחרי שגוש פונתה מהבמה מוניקה סקס המשיכו לתת בראש עם הלהיטים, כשמאחוריהם השחר עולה (והשחר גם יושב על התופים): ב"השמלה ממדריד" הקהל עונה להם עם שורת המחץ. "מנגינה" היה מקסים ולמרות שהייתי שחוט מעייפות קמתי לרקוד. ב"גשם חזק" אבן צור הרים את הקהל הכי גבוה שאפשר היה לסחוט מהם, ויחד עם סובול ורוט סיימה הלהקה באנרגיה מטורפת ובקפיצות עם "על הרצפה". תותחים.

הדג נחש הגיבורים עלו בשש בבוקר, אור יום מלא, טרוטי עיניים מול אלף חמש מאות אמיצים, בקושי היה להם כוח לנגן, זזו קצת לאט מהרגיל (אבל קפצו לשמיים ב"כוסאממק כל המנייאק"), נתנו תשעה שירים (היפ הופ ציוני, בסלון של סלומון, לזוז, אני מאמין, שירת הסטיקר, כוסאממק, לא מספיק, מה נעשה, שיר נחמה), הזיזו לכולם את התחת והזכירו למי ששכח שמוזיקה מצוינת של להקה גדולה אפשר לעשות ולהינות ממנה גם כשאתה גמור לגמרי. אבל באמת. להתראות בשנה הבאה.

רוק עצמאות מרסדס בנד (צילום: ענבל צח)
תביאו בירות. מרסדס בנד | צילום: ענבל צח
רוק עצמאות מוניקה סקס (צילום: ענבל צח)
"מה דעתך על השמלה ממדריד?!" יהלי סובול, מוניקה סקס | צילום: ענבל צח
רוק עצמאות אפרת גוש (צילום: ענבל צח)
איימי וויינהאוס עד הסוף. אפרת גוש | צילום: ענבל צח
רוק עצמאות הדג נחש (צילום: ענבל צח)
המוהיקנים האחרונים. שאנן סטריט, הדג נחש | צילום: ענבל צח