ג'נגו פרומו (צילום: עינב רוסיאנו)
מתחיל מחדש? ג'נגו | צילום: עינב רוסיאנו

חמישי בערב, בחוץ גשם זלעפות. על הבמה באוזן-בר בתל אביב עמיר "ג'נגו" רוסיאנו חוזר להופיע, אחרי הפסקה ארוכה, כמעט מתחיל מחדש. קצת אחרי תשע, ג'נגו עולה עם גיטרה בליווי הגיטריסט יונתן פריג', הבסיסט ישי ברגר והמתופף גלעד שמואלי.

ההופעה נפתחת עם שני שירים מתוך האלבום "לנשום במים", שמתכתבים ישירות עם הגישה החדשה-ישנה של ג'נגו: הגיע הזמן לשנות את דרך כתיבת החומרים, את עטיפות האלבומים, לשנות דרך מחשבה ואולי אף להגיע לקהל חדש, לקהל בכלל.

מזכירים את Queens of the stone age בתקופות הטובות

בינתיים הקהל ב"אוזן-בר" מרוחק מהבמה. ג'נגו מזמין אותם להתקרב: "תמיד אומרים שאני מופנם. הלילה תכננתי לקפוץ ראש לקהל. כנראה שזה לא יקרה. אבל אתם מוזמנים להתקרב, לא חייבים ,אבל מוזמנים", הוא אומר בצניעות האופיינית.

הלהקה שלו נשמעת טוב מאוד ביחד, עם סאונד חד ומחודש. הם אפילו מזכירים את "Queens of the stone age " בתקופות הטובות שלהם. מה שבטוח, הרבה להקות רוק בעולם היו מוכנות להישמע כמוהם. עכשיו הג'נגואים מנגנים את "לב", "לילה" המרגש, "לנשום במים" ו"מה היא חשבה", הסינגל המוכר מהאלבום הראשון, ששומר על אותו צליל רענן שהיה לו כשיצא בשנות ה-90'.

ואז מגיע אחד משיאי הערב: "בוקר של כיף" של תיסלם, להקה שג'נגו העריץ, לדבריו, בילדותו, למרות שבמשך הרבה שנים, כך הוא מספר, לא הצליח להחליט את מי הוא אוהב יותר, תיסלם או בנזין. הגרסה של ג'נגו עושה לשיר כבוד, ומשדרגת אותו למקום חדש, למרות שלל הגרסאות להן זכה בעבר.

עברי לידר צועק מהקהל:  "נראה לי שאתה מוותר לעצמך"

את השיר הבא שמואלי לא נותן לג'נגו להציג. בכל פעם שהוא מנסה לדבר שמואלי מתחיל לתופף, במעין קטע הומוריסטי חביב בין חברי הלהקה. ג'נגו מוותר, והם ממשיכים עם "בואי הביתה". מיד אחריו מייעץ ג'נגו לקהל לשתות בירה ביום -"זה בריא" ,הוא אומר, "ואני מתעניין בבריאות". עברי לידר, שנמצא בקהל, לא קונה את זה וצועק לו: "נראה לי שאתה מוותר לעצמך".

ג'נגו ממשיך שירים מכל האלבומים: "אין זמן", "היא לא חושבת", "כמו פעם" ו"ספר". יחד עם ההרכב הזה הוא נשמע מצוין, צליל חם ורענן, שרירי ולא בומבסטי מדי. הם יורדים, אבל עולים מיד להדרן, וג'נגו פוצח בחצי מונולוג חצי סיפור קצר ממוחו הקודח, בו הוא מצליח לשלב בין האמירה "תעשה לי ילד" למילים אפרסמונים וקידמה. אז הם מנגנים, כמיטב המסורת הג'נגואידית, את "מאה שקל אחרונים".

שעה וקצת נמשכה ההופעה, קצר יחסית, אבל כל דקה הייתה משמחת, טובה ומעניינת. כך נראה ונשמע ערב של אמן רוק מנוסה שכבר עבר כמה הרכבים וגלגולים, ניגן במקומות קטנים וגדולים, עם מתחילים וכוכבים. בעיקר עשה המופע הזה חשק ללכת ולראות אותו שוב, גם אם בחוץ ירד גשם זלעפות .בפנים, זה כבר ידוע, יהיה חם.