נדמה שמאז הפצעתה של בריטני ספירס לחיינו בסוף הניינטיז, לא הייתה בעשור הזה עוד כוכבת פופ כל כך דומיננטית ומסעירה כמו ליידי גאגא. גאגא היא זו שיכולה יותר מכולם לסמן "וי" ענק על 2009 כשנה המוצלחת ביותר בקריירה שלה, אם לא של חייה. למרות התחלה די מקרטעת, נחשב אלבום הבכורה שלה "The Fame" עוד עם יציאתו כאחד מאלבומי הפופ המרעננים של השנה.
אבל רק בהמשך, כשהחלה לכבוש גם את המצעדים, הסתבר לכולם שעולם המוזיקה זכה לא רק באלבום מוצלח, אלא גם בזמרת, יוצרת ופרפורמרית ייחודית, עם חושים מחודדים לאופנה ולעסקים, שתהיה כנראה זו שתקבע את הטון בתעשיית הפופ לשנים הקרובות.
רבים כבר הכריזו על ליידי גאגא כמדונה של דורנו, מקנייה ווסט ועד המדונה עצמה בהופעתן המשותפת ב"סטרדיי נייט לייב", וזה תמיד הרגיש מופרך ומוקדם מדי. המהדורה המיוחדת של "The Fame" שיצאה השבוע וכוללת שמונה שירים חדשים לצד הלהיטים המוכרים בהחלט מקדמת את הליידי עוד שלב קדימה בדרך לתואר. הלסת נשמטת כבר בפתיחה עם הסינגל המעולה "Bad Romance", סוג של המנון רוק מדבק, בהפקת פופ אלקטרונית כל כך אגרסיבית ומוחצנת, שנראה שכל זמרת אחרת שהייתה שרה אותו הייתה כנראה חוטפת מהמבקרים על הראש.
אבל גאגא, על שלל תלבושותיה ההזויות וההופעות המוקפדות עשתה עלינו עבודת הכנה טובה בחודשים האחרונים ואיכשהו גם התיאטרליות המוגזמת מרגישה נכון בשיר הזה. אמרתם מדונה? אז קבלו אותה במחיאות כפיים גם ברצועה השנייה בדיסק העונה לשם "אלחנדרו" - סוג של "לה איסלה בוניטה" עדכני, רק עם תוספת אלקטרוניקה עכשווית, שתהפוך אותו ללהיט הנטחן של 2010 ברגע שייצא כסינגל.
מתפננת בכיף על הסאונד האלקטרוני החדש-ישן
אפרופו סינגלים, אני נוטה לחבב את גאגא יותר בקטעים הפחות להיטיים, בהם היא מוותרת על הדרמה ובעיקר מתפננת בכיף על הסאונד האלקטרוני החדש-ישן שהביאה לעולם הפופ יחד עם המפיק הצמוד שלה "Red One". זה קורה בקטעים מתובלי אייטיז ויורודאנס אירופאי כמו "Monster" או "Dance In The Dark" הדפש מודי. מוצלחת במיוחד היא הרצועה השביעית והמועדונית ""Happy I Could Die, שמתובלת בנגיעות היפ הופ עכשווי.
מה שאפשר להגיד פחות על "Telephone" המדובר עם ביונסה, שאומנם נשמע כמו להיט מיידי, אבל עדיין מרגיש כפספוס, כשחושבים על הפוטנציאל הגלום בשיתוף הפעולה ביניהן, בדיוק אגב כמו ברמיקס ל "Video Phone" של הביונסה שיצא בשבוע שעבר.
בלדות הרוק המתוזמרות א-לה קווין לא עובדות
עובד עוד פחות הוא הניסיון של ליידי גאגא עם בלדות רוק מתוזמרות א-לה קווין (שמה, כזכור, לקוח מהקלאסיקה "רדיו גאגא" של הלהקה), שהן נטולות אלקטרוניקה. זה מתבטא למשל ברצועה השלישית והמיותרת "Speechless". מסוג השירים שאתה מצפה לקבל באלבום רביעי וכושל של אמן פופולרי ולא מזמרת בשיא כוחה.
הפיצוי מגיע לשמחתנו ברצועה השמינית והסוגרת "Teeth", קטע בלוז-סול אלקטרוני ולא הכי מסחרי, שמבהיר שלגאגא יש כנראה עוד כמה שפנים מוחבאים בכובעים המוזרים שעל הראש שלה, שלבטח ייחשפו באלבומים הבאים. כרגע, בכל אופן, גם המיני-אלבום הזה מספק את הסחורה, ובגדול.
Lady Gaga - "The Fame Monster, "הליקון"