מהסיסטרז אוף מרסי נשארה רק הנוסטלגיה ל"פינגווין"

בלי הרבה הודעות ופרסומות התקיימה אתמול פגישת המחזור של זקני מועדון הפינגווין זצ"ל. מילות הקוד שעברו מפה לאוזן ובישרו את מקום ושעת המפגש היו "Sisters of mercy". להקת הרוק-גות' המיתולוגית, שהייתה דיירת קבועה בפלייליסטים של התקליטנים טרום עידן ה-DJ's במסיבות של המועדון לקראת סוף ה-80'.

מועדון התיאטרון ביפו היה אמש כמעט מלא בבני 35 פלוס-מינוס שעוד זוכרים את ההתרגשות מהימים בהם "Sisters of mercy" הוציאו אלבום חדש, עם מוזיקה אפלה שמרעידה את הבטן מבפנים. אחרי שלב המפגש הנוסטלגי הגיע הדבר האמיתי. אנדרו אלדריץ', השריד היחידי מההרכב המקורי, עלה לבמה עם צוות הנגנים החדש, שנראו כמו צעירי Pאנק שגדלו על שירי הלהקה ועכשיו נורא מתלהבים לנגן אותם יחד. אלדריץ' הקרח והמבולבל עלה כהרגלו במשקפי שמש שחורים וחולצה שחורה. מתחתיה החביא חולצה צהובה שכוכב באמצעה היה הופך אותו למבולבל אחר.

הבמה נשארה רוב הזמן אפלה וחשוכה; הסאונד-מן כאילו לא הופיע

אלדריץ' הוא טיפוס קר, יש לו מלחמות עם כל העולם, החל מחברות תקליטים ועד העיתונות, איתה הוא מנהל יחסים מורכבים, כל עוד הם שואלים את השאלות הנכונות בלבד. על הבמה הוא מתגלה כאותו טיפוס מנוכר, קר ולא ידידותי לסביבה, שלא אומר כלום לקהל, אפילו לא איזה "שלום תל-אביב" במבטא אנגלי. לעומתו נתן התאורן של ה"סיסטר'ז" שואו ויזואלי שהזכיר מסיבת יום עצמאות, אבל הבחור שכח שעל הבמה מופיעה להקה. ענני עשן כבדים מילאו את הבמה רוב הזמן והסתירו את הלהקה. הבמה נשארה רוב הזמן אפלה וחשוכה עד שלא ניתן היה לראות איפה אלדריץ' עומד, האם הוא באמת שר, ובכלל איך נראה הפרצוף שלו.

את הסאונד-מן הלהקה כנראה שכחה בבית. מערכת התופים האלקטרונית נשמעה מצוין, אבל מישהו שכח לאזן את הגיטרות ביחס לקלידים, וגם הקול של אלדריץ' בקושי נשמע, מה שהקשה מעט על זיהוי השירים. לא ברור מה אמרו עלינו הלבנונים, אצלם הופיעו "סיסטרז אוף מרסי" יומיים לפנינו, אבל על פי רפרטואר השירים בהופעה נראה היה שהלכלוכים שלהם השפיעו לרעה, כשה"סיסטרז" מחסירים את מרבית להיטיהם.

הקהל פרגן, למרות הייבוש מצד הלהקה

אחרי מספר שירים חדשים ופחות מוכרים הגיע "Marian" והקהל בתגובה גילה סימני התלהבות. בהמשך הגיע גם "Dominion" המצוין, בביצוע הרבה פחות מלהיב מהמקור, והרבה יותר אלקטרוני. אלא שבסך הכל, בשעה של הופעה היו יותר שירים שייבשו את הקהל מאשר כאלה שנחשבים מוכרים ואהובים. לזכותו של הקהל המנומס ייאמר שלמרות הייבוש הוא החזיר ל"סיסטרז" אהבה כמעט אחרי כל שיר, עם מחיאות כפיים סוערות, וכנראה בעיקר נוסטלגיות".

הדובדבן, "Temple of love", הגיע רק בסופו של ההדרן השני, וגם הוא בביצוע חלש, אלקטרוני מאוד ומייגע. בראיון המוקדם לקראת ההופעה הבטיח אלדריץ' שהוא בא "בעיקר כדי לעשות כיף". אמש נראה היה כאילו הוא בא בעיקר בשביל לסמן "וי", או שלא נשאר הרבה מאותה הילת אייטיז שאפפה אותו ואת להקתו בשנים ההן. אז גם זקני "הפינגווין" יכולים עכשיו לסמן "וי" ולספר לנכדים שהם ראו את "סיסטרז אוף מרסי" בהופעה, 20 שנה מאוחר מידי.

• אייטיז
• הופעות חו"ל
• הופעות חיות
• מועדון התאטרון
• מופע
• פינגווין