אושפיזין וקישוטים זה נחמד, אבל חלק גדול מעם ישראל מעדיף את הסוכות שלו בצורת פסטיבלי מוזיקה. החג הזה הפך בשנים האחרונות למשבצת הכי טובה להופעות מרוכזות הפרושות על מספר ימים, במוקדים שונים בארץ: זו חופשת בית ספר ואלה לא הימים החמים בשנה, ובעיקר אחרי החופש הגדול כל פעילות משפחתית שלא דורשת מאמץ מלבד הזמנת כרטיסים היא מבורכת.
העניין הוא שיש כל כך הרבה פסטיבלים, עם לא כל כך הרבה אמנים, שקצת קשה למצוא וליצור הבדל משמעותי בין האירועים, ע"ע במות מרכזיות בימי עצמאות. גם בהקשר של פסטיבל התמר - בליל מדברי היכל מצדה אמנם נהנה מתאורת ירח מלא, אך הנוף המדברי חשוך והבמה שטופת הפנים תהיה זהה לבמת אמפי קיסריה או שוני. אני לא יודעת איך והאם יש פתרון, אבל גופי תאורה שיאירו חלק מהנוף מסביב יכולים להוסיף מעט מהעוצמה של הטבע הזה באור יום. אבל פסטיבל התמר מייצר, באופן טבעי, משהו מאוד מיוחד. אמש נפתח הפסטיבל ה-17, שהיה בסימן חגיגות ה-60 למועצת התמר.
מה שמעצבן בפסטיבלים בארץ זה הנאומים המשמימים של מייסדי האירוע, הכוללים מצגות ונאומי "כשאנחנו הקמנו את הבמה הזו היה פה רק גמל ובאר אחת". העניין הוא שבפסטיבל התמר באמת היה גמל ובאר אחת (אוקי, כמה יעלים וצינור), וזה לא היה כל כך מזמן. תושבי הישובים, המלאים (בצדק) בגאווה ובאידיאולוגיה, מסתכלים על הקליפ המסכם שנות פיתוח בעיניים נוצצות.
"אנו מתחייבים גם השנה לפסטיבל שהוא אירוע הרוק המוביל בישראל ועומד בשורה אחת עם מיטב פסטיבלי המוסיקה הגדולים בארץ", אומר דב ליטבינוף, ראש מועצה אזורית תמר, "ייחודו בשילובים מוזיקליים מקוריים לצד נופי המדבר המרשימים היוצרים חוויה ארצישראלית חד פעמית". הקהל מוחא כפיים ונרגש. זו גאוות יחידה שלא רואים ברחבי הארץ. פסטיבל התמר הוא לא רק פסטיבל רוק גדול (ליטבינוף מעריך כי מספר המבקרים בפסטיבל יגיע לכ-50 אלף איש, בהם אלפי תיירים), אלא חגיגות העבודה הקשה של האוכלוסייה המקיימת את התיירות והמפעלים של ים המלח.
את החגיגה החלה אמש יהודית רביץ, אחרי נאום קצר ומצחיק של כושי המציל מארץ נהדרת (אחלה והכל, אבל עד מתי הבדיחה של לקרוא ליהודית – נורית? לא סיימנו באייטיז עם זה?). בדיוק כמו האווירה של המקום, הצנועה והמכבדת, יהודית עולה לבמה בלי קול תרועות, אלא עם גיטרה אקוסטית בלבד ושרה את "עין גדי". אחרי פירוט ההישגים של מועצת התמר השיר הזה נשמע אחרת. אם בסוף הנאומים חשבת "כל הכבוד, אבל אני בחיים לא אגור במדבר" פתאום נוסף רובד של רומנטיקה לאדמה ולנוף, והכל ברור יותר. היא ממשיכה עם "מילה טובה", הנגנים מצטרפים וזה הופך למופע רוק- פ'אנקי שמעמיד את כל הקהל על הרגליים.
ראיתי הרבה הופעות של יהודית רביץ ברחבי הארץ, ונדמה כאילו זה הלוקיישן המושלם בשבילה: שירים כמו "תמונה", "למחרת" או "לקחת את ידי בידך", שנותנים אווירה של שטחים פתוחים ונופים, מועשרים מהטבע הענק שמסביב לבמה, גם אם הוא חשוך. היא קינחה את הופעתה עם "באה מאהבה", שזה בעיני אחד השירים הטובים בעברית, שאולי קצת מאס בגלל השימוש הנרחב בחתונות בגרסת הדאנס עם הראפ של גידי גוב. גם פה, "ריח, שדה פורח" - במדבר הוא מקבל משמעות אחרת.
אחריה עלו הדג נחש, במופע של הלהיטים הגדולים שלהם. משעשע לדעת ששרת המשפטים, איילת שקד, נכחה כל הזמן הזה בקהל בעוד הדג מופיעים עם שירים כמו "חליפות" (שיר אנטי ממסדי) ו"מה נעשה" (שיר שמדבר על סטלות). הדג מקפיצים את הקהל עם כלי הנשיפה והביטים שלהם, והכל טוב ויפה אבל מרגיש לי טיפה מיושן. אמנם שייכת להם זכות ראשונים על המיתוג "היפ הופ ציוני", אבל היום כשכל הרדיו הוא היפ הופ ציוני אפשר להתקדם משם.
"יום שישי" זה ה"ילד של אבא" שלהם – גם הם וגם מוקי (בימי שב"ק ס') היו עושים שירים על סמים קלים ומסיבות, ועכשיו יש להם שירים לסוף שבוע רגוע בגלגלצ. אבל את האנרגיות הגבוהות אי אפשר לקחת לדג, ואלפי האנשים שהם בהרכב, עושים חיל בהרמות. חוץ מזה, ב"שירת הסטיקר" המצוין (שלא פג תוקפו מעולם) הם אירחו את אהובה עוזרי וזו ניגנה והקסימה את הקהל כמו שרק היא יכולה. הם נתנו לה הרבה כבוד, והיא בתמורה נתנה סולו בולבול טרנג מהפנט. זו זכות לראות את האישה הזו מנגנת ככה ומוציאה את הצלילים האלה. "זמן להתעורר" זה אולי השילוב הכי טוב שנעשה בין רוק להיפ הופ בארץ, שיר עוצמתי דאב-סטפ כהפך לשריד לאומץ שהיה פעם לדג, עד שיוציאו שוב אלבום עם תעוזה.
אחרונים עלו תיסלם, בסביבות חצות. אני מודה שזה היה כבר מעייף אחרי הופעות מלאות של יהודית והדג (12-14 שירים לכל אמן), והרבה מהקהל הצעיר כבר הלך הביתה. חבל, כי תיסלם נתנו בראש. כן, הם חבורה של מבוגרים שכנראה ניגנו את האקורדים של "רדיו חזק" יותר מכל פעולה אחרת שעשו בחיים, אבל לא נראו עייפים לשניה (מול הפיהוקים שנרשמו בקהל) ובעיקר נראו כאילו הבמה היא המקום למפגש צחוקים שלהם. הם העלו שוב את הדג כדי לבצע איתם את "לא פראיירים", מפגש שבתאוריה נשמע כמו אסון מוזיקלי של במה צפופה מדי, אבל היה מוצלח ואפילו קרצו ל"האשם תמיד" של ניצני. כמה סולואים וקפיצות של דני בסן אחר כך, והערב הראשון של פסטיבל התמר נגמר עם "תנו לי רוקנרול".
פסטיבל התמר ממשיך הלילה, עם הופעה של אסתר רדא המארחת את מארינה מקסימיליאן, קותימן ופרינסס שואו, דודו טסה, בלקן ביט בוקס. מחר יופיעו ברי סחרוף, מוש בן ארי ועומר אדם. בחמישי אברהם טל, התקווה 6 ואינפקד משרום. בכל לילה מתקיימות הופעות פתוחות לקהל הרחב בעין גדי וסדום ים המלח, ומופעי זריחה (בתשלום) על פסגת מצדה.