לפני פחות משנה הופיעו רובי קריגר וריי מאנזארק בהאנגר 11 בתל אביב, זאת הייתה תקופה של מחאה חברתית וכשהזמר דייב ברוק שר בקולו של ג'ים מוריסון על "לפרוץ לצד השני" חשנו כאילו אנחנו בוודסטוק.

"בואי מותק, הדליקי את האש שלי"

אתמול, באמפי ברעננה, זה לא היה שונה. הדיווחים סיפרו שתל אביב נחסמה על ידי מפגינים, ועל הבמה עמד מישהו שמרחוק לא רק נשמע כמו מוריסון, אלא גם נראה כמוהו -  "בואי מותק, הדליקי את האש שלי". ונדלקנו.
בכלל, כיף לראות שישראל על המפה ומופע בינלאומי מבוקש מגיע לפה פעמיים בתוך שנה אחת. כנראה שבאמת היה להם כיף כמו שהם טוענים. מאנזארק אפילו הגזים ואמר שהחוף בתל אביב מזכיר לו את "חוף וניס" בלוס אנג'לס, שם פגש לראשונה את ג'ים מוריסון.

מאידך, הקהל לא יודע לעשות כבוד לאמנים גדולים שמגיעים לפה שוב, והאמפי היה רחוק מלהיות מלא - בעוד ההופעה הקודמת הייתה סולד אאוט. ככה זה הצרכן הישראלי, תן לו לעשות "וי" בצ'ק בוקס שלו, והוא לא צריך לבוא שוב.

הדלתות הופעה
כמעט כמו הדבר האמיתי | צילום: רועי ברקוביץ'

לטובת מי שכן הגיע, הלהקה עשתה גיוון לא קטן בסט-ליסט. לצד הלהיטים הגדולים, נוספו גם ביצועים מעולים לקטעים מעולים ונשכחים יותר כמו Wild Child, Rock me, Summer is almost Gone וגם שירים אדירים שנשכחו במופע הקודם כמו Moonlight Drive ו-Soul Kitchen בהדרן השני.

לעצום את העיניים ולחשוב שחזרת לימים טובים יותר

זה היה מופע פחות מרשים ויזואלית מהמופע הקודם בתל אביב, בלי מסכי הפופ-ארט ובלי יותר מדי גימיקים כמו הופעת אורח של זמר ישראלי - והדגש היה על המוזיקה. בכל מקום בו עמדת באמפי - אם במקומות היקרים להחריד באורקסטרה או במקומות העממיים על הדשא - אפשר היה לעצום את העיניים ולחשוב שחזרת לימים טובים יותר.

ואז פקחנו את העיניים, וחזרנו למציאות. זה לא באמת ג'ים מוריסון על הבמה, ובאבן גבירול לא מפגינים נגד וייטנאם. מאנזארק וקריגר אוהבים אותנו, נקווה שהם יגיעו לפה שוב בזמנים טובים יותר, ואנחנו נדע להעריך את זה.

הדלתות הופעה
חוויית רוקנ'רול נהדרת | צילום: רועי ברקוביץ'

>> רובי קריגר: "אין בעיה שנופיע עם הולוגרמה של ג'ים מוריסון"