כוכבי פופ שמנצלים את הטרגדיה האישית שלהם בשביל יחסי ציבור לאלבום חדש היא תופעה די שכיחה (לפרטים נוספים: בריטני ספירס). אבל נראה שריהאנה ומנהליה שברו את כל השיאים ב-"Rated R", אלבומה הרביעי של הכוכבת, שעוסק כמעט כולו במכות שחטפה מהאקס שלה כריס בראון, שאגב מוציא גם הוא אלבום חדש החודש.
בצביעות אמריקאית אופיינית, כבר נשמעה לא מעט ביקורת בארה"ב על השימוש הציני בפרשייה הכואבת. אבל לזכותם של ריהאנה ומפיקיה ייאמר שגם את הניצול הציני הזה הם עושים עם הקלאסה הכי הגבוהה שלה ניתן לצפות מכוכבת בסדר הגודל שלה.
זמרת טובה יותר, וגם זנותית יותר
מעטיפת האלבום המעולה, בה היא מצולמת כשידה מכסה את עינה הימנית, כסוג של "מחווה" לאותה תמונה מפורסמת שדלפה לרשת, דרך האווירה הפופית הקודרת (ב"רולינג סטון" הגדירו את זה כהיפ הופ-גותי), שמלווה כמעט כל צליל ב-13 הרצועות בדיסק ועד כמובן הטקסטים, שלא משאירים מקום לתהיות.
הספתח הגיע כבר בסינגל הראשון והמעולה "Russian Roulette", בו שרה ריהאנה:"And I’m terrified but I’m not leaving", והסאגה נמשכת גם בבלדות ה-RNB "Stupid In Love": "I still love you but I just can’t do this / I may be dumb, but I’m not stupid" ו-"Cold Case Love": "What you did to me was a crime, שהפיק לה ג'סטין טימברלייק. ב-"G4L" ריהאנה כבר עובר לתכנון הנקמה: "“I lick the gun when I’m done, ‘cause I know revenge is sweet”.
אלא ש-"Rated R", וזה יתרונו, לא מסתכם רק בטקסטים הגימיקיים, אלא גם מציג את ריהאנה כזמרת בוגרת יותר, זמרת אולפן טובה יותר (בהופעות היא עדיין מזייפת לרוב) וכן, גם זנותית יותר, אז מה אם היא רק חגגה 21 השנה. אם מהצילומים הנועזים בעטיפה הפנימית, השפה המלוכלכת במילים (האלבום הראשון שלה שזוכה לאזהרת הורים באמריקה) ועד הראיונות האחרונים ("אני מחפשת גבר עם כלי גדול").
אל תחפשו כאן את ה"אמברלה" הבא
לשמחתנו, איכשהו, עדיין נשאר לה חשק גם לדברים קצת יותר קלילים, שמזכירים את האלבום הקודם והמעולה "Good Girls Gone Bad". אל תחפשו כאן את ה"אמברלה" הבא, אבל מתחרים ראויים לו הם "Rude Boy" - להיט פיל-גוד מוצלח והשיר הכי טוב באלבום, "Hard" הקלאבי של "דה דרים" (האיש שאחראי ל"אמברלה"), "Te Amo" הראגטוני ו-" "Photographsהאלקטרו-פופי שהפיק לריהאנה וויל. איי. אם, שגם מתארח.
אהבתי פחות את בלדות הפופ-רוק שמיועדות לרדיו, שכתב לה בראיין קנדי. שירים כמו "Fire Bomb" ו-"The Last Song", שנשמעים כמו בי-סיידס אבודים מהאייטיז, כולל סולו גיטרה. גם לא אהבתי את שירי הדאווין של ריהאנה על ההצלחה שלה, כמו "Wait Your Turn" הפותח ו-"Rockstar 101" המגוחך בו מתארח סלאש.
ולמרות כל אלה, עדיין מדובר בדיסק מוצלח למדי, אם כי כולנו תקווה שהאלבום הבא יהיה הרבה יותר פאן, עם כמה שפחות בלגן.
ריהאנה - "Rated R" - "הליקון"