הציניות מתה אתמול בהיכל התרבות, כשאליל האייטיז פול יאנג הופיע מול אולם מלא מעריצים משולהבים שחגגו כאילו השנה היא 1983. זו לא היתה עוד הופעה מחו"ל שמגיעה לישראל. הערב נפתח עם מחרוזת אינסטרומנטלית של להקת הליווי המקצועית וכבר בשלב הזה חצי מהקהל עמד על הרגליים. כששלושת זמרי הליווי התחילו עם קריאות ה- "איי-אהי-יהי-יה" המוכרות של "Love of the Common People" ההתרגשות הגיעה לשיא.

פול יאנג, חתיך ושרמנטי בחליפה שחורה אלגנטית, הצטרף לשירה לקול תשואות הקהל ומיד פצח בשואו אנרגטי, כשהוא מעופף מצד אחד לצד השני של הבמה. השיר הזה - כמו רבים מהשירים שבוצעו בהופעה - הוא מאלבום הבכורה המצליח שלו "No Parlez", שנמכר בימים אלה שוב במהדורה מיוחדת לציון 25 שנה לצאתו, מהדורה שהיא גם הסיבה הרשמית לסיבוב ההופעות הנוכחי.

יאנג, שבכמה פעמים במהלך הערב התייחס לגילו (52), הוכיח שלפעמים לגיל באמת אין שום משמעות וביצע כל שטיק שכתוב בספר: דפק שפגאטים וסיבובים על הבמה, נפנף את הסטנד של המיקרופון באקסטזה וכמעט בעל את הגיטריסט שלו בזמן סולו הגיטרה. לרגעים זה היה כמעט יותר מדי והשואו שלו הרגיש כמעט כמו הופעה של זמר חלקלק באתר נופש באקפולקו. אבל אי אפשר להכחיש שיאנג הוא חיית במה אמיתית, שיודעת בדיוק מה לעשות כדי לרצות את הקהל שלה.

פול יאנג: "בואו נהיה סנטימנטליים"

אחרי כמה ביצועים מהאלבום הראשון הוא הכריז בטון בארי ווייטי ובמבטא כבד: "אוקיי, בואו נהיה סנטימנטליים" ועבר להמנון הצ'יזי "Senza Una Dona". מעריצה נרגשת הביאה לו זר פרחים, והוא בטבעיות התיישב על הבמה והמשיך לשיר כשהוא מחבק אותה. מעריצות אחרות שראו כי טוב מיהרו אף הן אל אליל ילדותן והאושר האמיתי שניכר שהן חוות במפגש אתו העלה חיוך אצל כולנו. לפני ביצוע "Some People" סיפר יאנג שהוא מהאלבום השלישי, ולכן סביר שרק המעריצים האמיתיים יכירו אותו - אבל הצווחות והשירה בציבור הוכיחו שהמקום היה מלא בכאלה. וככאלה הם תמכו אפילו ברצח-העם שערך יאנג בקאברים האיומים ל-"Love will tear us apart" של ג'וי דיוויז'ן ול- "Tainted Love" של סופט סל.

ועדיין, אם כבר בתחילת הערב ציינתי לעצמי שההופעה מפתיעה באנרגיות הגבוהות שלה, יחסית להיכל התרבות המנומנם ולגיל הממוצע של הקהל, הסתבר שלא הבנתי עדיין מה מחכה לנו. כשנשמע אקורד הפתיחה של הלהיט הגדול ביותר של יאנג, "Come back and stay", התחילה נהירה המונית אל הבמה ובמהרה כבר היה קשה לראות משהו מבעד להמונים שגדשו את סביבותיה, וההופעה קיבלה ממד של מופע אצטדיונים. יאנג הנרגש נתן לקהל כל מה שרצה: החליק מצד לצד, הקדיש שורות מתוקות לנשים על סף עילפון וממש הסגיל מרוב מאמץ. כשנגמר השיר הוא כמעט התחנן בפני העומדים שלא ילכו ועשה להם הפעלות ושירה בציבור. עשרות, ואולי מאות אנשים, אכן נשארו לרקוד באקסטזה. "אנחנו הולכים להרים את הגג של המקום הזה" הבטיח.

פול יאנג נכנס למוד סליזי

כשהתאורה השתנתה לאדום נכנס יאנג למוד סליזי עם "Everytime you go away" הדביק ואפילו לקח מעריצה בת-מזל (אחת מנשות הפרחים ממקודם) לסלואו צמוד. כשאחת מזמרות הליווי הקדימה מדי עם הכניסה שלה הוא אמר לה - "תחכי, כמו בסקס טוב. זו הייתה שפיכה מוקדמת". הקהל נותר משולהב וכשיאנג והלהקה ירדו מהבמה הוא החזיר אותם בקול תשואות לעוד סיבוב. הפעם היה זה הקאבר ל-"Kiss" של Prince בביצוע רוקיסטי והחגיגה הייתה בשיאה.

אבל אחרי הביצוע הזה, שעה ורבע בלבד מרגע שהתחילה ההופעה, ירדו יאנג והלהקה מהבמה והאורות נדלקו. הקהל המאוכזב נותר לעמוד דקות ארוכות ומחא כפיים בתקווה שיצליח להחזיר אותו, אך ללא הצלחה. חלק מהנותרים אף עברו מקריאות עידוד לשריקות בוז.

חבל שככה זה נגמר. אם יאנג היה חכם וחוזר לתת אפילו עוד שיר-שניים הוא היה יוצא באמת מלך. במקום זה הוא יצא בעיקר טיזר. אסור לסיים כזו הופעה מלאת אנרגיות, אחרי כזה בילד-אפ, בהדרן אחד, תודה מנומסת ותו לא. כהופעת להיטים אמנם פרע יאנג את החשבון וביצע את כל הלהיטים הגדולים שלו, אבל הקהל שהגיע אמש להיכל התרבות לא בא לראות אותו כחלק ממופע גימיק נוסטלגי של חבורת גיבורי אייטיז, אלא בא במיוחד בשבילו. אלו היו המעריצים האמיתיים, שעליהם הרבה לדבר במהלך הערב, וחבל שדווקא אותם הוא אכזב.