מובי אמנם לא הצליח למלא לגמרי את ביתן 1 של גני התערוכה בתל אביב, אבל אלו שהגיעו זכו לאחד הרייבים היותר מבריקים שנראו בישראל. הציפיות שלי היו נמוכות, האם נקבל מחרוזת נעימות מעייפת? חשבתי שמובי קצת דהה עם השנים ושהוא פספס את המומנטום. לשמחתי הרבה, התבדיתי ובגדול. מובי הוכיח לנו שכשזה מגיע למוזיקה טובה, אין דבר כזה מומנטום. מוזיקה טובה היא על-זמנית.

קרודר ודורפמייסטר בישלו אותנו על אש קטנה

הפיקניק בביתן 1 החל אחר הצהריים כשעלו על הבמה הצמד העברי כהן@מושון (לחובבי הז'אנר), אחריהם עלתה גיטריסטית אמריקנית די הזויה בשם קאקי קינג. מה ששמעתם. קשה לומר שהסט שהיא נתנה התרומם או עניין את הקהל במיוחד. מיד אחריה עלו לבמה אשפי האלקטרוניקה קרודר ודורפמייסטר, צמד אוסטרים שממקססים ביחד כבר 16 שנים. אלבום הרמיקסים המשובח שלהם "K&D Sessions", הפך לאגדה שעם השנים נטחנה עד דק בכל מקום. הם אפילו ביקרו כבר בארצנו הקטנטונת בעבר, בפסטיבל נקסט 1999, כשהיו בשיא תהילתם. מאז הם שבו לנגן כאן מספר פעמים, בעיקר לחוד.

פיטר (קרודר) וריצ'ארד (דורפמייסטר) בישלו אותנו על אש קטנה: הם התחילו בצ'ילאאוט מלטף ונעים, מהר מאוד הגיעו לרמיקס שלהם ל"יוסלס" של דפש מוד (שנחשב באוזני רבים כאחד הרמיקסים, אם לא ה) ואחרי חצי שעה התחילו להפציץ בטרקים אינטנסיביים ועוצמתיים יותר, כשמאחוריהם וידאו ארט פסיכדלי מרשים ולפניהם צמד MC'S מתלהבים. במובן מסוים זאת הייתה יותר מסיבת ריקודים מהופעה, אבל כשהקהל סבבה והדיג'ייז סבבה  - הכול סבבה. הצמד נתן בראש מכל הלב ויצר בילד-אפ רציני ביותר לקראת האומן הקירח, שלשמו כולנו התכנסנו.

עור ברווז זה כאן

בחמש דקות ל-23:00 מובי עלה ופתח את המופע עם "In My Heart" המרטיט מתוך אלבומו "18" משנת 2002. כבר כאן התבלטה זמרת הנשמה שלצידו, בחורה שחורה עם ריאות ענקיות בשם ג'וי מלקולם, שהפליאה בקולה. לא פעם היא גנבה את ההצגה בביצועים קוליים מהנדירים שנשמעו כאן. השיר השני היה "Raining Again" ברמיקס אלקטרו סוחף. מובי הודה לקהל בעברית ("תודה תודה") וממשיך ישר ל-"GO", הלהיט הראשון שלו, בגרסת כסאח מרעננת. הוא הפתיע בתיפופי קונגאס, שבהחלט הוסיפו למקצב הספידי המפמפם. משם הוא עבר ללהיט האלמותי (ואולי הגדול מכולם) "Why Does My Heart Feel So Bad?" בגרסת האלבום המפורסמת והמצמררת. עור ברווז זה כאן.

משם מובי דילג היישר ללהיט "We Are All Made of Stars" בעיבוד רוקיסטי חדשני. הגיטרה המצוינת שלו הזכירה לכולנו עד כמה הוא מגוון כמוזיקאי. מסיבת הלהיטים הגדולים שלו המשיכה עם "Slipping Away" בעיבוד האוס מקפיץ עם ניחוחות מובהקים של ה"כימיקל בראדרז" מתוך האלבום הנפלא "הוטל" משנת 2005. ג'וי מלקולם חודרת לנשמה ומפגינה ביצועים קוליים שלא נראה לי שביתן 1 שמע אי פעם.

הקהל ממשיך לקפוץ למעלה עם הבי.פי.אם המשתולל

כשמגיע תורו של הלהיט "Beautiful", הקהל ממשיך לקפוץ למעלה עם הבי.פי.אם המשתולל- "Look at us, were beautiful" בדיוק כמו שהוא שר לנו וזורק אותנו אחורה בזמן למסיבות האקסטזי הפרועות של סוף הניינטיז. בשיר "Bring sally up" מלקולם מרעידה את התקרה וחורכת את הרצפה - " Gotta tear the ground" היא זועקת ומקיימת.  מעולם שלושה משפטים פשוטים בלופ אינסופי לא נשמעו טוב יותר.

מובי הופעה (צילום: נעם וינד)
ריאות ענקיות. ג'וי מלקולם בהופעה של מובי בביתן 1 | צילום: נעם וינד

מובי חוזר להשתלט על המיקרופון עם "Bodyrock" האדיר. ווי רוק דה באדי! ווי שור דיד. לא היה אדם אחד באופק שלא השתולל כאילו הוא בחתונה של אחיו. קשה להישאר שווה נפש מול התותחים הכבדים של מובי. משם עברנו לדרמטיות המהפנטת של "Extreme Ways" בשילוב קטעי סולו מסעירים מהכנרית המוכשרת. בביצוע הזה ניכר כי מובי הוא לא רק מוזיקאי בחסד, הוא גם זמר שמיטיב לבצע, אמנם לא וואקליסט גדול, אבל לגמרי בתוך השיר ונותן את הנשמה בהגשה. כשמגיעים להמנון המלנכולי "In This World" הקהל מצטרף בשירת "לורדי דונט ליב מי" עגמומית ומאחדת לבבות. מלקולם מפליאה בביצוע גוספלי חד פעמי, רק היא והגיטרה של מובי ופתאום זה כל מה שצריך. היא מסיימת במשיכת התו האחרון הארוכה ביותר ששמעתי לייב אי פעם.

מקדיש את "פורצלן" ל"מדינה היפה שלכם"

את "Porcelain", הנעימה שהפכה להמנון, מקדיש מובי ל"מדינה היפה שלכם". "So this is goodbye" הוא שר והקהל הרועם לא רוצה שזה יגמר לעולם. מלקולם חוזרת להפגין יכולות קוליות פומפוזיות ב-"Lie Down In Darkness", ומובי מנצח על הקהל עם מקלות התופים ומתופף לסירוגין. שיא הערב מגיע עם "Disco lies" מתוך האלבום "Last Night" משנת 2008, בגרסת ניו יורק טרייבל האוס לפנים.

מובי הופעה (צילום: נעם וינד)
כנראה שהוא באמת אוהב אותנו. מובי בהופעה בישראל | צילום: נעם וינד

מובי הופעה (צילום: נעם וינד)
הרכב מנצח. מובי וחבורתו בהופעה בביתן 1 | צילום: נעם וינד

אחרי פצצת האטום שהוא הפיל עלינו, מובי מזנק ישר ל-"The stars". לא מרפה המובי הזה. המסיבה הכי טובה שתל אביב ראתה מזה שנים ממשיכה עם "Natural Blues" (הו לורדי טראבל סו הרד) המחשמל מתוך PLAY.  הגיטרה של מובי שוב מככבת וגם הזמירה הגוספלית חוזרת ובגדול. הוא מסיים את ההופעה עם אחד מלהיטיו המצליחים ביותר, "Lift Me Up" הגאוני, אותו הוא מקדיש לכולנו ונפרד בעשרות "תודה" ו"ט'נק יו".

בהדרנים: קאבר ללד זפלין, קאבר ללו ריד

כשהוא חוזר להדרן מובי מתנצל שהוא לא מדבר עברית "חוץ מ'לחיים' ו'שלום' וקצת אידיש ששמעתי כשגדלתי בניו יורק". שלושים וחמש שנה הוא מנגן גיטרה, הוא מספר, ומתחיל לנגן גרסת כיסוי ל- "Whole Lotta Love" הקלאסי של לד זפלין (שיצר במור ווילי דיקסון וביצע מאדי ווטרס כבר ב-63'). מלקולם נשמעת ממש כמו טינה טרנר בשיא תהילתה ומובי מפגין וירטואוזיות על הגיטרה ומזכיר איזה גיטריסט מחונן הוא עם דיסטורשנים שלא היו מביישים את ג'ימי פייג' האגדי.

ואז הוא עובר לקאבר נוסף, "Walk on the Wild Side" האגדי של לו ריד, אותו הוא מקדיש לעיר שלו, ניו יורק. "בוא נדמיין שאנחנו בניו יורק בשנת 1975 קונים סמים מהומלס בטיים סקוור", הוא מבקש, ואנחנו שרים איתו "דופ דודופ" כשברקע הכינור כמו לימון מוסיף המון. לרגע הקול של מובי נשמע בדיוק כמו לו ריד של פעם.

אקורד הסיום מגיע עם "Honey" הממריץ, שפותח את PLAY, בעיבוד דאנס בומבסטי "כאילו אין מחר". מובי מצלם אותנו למזכרת ומבקש לסיים עם "Feeling So Real", השיר שהוא סוגר איתו הופעות כבר עשר שנים. "זה בשביל הרייבר הקטן שעדיין בתוכי", הוא מתוודה. בדיוק כמו שהוא שר "פילינג סו ריל" - זה מרגיש כל כך אמיתי. אחד האמנים האמיתיים ביותר שאירחנו כאן באחת ההופעות הבלתי נשכחות. האני האני, קאם בק סמטיים.

מובי הופעה (צילום: נעם וינד)
תמונה למזכרת. מובי בהופעה בישראל | צילום: נעם וינד

>> ליידי גאגא חגגה במועדון גייז בסידני