סופר ניוסום, מאת דורון גל
פתאום כולם אוהבים את ג'ואנה ניוסום. לא רק מארינה מקסימיליאן בלומין ועברי לידר שבאו לצפות ביוצרת הגאונית, אלא אפילו סופר נני רחמנא ליצלן היתה שם. ב2004 הוציאה ניוסום את The Milk-Eyed Mender אבל בארץ היא הייתה סוד ליודעי דבר בלבד. ניוסום הייתה אז רק בת 21 עם שני EP מאחוריה וקול צפצפני מעט ומשונה.
שש שנים אחרי, בבית האופרה במשכן לאומנויות הבמה ניצבה ג'ואנה ניוסום בשלה מתמיד באחד המופעים המהוקצעים הנקיים והמדויקים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. השינוי המהותי בקריירה של ילידת נבאדה שבקליפורניה התרחש עם האלבום Ys (יש להגות איס), שהכה בתדהמה את אוהדי הפריק פולק למיניהם.
הקהל לא טעה כשהריע ללא הפסק בסיום ובין הקטעים
בפברואר השנה יצא אלבומה השלישי "Have One On Me", אלבום משולש שהוקלט בטוקיו ובלונדון בהפקה מרשימה וענקית עם תזמורת הכוללת כלי נשיפה, כינורות, אבובים, קרני יער, בנג'ו, חמתי חלילים, כלי הקשה אפריקאים וכלי מיתר ערבים. החשש הגדול לפני המופע היה שניוסום תקשה להעביר את כל היופי שגלום באלבום הלא קל לעיכול שלה לכדי מופע אחד שלם. אבל אלפי אנשים, חובבי מוזיקה שדורשת ממאזיניה קצת יותר אורך רוח מבדרך כלל, לא טעו כשהריעו ללא הפסק בסיום המופע ובין שיר לשיר.
כשהיא מזכירה בובת בארבי בשמלה לבנה עם הרכב מלווה בן חמישה נגנים הצליחה ניוסום להעביר בדיוק מקסימאלי את רוח האלבום האחרון ועוד שירים מאלבומיה הקודמים. הקול הלוחץ שלה שבא לידי ביטוי באלבום הבכורה נעלם לגמרי כך ששיר כמו peach plum pear הלקוח מתוכו נשמע טוב יותר, הרבה יותר מכפי שהוא נשמע בזמנו באלבום. משהו טוב קרה לה והיא נראתה ונשמעה נהדר, בוטחת בעצמה ומקצועית להפליא.
הכוכבים האמיתיים: ניוסום והנבל
השירים של ניוסום לא קלים לעיכול: אין להם מבנה "מסודר" של בית ופזמון, הלחן משתנה כמה פעמים בתוך השיר עצמו ועושה סיבוב פרסה או חותך לכיוון אחר פתאום ובלתי צפוי. תוסיפו לזה את אורך השירים שרובם מגיעים לאזור ה10 דקות במקרה הטוב וקיבלתם את הדבר הכי דומה מבחינת אורך השיר לאום כולת'ום.
מלבד הנגנים המעולים שהיו יכולים לנגן בקלות בכל סימפוניה אחרת, הכוכבים האמיתיים של הערב היו ניוסום והנבל הענק שלה. כמו כלי המטבח המפלצתיים של האמנית הלבנונית מונה חאטום, גם הנבל, הכלי המזוהה איתה יותר מהכל נתן את הארומה המיוחדת לשירים. ניוסום פרטה עליו במיומנות רבה כשהיא נראית כאילו היא טווה קורי עכביש על כלי הנגינה הענק שמאיים לבלוע אותה. והיא עשתה זאת בכישרון רב, עם חיוך וצחוק מבויש של ילדה קטנה ושובבה שמסתירה סוד. מידי פעם פנתה לפסנתר והוכיחה שהיא אמנית מחוננת ולא עוד זמרת שיודעת במקרה גם לנגן על פסנתר.
במשך שעתיים ללא הפסקה ביצעה ניוסום כ 14 קטעים (כולל הדרנים) ביניהם את "אמילי" הנהדר, Soft as Chalk, Easy, Good Intentions Paving Company, Cosmia, Inflammatory Writ ועוד. כולם קטעים שמצריכים הקשבה ללחן ולמילים הלא שטחיות, שמטיילות להן בין מטאפורות ונושאים העוסקים באהבה, טבע קסום ומאגי ועוד.
צריך לקוות שתחזור שוב במהרה
מלבד התלוצצות קלה עם נגן התופים על כמה מילים בעברית הודתה ניוסום על קבלת הפנים החמה כל כך לה זכתה בארץ (אולי היה זה מפגש ההכרות עם החומוס שעשתה עם הנגנים ב"אבו חסן" כמה שעות לפני המופע שעשה לה מצב רוח כל כך טוב), ואמרה שהיא מקווה לחזור שוב בקרוב.
יש לקוות שהיא תחזור שוב במהרה ולו רק בכדי לשמוע את "81" ואת Sprout and the Bean שבלטו בהעדרם. מלבד זאת כאמור זו הייתה הופעה מושלמת. תשאלו את סופר נני (דורון גל).
ככה נשמע פס-הקול של גן עדן, מאת נועה מגר
כבר בהכרזה הרשמית על הגעתה של ג'ואנה ניוסום לארץ, חשתי מעט מוזר. ספק התרגשות, ספק הזיה. ניוסום היא מסוג האמנים שמעולם לא חשבתי שאזכה לראות בארץ הקודש, על אחת כמה וכמה בבית האופרה המוכר כבעל סאונד טוב מאוד, אם לא הכי טוב בארץ.
ההנחה שלי הייתה שהנבלנית הקווירקית מקליפורניה נחשבת כאוצר לגיקים מוסיקליים רציניים בלבד, דבר שהתנפץ בפניי מאוד מהר כשהכרטיסים אזלו במהירות שיא ורחבת האופרה המתה וסאנה כחצי שעה לפני תחילת המופע. ניוסום באה לישראל כדי לקדם את אלבומה המשולש (!) והמרגש "Have one on me". עוד דבר מרגש הוא הבחירה בארצנו הקטנטונת כאחרונה בסיבוב ההופעות הנוכחי והמתוקשר.
הבמה המופתית מוארת בספוט יחיד על נבל מנצנץ. עולה יפהפיה, פוצה את פיה ואף לא שיעול או כחכוח גרון ישראלי אחד נשמע. כשניוסום מתחילה לשיר, העולם שותק. בפריטות מופתיות, עקמומיות שפתיים וזהוב שיער, היא שובה כל מרים גבה בשניות.
אין צורך במילים כשהקסם מתרחש במיתרים
אחד הדברים שבלטו בעיניי במיוחד הוא היכולת של ניוסום לגרום לקהל להתחבר אליה במילים מועטות בלבד, שהרי אין צורך להכביר במילים כשהקסם מתרחש באמצעות מיתרים. הפורטת על הנבל הפכה במהרה לפורטת על מיתרי כל לב פועם באולם הענקי, בביישנות מקסימה ויכולת מוסיקלית נדירה מאין כמוה. הענווה שקיימת בתוכה של היא עצומה וניכרת, אם מבחינת המחוות הגופניות והעדינות במהלך המופע ואם מבחינת הליריקה וההלחנה, שאורגנה ונולדה מחדש כהרכב הדוק במיוחד של מתופף (ניל מורגן המעולה), גיטריסט, נשפן ושתי כנריות.
ניוסום היא הוכחה ניצחת לקיומו של פיוז'ן מוזיקלי מוצלח - ערבוב קוקטיילי של אינדי על גווניו הקלאסיים ביותר, סייק-פולק מודרני, מוזיקה אפלצ'ית, אמריקנה ופוליריתמיקה המזוהה עימה במיוחד (ומסובכת במיוחד לביצוע שאינו גובל בקקפוניה). אם רשימה כזו הייתה נפרשת בפניי כרשימת השפעות של אמן אנונימי, הייתי תוהה אם זה בכלל אפשרי לייצר צלילים הרמוניים המושפעים מסגנונות כה שונים. אז זהו, שזה אפשרי בהחלט. ניוסום מערבבת בין סגנונות, יוצרת ז'אנרים חדשים לחלוטין וגורמת לאמרה שגורסת כי הכל כבר נעשה, להמחות בהינף אצבע על מיתרו של נבל.
שלושת אלפים איש הרגישו שהזמן חלף במהירות האור
מזמן לא חשתי את הזמן נעלם במהירות האור כמו בשעתיים הקסומות של ליל אמש. כשלושת אלפים איש בהו בהנאה ופליאה בתופעה החד פעמית על הבמה ואני יודעת בבטחה שהם הרגישו כמוני. בפה פעור וחסר מילים קונקרטיות אני יוצאת מהאולם בהרגשה ניצחת ומחויכת וקובעת שככה כנראה נשמע פס-הקול בגן עדן. (נועה מגר)