תביא איתך את הגיטרה, כי באצבעותיך אור

יום שישי בצהריים, שער יפו נראה כמו כאוס אחד גדול, תיירים שמבקשים להצטלם עם חיילים, רוכלים מתרוצצים כדי להספיק להרוויח עוד קצת לפני כניסת השבת וישראלים מזדרזים להספיק להגיע לעוד מנת חומוס אחת ב"לינא". בלב כל הבלגן הזה, בתוך מגדל דוד (שכל קשר בינו ובין דוד המלך מקרי בהחלט) מאות אנשים יושבים על כיסאות, רגועים, מחוייכים עם כוס בירה ביד, מחכים שאסף אבידן יעלה לבמה ויציג איך הוא נשמע בלי המוג'וז שלו.

הבלוז קיבל חיזוק, הג'אז נמצא כמעט בכל מקום

השירים החדשים של אסף אבידן מזכירים מאוד את המוזיקה שהוא יצר עד כה - רוק ובלוז מחוספסים מהולים ברטבים של מוזיקה קלאסית עם קורטוב אוונגארדי. אלא שעכשיו הבלוז קיבל חיזוק באמצעות החצוצרה של אבישי כהן (או שמא היה זה ה"דוד" מ"ביג ליבובסקי"?), שלא לדבר על הג'אז שנמצא כמעט בכל מקום בשירים החדשים.

גם המלודיות הקלאסיות שאפיינו הרבה מהשירים באלבום השני "Poor Boy/Lucky Man" הפכו פתאום להיות עיקריות ודומיננטיות במוזיקה, בעזרת הקסילופון של אסף רוט וכמובן הצ'לו של קרני פוסטל, שנכנסה למלא את הנעליים הגדולות שהשאירה אחריה הדס קליינמן והצליחה להתמודד עם התפקיד לא רע בכלל, והפסנתר של שלומי שבן, אליו עוד נגיע בהמשך.

המיקום המעולה יצר אוירה קסומה

האווירה הקסומה והתפאורה של מגדל דוד היו חלק בלתי נפרד מהמופע המצוין שאסף אבידן נתן אתמול. אומנם אבידן רגיל לאפלה של הלילה ולאנרגיות שהחושך מביא איתו והוא גם ציין זאת בהופעה מספר פעמים, אבל החבילה הכוללת של המופע הזה התעלתה מהרבה בחינות על הופעות במועדונים תל אביביים וירושלמיים.

האקוסטיקה במקום מדהימה ויכולה ללמד כמה האנגרים, איצטדיונים וביתנים איך מוזיקה יכולה להישמע, גם אם (בניגוד לאמפי קיסריה, למשל) מדובר במבנה שנבנה לפני מאות שנים למטרות אחרות. האוויר הירושלמי המושלם דאג לבריזה מלטפת לקהל ולנגנים, התפאורה הייתה חלומית והאנרגיות האלה של מקום היסטורי ויפה כל כך, הפכו את המופע הזה לקסם אחד גדול, כזה שקשה מאוד לתאר במילים. אפילו אסף אבידן עצמו התחיל לקשקש על סיפורי תנ"ך ועל דוד המלך ובת שבע.

תמהיל מדוייק של שירים מוכרים וחדשים

את כל זה עטף אבידן בקול הכל כך מיוחד שלו ובתמהיל מדוייק של שירים מוכרים כמו "Latest Sin" ו- "Out in The Cold", שפתחו את ההופעה, ואחריהם מספר מכובד של שירים חדשים שטרם בוצעו על במה ובכל זאת הצליחו לסחוף ולכבוש את הקהל. "Gomorrah", שהיה הראשון מביניהם, הציג אלמנטים מוזיקליים שטרם נשמעו אצל אבידן ועורר סקרנות לקראת מה שיבוא בהמשך. אבידן גם שר בעברית ונשמע מצוין ב"גור חתולים". בהמשך הוא מושפע מקברט גרמני, וסצנות בלתי נשכחות מתוך "פנטזיה" ב- "Snakes & Ladders".

השיא כמובן הגיע כששלומי שבן המקסים הצטרף לבמה. לא שהיה חסר שם כישרון לפני זה, אבל משהו בשבן, במתיקות שלו ובדברים האלה שהוא יודע לעשות עם הפסנתר העלו הילוך משמעותי במופע. האינטרקציה בינו ובין אבידן היא משהו שכיף לראות מהצד והחיבור המוזיקלי ביניהם מרגיש כדבר הכי טבעי בעולם. וכך "מותק את אצלי בראש" הפך לדואט המעולה "Mama You've Been on My Mind" ושיר חדש בשם "Gun & Choice", שאבידן התבייש בו כי הוא "קיטשי" הפך לאחד השירים היפים ביותר שנוגנו בהופעה בזכות עידודו של שבן.

אסף אבידן לא הופך את עורו במופע הסולו שלו, וטוב שכך. הוא מציג בו עוד רובד מוזיקלי שיש בו וחיכה להתפרץ, או כמו שהוא הציג זאת, הוא מתחיל דרך חדשה בתהליך שכבר החל. במופע הזה הוא שב ומוכיח שמוזיקאי איכותי יודע לשמור על קו המשכי ביצירותיו, אבל תמיד ממשיך לאתגר ולעניין את המעריצים שלו. ונראה שהם פשוט ימשיכו לחבק אותו.

• אבישי כהן
• אסף אבידן
• אסף רוט
• הופעות חיות
• ירושלים
• מגדל דוד
• קרני פוסטל
• שלומי שבן