דווקא שלום חנוך, הרוקר הישראלי האולטימטיבי, שאתמול נתן מעצמו מעל למאה אחוז, הוא זה שסימן אמש בדבריו את מיוחדותו של האירוע המדהים שנערך באמפיתיאטרון של קיסריה. "עשר שנים ועדיין זוכרים את מאיר אריאל שנה אחרי שנה, אין עוד מקרה כזה בנוף המקומי שלנו, אתם מכירים עוד מישהו כזה? זה בגלל שמאיר היה תמים וטהור", אמר חנוך לקהל. ובאמת אין עוד דוגמה בתרבות הישראלית ליוצר שבמשך עשור שנים, זוכה לאחר מותו, בהתמדה עיקשת, לטריביוט כה מושקע עם הקצפת של האמנים, עם משפחתו התומכת, עם מיטב שיריו בביצועים מקוריים שחלקם מבריקים ממש.

ערב ארוך, מעל לשלוש שעות, זכה הקהל לקבל אמש. עמוס בביצועים מצוינים, בבחירות אמנותיות מקוריות של המנהל המוזיקלי יהודה עדר ובקטעי וידיאו נוסטלגיים ומרגשים באדיבות ארכיונו הפרטי של יואב קוטנר, כולל קטעים מ"מסע הבחירות" המפורסם וממערכון "הדשא של השכן".

קליינשטיין מדויק, דן תורן ואפרת גוש דרמטיים

גלריית האמנים שהשתתפה באירוע, "סופר-סטארים" כפי שהגדירה אותם האלמנה תרצה אריאל, היתה מפוארת. ראשון עלה רמי קליינשטיין ל"שיר כאב". הוא נתן ביצוע נקי, בהיר, מדויק, חינני, שזכה לתשואות הקהל. כבר בפתיחה התברר שהנגנים הערב מצוינים, שהסאונד הערב עומד להיות נהדר, התאורה חמימה והקהל תומך.

הבאים בתור היו דן תורן ואפרת גוש ששרו את "ארול", אחד השירים היותר מורכבים ומיוחדים של אריאל. השילוב בין התיאטרליות של גוש לחן של תורן היה מוצלח. שניהם יחד נהיו דרמטיים יותר ויותר ככל שהתקדם השיר, גוש השתוללה עם הטקסט, כשהטירוף המתואר בשיר חודר יותר ויותר לתוך השירה של שניהם.

אחריהם עלתה דקלה במראה רקדנית פלמנקו עם חצאית אדומה וחולצה שחורה, ונתנה ביצוע טנגו מסעיר ל"ערב כחול עמוק", שהשאיר בצל אפילו את הביצוע המקורי של ריטה. זה היה כל כך שונה מהמוזיקה הערבית הרגילה של דקלה, עם הכינור של אדם אדל וחצוצרה בסולו, שהעניקו לשיר זווית אחרת לגמרי.

דורי בן זאב שיחק אותה

ומביצוע משובח אחד למשנהו. דורי בן זאב העניק אמש את "סוף שבוע בכפר" בגרסה הטובה ביותר מזה שנים, עם קצב גרובי-fאנקי-בלוזי, שליווה את הטקסט הציורי-סיפורי הנפלא של מאיר אריאל על שתיית וויסקי בכפר ומסיבת אירוסין שמסתיימת בעילוסין. באמצע השיר לא התאפק בן זאב והשחיל שלוש בדיחות: 1) את המגבת שהוא מחזיק הוא מצא מאחורי הקלעים, היא של שלמה ארצי, והוא אוחז עכשיו בגבר שהולך לאיבוד. 2) "הילדים גדלו, הנכדים גדלו, תרצה כל הזמן גדלה..." 3) "מה, לא השגתם כרטיסים ללאונרד כהן?". זה היה ביצוע מקסים, משעשע, שכולו גוד-טיים ואטרף חינני.

אחריו עלה שלומי סרנגה, ששר את "נגה", שיר ששר במקור חנן יובל, עם לחן של שלום חנוך. העיבוד הזכיר את רדיוהד ב"No surprises" והקול הגדול והחזק של סרנגה מילא את האמפי. מאיה בלזיצמן הוסיפה סולו צ'לו ובסופו של דבר התקבל ביצוע יפה ואיכותי, שזה לפרגון מהקהל.

רונית שחר שרה את "אגדת דשא" וכל הקהל שר איתה. אחריה עלתה מיקי קם, אשתו של יהודה עדר, וביצעה שיר חדש ויפה בשם "אנא הישאר", שילוב בין שיר אהבה שכתב מאיר אריאל ועדר מצא בעזבונו, שהתאים בדיוק ובאופן מופלא ללחן של שיר-עם פורטוגלי, שקם אהבה. "פלוגה בקו" ששרו אחריה מיקה קרני ומיקי שביב זכה לעיבוד עשיר ואיכותי. קרני ניגנה בכינור ושילבה את קול הפעמונים שלה בקולו המיוחד של בן זוגה.

אהוד ושחר אריאל נוקבים ב"קוצים א'"

אז עלו אהוד ושחר אריאל, הבנים של. אחרי סיפור קצר של אהוד על שנאתו של מאיר אריאל לטלוויזיה ואיומיו לנפץ אותה בפטיש 5 ק"ג, ביצעו השניים באופן נוקב, גדול וסוחף את "קוצים א'", אחד הטקסטים הביקורתיים ביותר של מאיר אריאל על עולם הטלוויזיה והצפייה בה. אהוד הוביל עם האקוסטית עיבוד רוקיסטי, בו כיכבו החשמלית של גיל לואיס והכינור שניגן את הפראזה של "התקווה" בקטע בשיר שמדבר על ההמנון. ואז הם הפכו את השיר ל"אדון הסליחות", בחיבור יוצא דופן בין חילוניות לדת כשמולם הקהל משתולל.

עכשיו הגיע תורה של תרצה אריאל לשאת את אחד מנאומיה הנרגשים והנסחפים. מיד אחרי עלה שולי רנד ל-9 דקות של "מה חדש במדע", כשהוא מלווה אך ורק בעמית הראל על הפסנתר. השיר הפילוסופי של מאיר אריאל, שעוסק ביחסים שבין האדם, הטבע, הגוף האנושי, המדע והטכנולוגיה, לבין האל, האמונה והבריאה, נשמע מיוחד במינו מפיו של שולי רנד החוזר בתשובה, שחצי דקלם וחצי שר אותו. ללא ספק אחד משיאי הערב.

מכאן לביצוע מתוחכם יתר על המידה של אחינועם והודיה ניני וגיל דור ל"טרמינל". ניני, כזמרת העולם הגדול, העניקה לו עיבוד fאנקי-ג'אזי-פופי מקורי ומיוחד שהיה טוב בדרכו, אך לא תאם את השיר, גם כשגיל לואיס נותן מאחורה בחשמלית את הפראזה המפורסמת. הסיום, בקרשצ'נדו של העין הצלופה, השלופה וכו' היה עמוס מדי.

מארינה מקסימיליאן בלומין גרמה ליהודה עדר לשיר

אחר כך הגיע הקטע המפתיע והייחודי ביותר של הערב. מארינה מקסימיליאן בלומין, סוג של גאון בהתהוות, התיישבה ליד הפסנתר וביצעה ספק בדיבור ספק בדקלום את "שדות גולדברג (ילדתי שלי)". היא חזרה בפסנתר על משפט מוזיקלי אחד קלאסי למחצה, כשיהודה עדר, שלא שר בדרך כלל, מצטרף בדקלום ושירה. זה היה נדיר ביופיו, נשמע כשיר ערש קסום לילדה נמה.

עלמה זהר שעלתה אחריהם היתה רחוקה מלהבריק בביצוע קאנטרי ל"זרעי קיץ", עם אסי איילון שהצטרף בבנג'ו. הפתיחה הארוכה של הכינור היתה בומבסטית הרבה יותר מדי ולאורך השיר היה הכלי דומיננטי מדי. זהר התקשתה להתעלות מעל להרכב הליווי, כשהכינור והשאר פשוט בולעים אותה.

בעקבותיה עלתה נינט טייב, שנמצאת כרגע בפאזה רוקנ'רולית חזקה. נינט עשתה הכל על מנת לקרוע את הצורה ל"שלל שרב" והתוצאה היתה מיוחדת. היא פתחה עם נגינה בגיטרה חשמלית ושרה כמו זמרת רוק אמיתית, מחוספסת, יללנית, בכוונה מלוכלך, בכוונה על גבול הזיוף. למרות שהיא טעתה במילה (שרה "בשדות" במקום "בשדרות") נתנה נינט אמש את אחד הביצועים הטובים של הערב.

ואז הגיע תורו של אהוד בנאי, אחת המניות הבטוחות של ערבי הזיכרון למאיר אריאל, ובעיני רבים יורשו הבלתי רשמי. היורש פתח עם "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", אותו ביצע לראשונה באמפי קיסריה לפני תשע שנים, בערב השנה הראשונה לזכרו של מאיר אריאל. משם המשיך בנאי לביצוע חזק ונפלא ל"שיר תת-מודע זמני" ("עולה נגמ"ש..."), אותו הגדיר כשיר על ארץ ישראל של פעם ועכשיו, כשהוא מתייחס לתקופת התנ"ך ולהקמת המדינה. את חלקו באירוע סגר בנאי כמובן עם "בלוז כנעני", שנכתב על מאיר אריאל ז"ל לאחר מותו. השירה של בנאי היתה מלאה כאב ובשיאה הגיע לכדי זעקה אמיתית בביצוע עשיר שנשמע מעולה.

"כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר"

אחריו עלה דויד ברוזה חמוש בגיטרה המפורסמת, יחד עם יואב קוטנר בבונגוס ודן תורן במפוחית. שלושתם ביצעו יחד את "בצהרי היום" ("היי היי, כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר"), שיר שכתב מאיר אריאל כטור לעיתון "כותרת ראשית" בעקבות "מסע הבחירות" בשנת 87'. הקהל נסחף אחרי ברוזה ושר את הפזמון כאילו כולם היו שם באותו מסע. בסיום ברוזה התחרע על הגיטרה כמו שרק הוא יודע.

שלום חנוך 2 עשור למאיר אריאל
פחות לא יוכל לאהוב. שלום חנוך | צילום: שוקה כהן

הכוכב הבא שעלה לבמה היה שלום חנוך, אליו נלווה משה לוי בפסנתר. הביצוע שלהם ל"נשל הנחש" היה מקורי, מטלטל, זועם. חנוך לקח את השיר אליו, למגרש שלו, באטיטיוד רוקיסטי כוחני, עד שנדמה היה שהוא עלה לבמה במטרה לפרק משהו. והפירוק הגיע בשיר השני. במקום "הזמן עובר" המתוכנן ביצע חנוך את "אומרים שבלי", שכתב לו מאיר אריאל לאלבום "בגלגול הזה", לא לפני שאמר: "אמרו לי שהיו כמה ביצועים נוסטלגיים, אז החלטתי לעלות עם זה".

אחרי הסולו של חנוך חזרו האחים אהוד ושחר אריאל לביצוע מרגש במיוחד ל"מודה אני", תפילה אישית שהופכת לתפילה כללית, של שניים שגדלו בבית חילוני בקיבוץ וכיום הם חרדים עם פאות, כיפות וציציות משתלשלות. שניהם שרו, וזה היה נהדר. בסיום הצטרף אליהם יהודה עדר לג'אם קצר בגיטרה וכשאהוד אריאל ירד החליף אותו שלום חנוך ושר עוד תוספת.

להקת תמוז בהרכב מלא

ואז הגיע הרגע ההיסטורי וההיסטרי שכולם חיכו לו. להקת תמוז המיתולוגית בהרכבה המלא – שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר, איתן גדרון ומאיר ישראל – עלתה לבמה. באותו רגע קם כל הקהל על רגליו ורבים ירדו למטה ומילאו את כל חלל האורקסטרה. עם הישמע הצלילים הראשונים של "הולך בטל" החלו ארבעת אלפים מאושרים לרקוד, לעלות על הכיסאות ולחגוג את האיחוד המופלא, שהדבר היחיד שיכול לגרום לו להתקיים הוא הערב הזה והזיכרון של מאיר אריאל בליבותיהם של חברי הלהקה.

החגיגה נמשכה ב"פנס הרחוב" והגיעה לשיאה ב"סוף עונת התפוזים". ניכר בחברי תמוז שבילו כמה שעות בחדר חזרות. הם היו מתואמים וניגנו מצוין ביחד. במיוחד שמח הקהל למראה הפרגון שהפגינו שלום חנוך ואריאל זילבר אחד כלפי השני, בחיבור שרק המוזיקה ואחוות מוזיקאים יכולה ליצור, בין מי שמצהיר שאינו מאמין באלוהים לבין חוזר בתשובה חרדי.

אחר כך ירדה הלהקה וחזרה רק כעבור כרבע שעה, אחרי שיואב קוטנר כבר הודיע על סיום והאלפים החלו להתפנות החוצה. אז קרה הנס. בהתחלה עלו יהודה עדר ואיתן גדרון, אחריהם התווסף אריאל זילבר ובסוף הצטרפו שלום חנוך ומאיר ישראל ל"ככה את רצית אותי" וביצוע שני, טוב מהראשון, של "סוף עונת התפוזים". היסטריה.

לא בטוח אם אי פעם תחזור להקת תמוז, תתאחד שוב ותופיע יחד. כל חובב מוזיקה ישראלית שהיה אמש בקיסריה, מלבד הכבוד שהוא רוכש למאיר אריאל הגדול וליצירתו, יכול לסמן לעצמו בקורות החיים עוד ניצחון אחד קטן – הוא ראה הופעת איחוד היסטורית, אולי אחרונה, של תמוז.