מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
אישה קיסריה. מירי מסיקה | צילום: שרון רביבו

מירי מסיקה עולה על הבמה בקיסריה עם ארמדה של נגנים, הכוללת שלושה נשפנים, ארבעה כלי קשת, שני פסנתרים, צמד גיטרות, פרקשניסט, מתופף ובסיסט. בהמשך יצטרף נגנן נוסף, הרכב שיאה לדיווה, בפורמט גדול יותר ומושקע יותר מהלהקה הרגילה שמלווה אותה בסיבוב הנוכחי "מלך". העושר הכלי מוביל במופע הזה לעיבודים מורכבים יותר, אפילו ראוותניים יותר, אבל כאלה שלא בולעים את הזמרת שבולטת בפרונט. ולמרות שמדובר במופע ראשון בקיסריה, שמבוסס על להיטים והתלהבות הקהל, עדיין יש הקפדה על תפקידים של כלים, סולואים, קטעי מעבר, אולי כי מסיקה והמנהל המוזיקלי שלה אוריך זך (שהוא גם בעלה) מאמינים שהקהל שלהם יודע להעריך את ההשקעה הזו.

הגיעה בשלה מבחינת רזומה וכמות להיטים

מירי מסיקה הגיעה לקיסריה בשלה. עם רזומה מרשים של אלבומים ושירים שאספה לאורך הדרך. עם מספר מספיק של להיטים, עם יכולת להצטיין בשלל סגנונות: פופ-רוק קצבי, בלדות רומנטיות, מוזיקה ים תיכונית, ערבית, ספרדית, ג'אז ובלוז, קלאסית ורית'ם נ' בלוז, שירים שגורמים לכל הקהל להתאחד ולהרגיש דומה, שירים שמדברים בקולן של מאות נשים בו-זמנית, שירים שגורמים לך לחלום, ולו לשעתיים, שהמקום הזה הוא טוב, אופטימי, חיובי. אחרי המופע הזה נדמה שמסיקה יכולה לשיר כל דבר, ולצאת כשידה על העליונה, ובדרך להעניק לאלפי המעריצים שלה שהגיעו לקיסריה חוויה שהיא גם מהנה ומבדרת, גם נוגעת ברגשות, וגם עשירה מבחינה מוזיקלית.

השיר הראשון "אולי" הוא מעין חימום, כניסה לאווירה ולקצב של מופע, על מנת לעכל את המעמד והגודל. הווליום עוד לא גבוה, יש סולו גיטרה וביצוע נחמד בסך הכל, אבל עדיין סימנים של התחלה. מסיקה לא מתחיל את המופע הזה בשאגה אלא בגישוש. אבל אז היא כבר תופסת ביטחון ושיר הנושא "מלך" נפתח במחיאות כפיים שלה מעל הראש, לפי גרוב חביב, היא צועקת את ה"ערב טוב קיסריה!" המתבקש וכלי הנשיפה משמיעים תרועה. ההמשך עם פסנתר, מסיקה מתחילה לתפוס אנרגיות, וסולו סקסופון קצר מוביל לפזמון בו מורגש החיבור בין הזמרת ללהקה. הבנים שרים לה קולות רקע והקהל משלים לה משפטים. תרועת כלי הנשיפה נהדרת, הנאמבר טוב, כאן למעשה התחילה ההופעה.

"בתוך ליבי יש צעקה, והיא גדולה!"

ב"לרגע נדמה" הקהל מאזין בדממה למסיקה ששרה על נפש חשופה וגשם של חסד בחזה. כשהיא מסיימת לשיר הקהל עונה לה בכפיים והיא פוצחת בריקוד, לא בפעם האחרונה הערב. את הרקע מספקים לה כלי המיתר, הפסנתרים וגיטרה בגוון ספרדי, והיא משלימה ביצוע שנוגע ברגש, לשיר יפה. הקאבר הראשון מגיע כבר בשיר הרביעי: "שער הרחמים" של מאיר בנאי, שנפתח עם גיטרה שבונה מתח, עליו מסיקה נופלת עם קול מלא באקו, השיר מתלבש עליה יפה, העיבוד הרוגש מזכיר מאוד את "מחול מטורף" של ריטה, עד סולו קצר של הגיטריסט יניב דדון. כשהיא מגיעה ל"בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה", זה מרטיט, ואז הגיטרה של דדון נשמעת סחרופית ומסיקה נותנת במהאוול.

ב"אם זאת האהבה שלך" יש קצב רוק עם סקסופון דומיננטי שמזכיר את ארצי (שמזכיר את ספרינגסטין). מסיקה מפגינה בו יכולות נאות של זמרת רוק. היא לא ריקי גל, אבל היא בדרך. אחרי קטע קישור על השמלה, המשקל והחיטובית, היא מתיישבת על כיסא והאקורדיון מניח את "מאמי" בחיקה. בפזמון הקהל שר אתה ואז גיטרה ספרדית מניפה קצב פלמנקו. אחרי עוד פזמון מושלם מסיקה רוקדת לצלילי ההרכב, כולל קטע מחיאות קצובות שמעוררות את הקהל להצטרף. נחמד.

קופצת בין סגנונות מוזיקליים

ולספרד היא מחברת גם את צד השני של אגן הים התיכון עם "ברכת המלך". שוב אקורדיון וגיטרה ספרדית, ומסיקה בתנועות שחרזדה. הצליל מערב מוזיקה ערבית, הדרבוקה עושה מזה בלאדי ומסיקה שרה בערבית. האקורדיון דומיננטי ומוביל שיר ים תיכוני אמיתי, שמערבב מספרד עד ירושלים, מיוון ועד מצרים. ושוב היא חותכת ומגוונת, דרך סיפור ניו יורק, לביצוע רית'ם נ' בלוז של "טיפה טיפה", השיר הראשון שהוציאה עד היום.

מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
אמפי קיסריה במופע של מירי מסיקה | צילום: שרון רביבו

אחרי סיפור על הבת תמר מסיקה שרה את "שיר לשירה", בליווי גיטרות אקוסטיות. הקהל שר איתה. הקול שלה צלול מתמיד, נוגע באינסוף, מלטף את שיר הערש הנפלא של יהונתן גפן, עם ההבטחה לתת עולם חדש וטוב יותר. ואז מגיע "דובדבן" בלתי צפוי: "ככה זה לאהוב אותך", של ברי סחרוף, שמסיקה חידשה ב"עבודה עברית". עם רביעיית המיתרים ושתי חשמליות היא שרה כאן מושלם. הקול שלה בוהק ככדור בדולח בו משתקפים חיים שלמים. כלי הקשת מצטרפים בבית השני ומתקבלת מיני יצירה קאמרית נהדרת.

ג'אז אדיר ב"יום ראשון"

השיר הבא הוא שיר הבגידות, "יום ראשון". את הסיפור על הגבר הבוגדני עוטפת רביעיית ג'אז קלאסית – התופים של תומר צדקיהו, הבס של מיקי ורשאי, הפסנתר של גיל פלדמן והחצוצרה של ניב תואר. ואז נכנסת החשמלית של דדון שמקיימת יחסים עם החצוצרה, כמו בשיר. העיבוד אדיר, עם קול הג'אז הזה. "אישה חרסינה" מתחיל בגיטרה אקוסטית ועובר לרוקנ'רול מיינסטרימי, שמלווה התלבטויות נשיות ומשחקי נדמה לי. סולו גיטרה ממשיך את הנאמבר, מעין רוק נחמד ובלתי מזיק.

מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
"מה שחשוב במופע זו השמלה". מירי מסיקה באמפי קיסריה | צילום: שרון רביבו

מסיקה מדלגת לצרפת, עם הסיפור על ההופעה, "ירושלים של זהב" והקאבר לאידית פיאף. היא לוקחת אותו בכל הכוח, עם עיבוד דרמטי של האקורדיון, כלי הנשיפה וכלי המיתר, והשירה שלה נדירה ובלתי נשכחת. המבטא שלה בצרפתית יוצא דופן. לו פיאף היתה חיה היתה גאה בה. מסיקה נשמעת צרפתיה כמעט אורגינאלית ומגיעה לשיא בתזמון הנכון. רגע אחר כך נשארים בשאנסון שמתכרבל בבלוז ב"עכשיו אתה חוזר בחזרה". היא מתחילה נמוך ועמוק, עולה למעלה בפזמון, בדרך להתפרצות כובשת. הווליום עולה ועל רקע התזמורת שמתחברת לשלם אחד מסיקה מגיעה לפלצט מקסים בפסגה.

דואט מוצלח עם גלעד שגב

ועכשיו בערבית. אמיר אלאייב עולה לבמה עם קאנון. מסיקה מדקלמת את הטקסט בעברית ואז ההרכב כולו נכנס בכוח, כשכלי המיתר והקרנון מנגנים את הפראזות המוכרות והאהובות של "אינתא עומרי" הקלאסי של אום כולת'ום ומסיקה מצדה מענטזת בהתאמה. לפתע הם משתתקים והיא מתחילה לשיר א-קפלה מרשימה בערבית. היא שרה נמוך, היא עולה למעלה, מסלסלת, מושכת את ההברות הנכונות ומתייפחת פנטסטית את מילות הנושא. ההרכב נכנס שוב עם המנגינה המוכרת והאהובה ועוד רגע שיא נולד, כשמגיעה נקודת הפסגה בשיר. ומאום כולת'ום לגלעד שגב, שעולה לשיר עם מסיקה את הדואט "קולות הלב", השיר הכי מושמע ברדיו הישראלי בחודש האחרון. הביצוע נחמד והקהל ממצטרף בכפיים קצובות.

מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
"קולות הלב". מירי מסיקה עם גלעד שגב בקיסריה | צילום: שרון רביבו

מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
ביצוע נחמד לשיר הכי מושמע בארץ. מירי מסיקה וגלעד שגב בקיסריה | צילום: שרון רביבו

הגיע זמן הריקודים. אלאייב מנגן בטבלה, והקהל מתרומם כדי לשיר עם מסיקה את "באה אליכם", מהלהיטים שבנו לה את הקריירה. מסיקה רוקדת, זה שיר שהיא שרה באוטומט וסוף סוף יש לה זמן להתייחס לקהל ביציעים. סולו דרבוקה וקאנון משלבים קצב מזרחי עם פופ מערבי, בחיבור שמסיקה מתמחה בו. "שלום לאמונות" מתחיל כמו "בוא" של ריטה, ומזכיר נאמברים קצביים מההופעות של ארצי, ריטה וקלינשטיין, פופ-רוק שיובא מאמריקה של "הבוס" ותמיד עובד על הקהל הישראלי במופע. מסיקה רוקדת, הקהל קם לרקוד איתה והיא מציגה את הנגנים.

הרועה הקטנה מן הגיא

רגע לפני ההדרנים מגיח "נובמבר", להיט הפופ שפרסם אותה והופך כאן לדיסקו-רוק קצבי וסוחף. מסיקה מפזזת על הבמה בתנועות שלא היו מביישות את הרועה הקטנה מן הגיא, והקהל נע איתה משיא לשיא, רוקד ושר את המילים. ההדרנים נפתחים עם הגיטרה של דדון, שמנגן כמו בבוזוקי, אבל זה הואלס של "אף אחת", שמושפע מהואלסים של ארצי ("תרקוד", "שניים"), עם האקורדיון של זך והפסנתר של פלדמן. מסיקה שרה לעצמה ולנשים בקהל והן שרות איתה, והיא לוקחת את השיר ומגדילה אותו, רוקדת אותו, חיה אותו.

את "שיר תקווה" היא מקדישה בפעם האחרונה לגלעד שליט. הביצוע שלה הוא המקורי והכי יפה, ואפילו מרגש באמת. היא חותמת עם "לשם", נאמבר סיום גדול ויפה שיש בו הכל - להיט שכל הקהל שר בעל פה, כלי נשיפה וכלי מיתר בקטעי ליווי עם שכבות צליל עשירות, חטיבת קצב כובשת, גיטרה ופסנתר יפים ומעל הכל זמרת גדולה שרוצה שיתארך הרגע, לעולם.

מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
הקהל בקיסריה | צילום: שרון רביבו
מירי מסיקה קיסריה (צילום: שרון רביבו)
תמונת הסיום עם הנגנים | צילום: שרון רביבו