לפעמים לא כל העולם ציני. ראוי לציין כמובן, שלרוב הוא דווקא ממש כן. ואולם, יש רגעים קטנים של אושר טהור, רגעים של אמנות, רגעים של רגש, רגעים שקשה לקלוט כמה הם גדולים עד שהם נגמרים והדמעה זולגת מעצמה. רגע קטן כזה התרחש לו אמש בהיכל התרבות בתל אביב.

במרכז העיר הצינית ביותר בעולם, הכל נעצר לרגע ועל הבמה נעמדו שלושה "בנאים" – יובל בנאי בן ה-52, בן דודו אהוד בנאי, בן כמעט 62 ודודם גברי בנאי, בן 75. הם שרו יחד, כמו בחזרות, פיוט ישן של האר"י הקדוש, כמו ששרו בבית של אב המשפחה שלהם ברחוב האגס בשוק מחנה יהודה בירושלים. אלא ששלושת הגברים המוכשרים האלה, שלושת הגברים הכל כך מנוסים האלה, שלושת הגברים הנערצים האלה, לא הצליחו לשיר כמו שצריך. זו היתה הפעם היחידה בהופעה שנשמעו חריקות בקול של הזמרים, זו היתה הפעם היחידה שהמוזיקה לא השתלבה עם השירה – וזה היה הרגע הכי מרגש והכי עוצמתי שהיה על הבמה הצינית של היכל התרבות מזה הרבה זמן. מחיאות הכפיים הממושכות של הקהל, בעמידה, היו הדיסוננס הכי מובהק לכל הציניות של תקופת הבחירות האחרונה, ובכלל.

כנראה לזה התכוון המשורר כשהוא שאל, "למה לי פוליטיקה עכשיו?". 

 משינה, אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור)
צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור

אז משינה ואהוד בנאי יוצאים להופיע יחד, שוב. לא, אתם לא טועים - זה כבר קרה בעבר, כמה פעמים. לאחרונה בסיבוב הופעות שהתחיל בשתי הופעות בשנת 2007 והפך לסיבוב משותף שנמשך יותר משנה. עכשיו שיתוף הפעולה חוזר, שוב תחת השם "נפגשים בסיבוב". קל לזלזל בשיתוף הפעולה החוזר הזה ולזרוק לאוויר משפטים כמו "משינה לא הוציאה שום אלבום ראוי כבר שנים, כך שהדרך היחידה שלהם לצאת לסיבוב הופעות זה עם גימיק" או "אהוד בנאי לא יכול למלא את היכל התרבות לבד אז הוא משתמש בפופולריות של הבן דוד". יכול להיות שיש קצת אמת בכל אמירה פופוליסטית כזאת, אבל זה בכלל לא משנה – כי גם אם הסיבות לאיחוד לא הכי טהורות - התוצאה שווה את זה. לגמרי.

12 מוזיקאים עולים על הבמה, חמשת חברי משינה ולצדם אהוד בנאי ולהקתו. ההבדלים המוזיקליים צורחים לשמיים, אבל לא צורמים לאוזן. זה מתחיל בהבדלי הגישות לעצם הפרפורמנס. משינה היא להקת רוק, יובל בנאי הוא מיק ג'אגר כחול-לבן שלא מסוגל להפסיק לזוז ואיגי דיין הוא הדבר הכי קרוב בקוליות שלו לקית' מון שאי פעם היה פה. בצד השני יש את אהוד בנאי, שלעומת בן דודו לא צריך לקפוץ באוויר כדי להקפיץ את הקהל – מלווה בכמה מוזיקאים מדהימים, בראשות גיל סמנטה שהופקד על הבס ועל ההפקה המוזיקלית, שגם אם אתם מכירים את השם שלו ומודעים לתרומה שלו למוזיקה העברית, ספק אם תזהו אותו אם הוא יעבור לידכם ברחוב.

ההבדלים ממשיכים גם בבחירת השירים. משינה הולכת על בטוח, עם בחירות של "דה בסט אוף" מתוך הרפרטואר הרחב שלהם, בתוספת שני שירי סולו של יובל. אהוד לעומת זאת, מרענן את בחירת השירים מהסיבוב הקודם, ומשאיר הרבה להיטים בחוץ (בלטו בהיעדרם: "אביא לך", "מהרי נא", "הכוכב של מחוז גוש דן", "היברומן", "עיר מקלט" ו-"עבודה שחורה").

לרגעים, זה באמת הרגיש כמו גימיק, בעיקר בחלק הראשון. שרים שיר של אהוד – בית אחד נאמן למקור, בית שני בביצוע יובל ואז דואט בפזמון. עוברים לשיר של משינה, והתפקידים מתחלפים. זה נחמד, אבל לא בטוח שזה מצדיק איחוד. הסיפור משתנה כשהעולמות הכל כך שונים של שני "הבנאים" מתאחדים, ול-12 המוזיקאים על הבמה מצטרף גברי בנאי, שליש מהגשש החיוור, אחד מהאנשים היחידים שאפילו ביבי לא יתווכח על כך שהוא היה ראוי לפרס ישראל. הרגע המפתיע והמרגש הזה קורה במהלך "האגס 1" של אהוד, בדיוק בפיוט המקסים "אסדר לסעודתא" של האר"י הקדוש. כפי שכבר צוין בפתיח, הביצוע לא היה מושלם. הקולות של השלושה נשברו בזה אחר זה. גברי הסביר אחר כך שבכל פעם שהוא שומע את השיר הזה הוא נזכר בילדותו בירושלים, שני האחיינים פשוט התרגשו לראות את הדוד שלהם מופיע איתם. בסיום השיר הקהל נעמד ונתן לגברי דקות ארוכות של תשואות. זה המשיך בביצוע לשיר "בין זכרון יעקב לשכונת הפחים" שנכתב על ידי יוסי בנאי ז"ל והולחן על ידי אהוד ובקאבר לשירו של דני סנדרסון "זאת שמעל לכל המצופה" שהיה להיט בביצוע הגשש החיוור. ההרמוניה הנדירה שהייתה לשייקה, פולי ז"ל וגברי לא שוחזרה אמש בהיכל התרבות, אבל זה עדיין היה מרגש לראות את שלושת חברי משפחת בנאי משתפים אותנו בערב של שירה בסלון הביתי שלהם. 

 משינה, אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור)
צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור

ההשתלטות של משפחת בנאי על הערב המשיכה גם אחרי שגברי ירד מהבמה, עם ביצוע מרגש ל "פרצוף של צועני" של יוסי בנאי (במקור של ג'ורג' מוסטקי) ואחריו "עוד שיר אחד" האוטוביוגרפי, שיובל כתב לאביו ז"ל, על החיים בכפר אחרי גיל 50. 

רגעי השיא המוזיקליים היו דווקא אלה שאמורים להיות הגימיקיים ביותר, וזו הייתה הפתעה נעימה. חברי להקת משינה השאירו על הבמה רק את אהוד בנאי ולהקתו (נושי פז המצוין על הגיטרה, ערן פורת על התופים, ניצן חן רזאל על הכינור, אלעד כהן בונן על כלי ההקשה וביל צור בקלידים) כדי לבצע את "את באה לבקר". השיר, במקור מהאלבום "מפלצות התהילה", קיבל טיפול מקסים מידי הבן דוד, שהפך אותו לממש שיר שלו – והיה בדיעבד אחד מרגעי השיא של ההופעה. משינה החזירו בטיפול משלהם ללהיט של אהוד, וביצעו את "בלוז כנעני", שאיכשהו פחות עבד בגרסה הקצת פיקסיזית ששלומי ברכה ניסה להלביש על הבלדה המקסימה שאהוד כתב למאיר אריאל.

רגע לפני שהכל נגמר, הקהל דורש הדרן כפי שאפשר לדרוש רק בהופעה משותפת של אהוד בנאי עם משינה. 3,000 איש זועקים את ה"או הו הו הו הו הו" מהפזמון של "רכבת לילה לקהיר". הלהיט הראשון של משינה (באמצע האייטיז עוד קראנו לזה "שלאגר") מהאלבום הראשון של משינה – שיחגוג השנה 30 שנה ליציאתו. השיר מציין גם את שיתוף הפעולה המוזיקלי הראשון בין משינה לאהוד בנאי, שכתב את המילים ללחן של שלומי ברכה. מסתבר שמה שעבד ב-1985 עובד טוב גם ב-2015. מי בכלל צריך סקייטבורד מעופף? 

 משינה, אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור)
צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור

רשימת השירים

יוצא לאור
להתראות נעורים שלום אהבה
דוד ושאול
בדרך אל הים
ערבב את הטיח
לא יכול לעצור את זה
עגל הזהב
אז למה לי פוליטיקה עכשיו
הכוכבים דולקים על אש קטנה
זמנך עבר
האגס 1 (עם גברי בנאי)
בין זכרון יעקב לשכונת הפחים (עם גברי בנאי)
זאת שמעל לכל המצופה (עם גברי בנאי)
פרצוף של צועני
עוד שיר אחד
כולם יודעים
נגעה בשמיים
את באה לבקר
בלוז כנעני
אהובתי
טיפ טיפה
ג'מלי פורוש
אין מקום אחר/ הא יידישע ראסטהמאן
הדרן
היום
רכבת לילה לקהיר
אסתר
תחזור תחזור
אהובתי
טיפ טיפה
ג'מלי פורוש
אין מקום אחר/ הא יידישע ראסטהמאן

הדרן
היום
רכבת לילה לקהיר
אסתר
תחזור תחזור

 משינה, אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור)
צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור
 משינה, אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור)
צילום: שלומי פינטו, יחסי ציבור