אחד מהרגעים האצילים ביותר בחייו של אמן היא אותה נקודה בחיים בה כבר כמעט הכל הוגשם ונחווה. בגרות נפש אותנטית, המלווה בהשלמה והפנמה, המביאה להבנה כי זוהי סוף הדרך. אותה מחווה אחרונה, האפשרות החד פעמית לגעת ברגש ומשם, לנוח בשלווה על זרי הדפנה.
אחרי חמישה עשורים בהם הספיקה כבר לעשות הכל - לשיר, לשחק, לביים, להפיק ולזכות בכל פרס אפשרי בתעשיות המוזיקה, הקולנוע והתיאטרון, פותחת ברברה סטרייסנד את העשור השישי בקריירה שלה עם אלבום שמיועד כולו לשירי אלן ומרילין ברגמן. זוג היוצרים -כותבים הזה שימש במשך עשרות שנים כהוריה הרוחניים ותרם לסטרייסנד את חלק מהצלחותיה הגדולות ביותר כמו פסקול הסרט "ינטל", הדואט שלה עם ניל דיאמונד "You Don't Bring Me Flowers" ונקודות ציון רבות נוספות.
המתעמקים מגלים אישיות יוצאת דופן
ברברה סטרייסנד הגיעה לשיאה בשנות ה-70 וה-80. קשה להיזכר באלבום ראוי ומפתיע שלה מאז, מלבד אחד ב-1997. רבים מכירים רק את להיטיה הגדולים והנמכרים ביותר, כמו "Woman In Love", "Papa Can You Hear Me" ועוד, אבל המתעמקים מגלים אישיות יוצאת דופן. אף אחד לא יוכל לקחת מסטרייסנד רגעים ושירים פנומנאליים כמו המשחק זוכה האוסקר שלה ב"מצחיקונת" מ-1968, השיר "Make It Like a Memory" מהאלבום עם בארי גיב מ-1980, "One Voice" - קונצרט צדקה, שנערך ב1986 בביתה בלוס אנג'לס ואת ההופעה הגדולה והמושקעת מכל - "The Concert" ב-1994.
המזל הגדול ביותר של ברברה סטרייסנד הוא שהיא ברברה סטרייסנד ולא חשוב איזה אלבום היא מוציאה או איזו הופעה היא תחליט לתת אחרי שאמרה אינספור פעמים שפרשה - היא תמיד תצליח להגיע לראש טבלאות המכירה ולמכור את כל הכרטיסים מופקעי המחיר ביום אחד.
מסר של סיכום וסיום לפני גיל 70 ?
באלבום החדש, שנקרא "Whats Matters Most" מומלץ להתמקד בשני שירים משמעותיים, שלא ברור אם נבחרו במקרה או על מנת להעביר מסר של סיום וסיכום על ידי הזמרת, שתחגוג באפריל הקרוב את יום הולדתה ה-70.
את השיר הראשון - "Windmills Of Your Mind", היא פותחת בשירת אקפלה מושלמת ומצמררת. השיר הזה, שהושמע לראשונה ב-1968, זכה לכמה חידושים בעבר, בין היתר על ידי סטינג, אולם הביצוע הזה, מלבד היותו הוכחה חותכת למנעד הקולי העצום של סטרייסנד, בוודאי ייכנס לספרי ההסטוריה כאחד מהביצועים הטובים ביותר. השיר מדבר על תחנות בחיים ובזמן ובאחת מהשורות כתוב: " When you knew that it was over, you were suddenly aware" ("כשהבנת שזה נגמר, פתאום הפכת למודעת יותר").
ניצתת שוב הלהבה שהצליחה להרעיד כל כך הרבה לבבות
השיר שאיתו בחרה סטרייסנד לסיים את האלבום הוא שיר-הנושא "Whats Matters Most". הוא אינו פופולארי ומוכר כמו הראשון אבל דווקא כאן ניצתת שוב הלהבה שהצליחה להרעיד כל כך הרבה לבבות. בשיר, שמזכיר במהות והמוזיקאליות שלו את אחד משיריה המשמעותיים ביותר – "The Way We Were", סוף כל סוף מצליחה ברברה לשלוף את הקלף האחרון והמנצח ולהוכיח שהיא מסוגלת להפתיע.
ואלבום המחווה הזה אכן מפתיע לאחר שבשני העשורים האחרונים ניתן לומר שהדיווה, המזוהה כל כך עם הנטייה לפרפקציוניזם, לא הצליחה לחדש את עצמה ולהוכיח שהיא עדיין רלוונטית ובחרה בהפקת אלבומי אוסף, גרסאות כיסוי לשירים ישנים והופעות שלא מצליחות לשחזר את האיכות הווקאלית. כך נותרנו, מיליוני המעריצים, עם אפשרות אחת בלבד - לחזור ולנבור בנבכי העבר כדי להתרגש ולהיזכר ברגעים מופלאים.
נפרדים לשלום מאחת הדמויות החשובות והמעניינות ביותר
הרשו לי לסיים עם מילות השיר האחרון באלבום. אותו שיר שלפתע מזכיר מדוע ברברה סטרייסנד היא באמת יוצאת דופן, מין התענגות והתרפקות על כל ההסטוריה המושלמת הזו של אחת מהדמויות החשובות והמעניינות ביותר בתרבות המערבית, מעין שיר פרידה אופטימי, אינטימי, מלודי ומרגש. השיר האחרון, שבו בעצם הבנתי שהפעם אנחנו באמת נפרדים לשלום
"it's not how long we held each other's hand, it's not how far we traveled on our way, it's not how many summer times we had to give to fall, what matters most is that we loved at all" - "זה לא כמה זמן החזקנו ידיים, זה לא כמה רחוק נדדנו במסעותינו, זה לא על כמה קייצים נאלצנו לוותר למען הסתיו, מה שחשוב באמת – זה שזכינו לאהוב".