אין שום סיבה נראית לעין שסגיב כהן המוכשר לא יהיה השלומי שבת הבא, או גרסה משוכללת יותר של בועז שרעבי. כי יש לו את זה. באלבומו השלישי "הרגע" סוף סוף מגיע כהן אל אמצע הדרך של המוזיקה הישראלית, אחרי שני אלבומים שלא היו רעים, אבל לא הזניקו אותו למעמד של כוכב. הוא יוצר את השירים הנכונים, הוא מגיש אותם היטב, הוא מתוקשר, מיוחצן, מברונז'ה, והפורמט האינטימי יחסית של הזאפה הוציא ממנו איכויות נאות, שגרמו לו להישמע טוב יותר מאשר באלבום שהפיק אורי זך.
האלבום החדש הושק אמש במועדון הזאפה בתל אביב, בהופעה בה אירח כהן את גלי עטרי, לה כתב והלחין את שירי האלבום "בין האש ובים המים", את דין דין אביב לה הלחין שיר באחד מאלבומיה ואת קובי אפללו, סוג של נשמה תאומה, ששר איתו שני דואטים - אחד הלקוח מאלבומו השני של אפללו, אחד מאלבומו של כהן.
שרעבי, שבת, אפללו, מויאל ורייכל בבלנדר
רוצים לדעת איך הוא נשמע? תכניסו את שרעבי, אפללו, שבת, משה פרץ, דודו אהרון, מאיר בנאי, קובי אוז, מוש בן ארי, עידן רייכל, הראל מויאל, ישי לוי ודיויד ברוזה לבלנדר, ותערבבו חזק עם קמצוץ סחוג תימני בשביל הטעם והנשמה. התוצאה היא שילוב יוצא דופן של פופ-רוק ישראלי, מזרחית-תימנית של פעם, פופ-ים תיכוני ומוזיקת עולם. כלומר - מוזיקה ישראלית, עכשווית, מעורבבת, משודרגת, מותאמת היטב לטעם הקהל, מחוברת חזק לשורשים האתניים, המוזיקליים והרוחניים, אבל מדברת לקהל בגובה העיניים, בשפה שהוא מבין, עם מבט קדימה.
סגיב כהן כותב לא רע, מלחין יפה, שר טוב, שר מרגש, יודע את המלאכה, יוצר מיינסטרים ישראלי 2010, שנשמע כמו החלום הרטוב של טברנאים מדופלמים סטייל שמעון פרנס וירון אילן. הוא שר על אהבה, על ארץ אבודה, על געגועים, תקווה ותשוקה, מלחין את שיר השירים, מתפלל, מסלסל, זועק, דופק מאהוולים, מחליף מקצבים, מגוון סגנונות, מחלק סולואים וליינים מובילים של שירים בין עוד ולאוטה וגיטרה חשמלית. הוא עושה את כל הדברים הטובים כדי שהסך הכל הכללי יישמע כמו המוזיקה הישראלית הכי נכונה לכאן ולעכשיו.
מגוון בין סגנונות
הוא פתח עם "המפרש", סינגל מצליח מתוך האלבום החדש, הקדיש את "פרח באביב" לחיילים ולאמהותיהם, ונשמע לרגע כמו מויאל ב"אמצע הלילה בכפר". נתן נאמבר יפה ב"שימני כחותם" משיר השירים. הקהל הביתי שלו בזאפה שר איתו את "מה לך", בלדת אהבה במיד-טמפו שמדלגת בין פופ-רוק לליין מזרחי מוביל בכלי המיתר. להיט.
את "ארץ אבודה" הוא נתן ברגאיי מוש בן ארי סטייל, עם קצב עולה ומתגבר עד שנשמע כמו שיר של "שבע". ב"ישקני", גם הוא משיר השירים, נתן כהן את אחד מרגעי השיא של המופע, בנאמבר מיוחד שהיה בנוי יפה - חיבור בין סלסולים בהגייה תימנית ומקצב איטי שבנוי על לופ אלקטרוני בשילוב כלי הפריטה, כשבהמשך הוא נותן מאהוול ב"קול דודי הנה זה בא" ואז חוזר לפזמון מנצח.
אלתורים עם דין דין אביב
אבל רגעי השיא עוד לפנינו. כהן מתחבר לדין דין אביב ב"לחבק ולגעת" ופתאום הם נשמעים כמו שניים שמתאים להם מופע משותף בסגנון שירי מימון ושמעון בוסקילה. "מוכרת לי מפעם", הלהיט של אביב, זוכה לעיבוד נאה ביותר בקצב דאב, עם משפט מוזיקלי מהקלידים שסוחב את הפתיחה, פזמונים שיושבים על רוק, דואט בפזמון השלישי ואחר כך אלתורים משותפים. אחלה.
כשאביב יורדת כהן נותן את "נכון להיום" שהלחין אבנר גדסי לזוהר ארגוב בקצב דאב עם לופ אלקטרוני, ועליו ליין פריטה, סולו גיטרה ועיבוד מקורי לגמרי. זה השיר של זוהר שאני הכי אוהב - בלוז עצוב של נרקומן, וכהן מבצע אותו מכל הלב. ממנו הוא ממשיך עם הבלדה הרומנטית "איתך", שהקהל שלו שר בה את כל המילים. זמר כמוהו צריך גם שירים כאלה ברפרטואר וכהן מגיש אותו מרגש.
פרגון מקובי אפללו
קובי אפללו, חבר של כהן ומתחרה ישיר שלו על אותו פלח קהל (אבל יש מקום לכולם) עולה לצמד דואטים - "בוא תהיה איתי", שיר שחיזק את כהן בתקופה אישית קשה, ו"שכל העולם יידע" בקצב ואלס איטי, עם סולו ספרדי בגיטרה קלאסית. החיבור ביניהם עובד יפה. כהן מסלסל, אפללו שר מהנשמה ומפרגן לו בטירוף. אגב, אפללו, מתארח סדרתי אצל בוטנר ואברהם טל, בילה בחודשים האחרונים לא מעט בחדר כושר ונראה עכשיו כמו גרסה מזמרת לנאור ציון.
אחרי אפללו כהן ממשיך עם "תן ברכה" מהאלבום החדש - "שיר שכתבתי על ההתפקחות מהתמימות של הילדות להבנה שאתה חי בעין הסערה. השיר הזה, שמתחיל שקט ויפה, בחיבור עדין בין מוזיקת עולם, סלסול מזרחי ופופ, מזכיר את הלהיטים שיצר לגלי עטרי. מהשקט הוא הופך לשיר סוחף אבל אז כהן קוטע אותו ברצף סולואים של כמה מנגניו. קצת מיותר בהתחשב שלא מדובר בסוף ההופעה ולא בלהיט גדול שמחזיק את הקהל שלא ישתעמם. "חכי עוד רגע", הלהיט מאלבומו הראשון, נפתח כמו שיר של סטינג. כהן מסובב את המיקרופון לכיוון הקהל ונותן לו לשיר את הסופט-רוק הזה, עם סולו הגיטרה. זה להיט, שיר אהבה מנצח, לא מדהים אבל עושה את העבודה.
להיטים קלאסיים שיצר לעטרי, וחפלה תימנית
גלי עטרי עולה ל"בין האש ובין המים" ול"מהמרחקים". הקהל מקבל אותה בתשואות. עטרי דיווה. נראית מעולה. בת בלי גיל. מזכירה בדבריה את האחות המנוחה שוש שחיברה ביניהם. צמד השירים המצליחים האלה, שכבר נכנסו לקלאסיקה שלה, מעידים על יכולותיו של כהן ליצור להיטים שמכילים גם איכות וגם פשטות, גם מורכבות וגם המנוניות. עטרי, כהרגלה בקודש, הצטיינה בבחירת השירים לאלבומה ובחיבור איתה הוכיח כהן שמצא את הדרך המוזיקלית ללב הקהל הישראלי. האלבום שיצר עבורה הוא קו פרשת המים של הקריירה שלו, ממנו נסללה עבורו הדרך למיינסטרים.
כשעטרי נפרדת כהן נותן את "תני לי אוויר", שיר חפלה תימני טברנאי מצוין, שמתחיל א-קפלה עם "אל תתני לי דבש" וזורם ללהיט ים-תיכוני שמשה פרץ ודודו אהרון היו שרים בכיף. הגיטרה מנגנת כמו בוזוקי, ניואנסים קטנים מתוך "אינתא עומרי", העוד עונה לה, כהן במאוולים מגביר קצב ונותן לקהל לשיר על מקצב דאנס שעולה, בונה נאמבר ארוך ומושקע, ובסוף חוזר למזרחית עם לופ דאנס. אחלה. רגע לפני ההדרנים מגיע הלהיט "בדרך אלייך" מתוך האלבום החדש, להיט טוב, ושוב, בנקודת אמצע הכי מדויקת בין מזרחית, תימנית, פופ, ים תיכוני ורוק. כהן מתחיל רק עם גיטרה וכל הקהל שר איתו. בין הפזמונים מגיעים אלתורים וסולואים והתחושה היא שהקהל קיבל תמורה מלאה.
תפילה מלפני 3500 שנה במבטא תימני
ההדרנים הם "כמו שלילה" מהאלבום החדש, שכהן מתחיל רק עם גיטרה ונשמע כמו בועז שרעבי. ההרכב מצטרף באמצע. השיר הבא הוא כבר שרעבי הגדול, המקורי, קאבר ל"את לי לילה", שכהן שר בקול נקי, ללא הצרידות הקלה של השיר הקודם, בקול גבוה שמזכיר גם קצת שרעבי וגם קצת רון שובל. באמצע הבלדה הופכת לבלדת רוק סוערת, כמו מתוך אופרת רוק, עם קולות ליווי חזקים, סולו חשמלית ולחיצה על הדוושה.
לפני הנאמבר האחרון, "ישקף", מחלקים לקהל כוסיות יין קטנות, כהן מברך, מודה את התודות, עושה "לחיים" ושר את התפילה העתיקה שנוצרה לפני 3500 שנה במבטא תימני בולט, במלוא הגרון. הלהקה נותנת עליה חזקה ונוצר נאמבר גדול, תפילה שעפה למעלה, ששוב מכליאה רוק עם מזרחית ומוזיקת עולם.
מהכוכב הקטן ייצא כוכב גדול?
בסך הכל נתן כאן כהן סדרת נאמברים מעובדים היטב ומושקעים בהפקה נכונה שנשמעת עשירה אבל לא מזיעה, לא מתאמצת. הוא איכותי אבל שומר על פשטות. כל אחד יכול להתחבר אליו, גם מי שמחפש עומק, וגם מי שמחפש יופי, או הנאה או רגש זמין. יש לו בסיס טוב גם בלי האורחים.
סגיב כהן הופיע הערב עם וסט שחור שעליו מודפס מאחור כוכב קטן לבן. אולי בשנה הקרובה מהכוכב הקטן הזה ייצא כוכב גדול. ונעמוד כאן ונגיד שתשע"א היתה השנה הגדולה של סגיב כהן, זו שבה פרץ , זו שבה קיבל את הכבוד שלו, זו שבה הפכו השירים שלו, ההמנונים שלו, הלהיטים שלו, לנחלת עם ישראל כולו, השנה שבה כולם הכירו בכישרונו הגדול להגיע אליהם עד הלב. אולי זה יקרה, אבל גם אם לא - ראש השנה הזה ייזכר כזמן שבו סגיב כהן הסתכל להצלחה בעיניים, לא חשש ממנה, וידע שהיא בהישג יד.
>> גלעד שגב עם השיר הכי מושמע ברדיו: "אני לא כותב שירים ומדמיין חופות"