בשעה שכולם מתלוננים שקצב מכירת הדיסקים יורד בהדרגתיות, מגיעים ניקלבק הקנדיים ושוב שוברים קופות באמריקה, עם האלבום "Dark Horse", שהגיע לפלטינה בארצות הברית תוך פחות מחודש.
אלא שהפופולאריות של הלהקה נשארת בעיקר בצפון אמריקה, הארופאיים פחות מבינים את הקטע.
בכלל, ניקלבק נחשבת לאחת ההצלחות הגדולות של עולם הרוק בעשור האחרון, עם מכירות של למעלה מ 30 מיליון עותקים מארבעת האלבומים האחרונים שלהם.
הנוסחה של הלהקה פשוטה וקולעת בול, וגם באלבום החדש קשה לפספס אותה. הם משכללים ומשלבים אלמנטים מוזיקליים מנצחים שפותחו כבר בשנות ה-80' על ידי להקות פופ-מטאל ו"היירי מטאל", כמו הסוויט-הארד-רוק של דף לפרד, להקה אנגלית שעיקר הצלחתה בצפון אמריקה, והפופ-רוק הלהיטי של הכוכב הקנדי בראיין אדמס.
מי פה הרובוטריקים?
"Something in Your Mouth" השיר הפותח את האלבום, מתחיל בריף שמנוגן בסלולארי, וממשיך באנרגיות עוצמתיות, שמזכירות מאוד את המנוני האצטדיונים של דאף לאפרד." Burn it to the Ground", השיר השני, הוא עוד המנון רועש שבקרוב ירעיש עולמות כאחד משירי הנושא של הסרט "רובוטריקים 2".
בראיין אדמס כבר אמרנו? קבלו את "Gotta Be Somebody" אם לא הייתי מכיר את קולו של צ'ד קרוגר הסולן, בקלות אפשר היה לשייך את השיר לרפרטואר השירים הדביקים של אדמס, מעיין בלדה חצי-כבדה, שמובילה לבלדת נעורים הרבה יותר דביקה "Id Come For You". אוי, כמה שהם טובים בזה, וכמה שהאמריקאים אוהבים את זה.
בדיוק בטווח שבין 3 וחצי ל-4 וחצי דקות
"Dark Horse", רובו ככולו, ממשיך לנוע בין אותן קלישאות קליטות שמצלצלות חזק, לבין בלדות שמתחנפות לאוזן. תובנות מוזיקליות חדשות אין באלבום הזה. כמו להקת פופ מצוינת, גם ניקלבק הם אלופים בלייצר להיטי רוק-מיינסטרים שיחרכו את ראשי המצעדים בארה"ב והאלבום מספק את הסחורה הזאת למכביר. 11 שיריו נעים בדיוק בטווח שבין 3 וחצי ל-4 וחצי דקות (למשל "S.E.X" ו-"If Today Was Your Last Day"), המלודיות נעימות לאוזן, קל מאוד להתחבר אליהן ולשיר או לצעוק בקולי קולות.
זה כיף, ובמקרה של "Dark Horse" זה גם לא נמאס. אפשר לשמוע את האלבום הזה שוב ושוב מבלי שימאס, כאשר אין משהו אחר לשמוע. אבל באותה המידה אפשר גם לא לשמוע אותו ולא להרגיש בחסרונו.
Nickelback - "Dark Horse", היי פידליטי, וורנר