אין תמונה
רמיקסים לאחד האלבומים הגדולים של העשור. ריהאנה

אם עד לפני כמה שנים נחשבו הרמיקסים כעוד דרך מוצלחת לקדם להיטי פופ במועדונים, או סתם שימשו כפסי-קול יעילים לתוכניות אקסטרים של MTV, הגיעה המהפכה הדיגיטלית והסלולרית של השנים האחרונות והפכה אותם גם למקור הכנסה נוסף ומזין לחברת התקליטים, בזכות האפשרות לרכוש לא רק את השיר המקורי של האמן, אלא גם את הרמיקס המועדף, מתוך חבילת רמיקסים מכובדת ובמחיר מלא.

ריהאנה - Good Girl Gone Bad: The Remixes

לא ממש מפתיע שדיסק הרמיקסים הכי טרי כרגע מגיע מכיוונה של ריהאנה, הזמרת שהוציאה בשנה שעברה כל כך הרבה מהדורות של האלבום האחרון שלה, שאפילו בתנ"ך נכנסו ללחץ. זה התחיל ב-2007 עם האלבום המקורי "Good Girl Gone Bad" (בעל השם שהקדים את זמנו, בהתחשב בפרשייה הנוכחית עם כריס בראון), נמשך למהדורת דלוקס עם כמה שירים חדשים (כמעט כולם סינגלים ולהיטי ענק) ו-די.וי.די הופעתי ומסתיים (?) עכשיו בדיסק רמיקסים לשירי האלבום. לכאורה מדובר בעוד מוצר לא נדרש ומיותר, אבל כן חייב להיאמר שהאלבום ממנו לקוחים השירים הוא באמת אחד מאלבומי הפופ הטובים של העשור הזה, אם תרצו ה-"Like A Prayer" של תקופתנו. "Umbrella" הוא הרי כבר מזמן קלאסיקה, "Don't Stop The Music" ו-"Disturbia" הם להיטי פופ-דאנס שמרגישים כבר כעל-זמניים וגם הבלדות הפחות חזקות כמו "Take A Bow" הן פס-קול מספיק משכנע, יחסית למה ששומעות היום נערות צעירות באמריקה.

כל אלה ואחרים זכו לרמיקסים נאים למדי במהלך השנתיים האחרונות ורוכזו עכשיו אחר כבוד בדיסק המדובר. הגרסאות המוצלחות ביותר מרוכזות כמתבקש בפתיחה ויוצרות רצף מסיבתי עדכני של להיטי אלקטרו-דאנס-האוס אופנתי בהפקות של מיטב הרמיקסרים היום: Semus Haji הבריטי מספק גרסת אלקטרו עדינה אך מעולה ל"אמברלה", ג'ודי דן ברודר האמריקאי לא מתיימר עם גרסאות מועדונים מוצלחות ל"Disturbia" ו-"Don't Stop The Music" (אגב, שימו לב גם לגרסה שלו ל-"Poker Face" הלוהט של ליידי גאגא). "דה וייד בויז" עושים עבודה מעולה ולטעמי טובה יותר מהמקור עם "Shut Up and Drive". פחות מוצלחים הרמיקסים לבלדות שנרקחו בידי מפיקי ניו יורק האוס כמו טוני מורן ל-" Take a Bow" וקיי קלאסיק ל-" Hate That I love You", שנשמעים קצת מיושנים. אם כי גם הנפילה הקטנה הזאת באמצע הדיסק לא גורעת מהשלם, שיחסית למסחרה, שמייצג בדרך כלל המושג דיסק רמיקסים, עושה עבודה לא רעה בכלל.

אין תמונה
גלריית רמיקסרים מרשימה, כולל סופרסטארים. מארון 5

מארון 5 - Call & Respone: The Remix Album

דיסק הרמיקסים של מארון 5 קצת יותר מאתגר מזה של ריהאנה, גם אם פחות שמיע, בעיקר בחלקו האחרון. בניגוד לזה של הברבדוסית, לא מדובר ברמיקסים קיימים שהתאגדו לכדי דיסק אחד בכלום-כסף, אלא בפרויקט מעניין יותר, בו התבקשו מיטב המפיקים לתת את הפרשנות שלהם לשירים של הלהקה. השמות שלקחו חלק בפרויקט מרשימים למדי: מסופר-סטארים כמו מארק רונסון ופארל ויליאמס ועד אומנים אלטרנטיביים נחשבים כמו " Of Montreal". באופן טבעי, גם בלי חיבה יתרה למארון 5, כל אחד יוכל למצוא כאן רמיקס שערב לאוזניו.

אישית אהבתי יותר את החלק הראשון, שכולל בעיקר עבודות מפיקי היפ הופ וגרוב, שצליליהם יושבים היטב עם קולו של אדם לוין הסולן, גם בשירים מעצבנים במקור כמו "Sunday Morning". המצטיין בחבורה הזאת הוא ללא ספק פארל וויליאמס, שמצליח לנקות את הקיטש מהבלדתיות של "She Will Be Loved" ונותן לו טאץ' אפל וגרובי כאחד, מה שקצת מזכיר את הרמיקס המעולה של קנייה ווסט ל-"This Love" בתחילת דרכה של הלהקה. מוצלחים נוספים: "If I Never See Your Face Again" המועדוני, שפותח את האלבום ברמיקס של המפיק סוויז ביטז ו-"Harder To Breath" הגרובי של "דה קול קידס". סך הכל דיסק מעניין, לא כולל הרמיקסים של טייסטו ופול אוקנופלד, שכבר ממבט בקרדיט על העטיפה לא ממש ברור מיקומם בין חבורת הגרוב ששולטת בחלק הראשון של הדיסק.

אין תמונה
אווירה של מסיבת דאנס אמיתית. הרמיקסים של קיילי

קיילי מינוג - Boombox - The Remix Album

אם אתם בקטע של דאנס אמיתי, עזבו אתכם מריהאנה ומארון 5 ולכו בעיניים עצומות על דיסק הרמיקסים של קיילי, שבנתה לא מעט מההילה סביבה בעיקר בזכות הרומן עם הז'אנר הדאנסי. אומנם מדובר באסופת רמיקסים משמונה השנים האחרונה שחלקם (הקטן) נשמע מיושן מדי היום, אבל חלקו האחר והגדול יותר כולל כמה עבודות משובחות במיוחד של מיטב האומנים האלקטרוניים בעשור האחרון. מלבד המאש-אפ המוצלח בין "Can't Get You Out Of My Head" ל- "Blue Monday" של ניו אורדר, שפותח את הדיסק, אפשר למצוא כאן גם את הרמיקס המופלא של הכמיקל ברדרס ל-"Slow", קטע מופתי גם במקור, שאיכשהו השתדרג פלאים גם בגרסה של הצמד. גם "Come Into My World" זוכה לרמיקס ענק של צמד אלקטרוני אחר "Fischerspooner" ורמיקס מעולה של מיילו הסקוטי ללהיט "I Believe In You".

באופן מפתיע גם הרמיקסים היותר אלטרנטיביים של מפיקים כמו Death Metal Disco Scene ("Wow") ו-Whitey ("Red Blooded Woman") משתלבים מעולה באווירת המסיבה, שאופפת את הדיסק לכל אורכו, כולל השיר ההוא "בוא כבר", שעשתה פעם רוני, ועכשיו מושר בפיה של קיילי תחת השם "Boombox". של מי הגרסה הטובה יותר? תשפטו לבד.