קו ברלין ת"א: "סאונדגארדן" בהופעה טובה למרות תנאים קשים

השביל מתחנת הרכבת במזרח העמוק של ברלין מתפתל אל תוך היער, וכשהולכים בו לא רואים כלום חוץ מעצים, אפילו לא שמיים. אם לרגע חשבתי שאני הולך לאיבוד בסיפור של האחים גרים, מסביבי צעדו אלפי רוקרים במסע עליה לרגל. במעלה הגבעה נגלה המקדש: התיאטרון הפתוח קינדל-וולהידה, ה"קיסריה" של מזרח ברלין. 17 אלף איש נכנסים פה (כמו ארבע וחצי "קיסריות") בערב אחד, לתשומת לב הקורא אייל גולן.

היום חוגגים פה "סאונדגארדן" ו"בלאק סאבאת'", שתי להקות שונות מדורות שונים, את פתיחת סיבוב הקיץ המשותף שלהן, שיעבור באירופה וארה"ב. "סאונדגארדן" נמצאים בשלב האיחוד המפוייס. עשרים שנה מאז האלבום "Superunknown", שהביא אותם לשיא ההצלחה, הם הוציאו השנה מהדורה מחודשת לאלבום ההוא, עמוסה כמצופה בבי-סיידס ודמואים. הם מופיעים לבד וגם בשיתופי פעולה עם להקות שהם אוהבים. אחרי כמה הופעות עם "ניין אינץ' ניילז" (שהתקליט שלהם "The downward spiral" יצא באותו יום ב 94' יחד עם "Superunknown"), עכשיו הם עם "בלאק סבאת'" המתאחדת.

רוב הקהל מורכב מבני 35-50, שבאו ליהנות מלהקות שהעיפו אותם לפני עשורים. רובם לבושים בסוג של "מטאל זרוק", שחור מחויב והרבה חולצות של "בלאק סאבאת'", "נירוונה" ולהקות אחרות. הצעירים מוקפדים יותר, הלבוש ה"אלטרנטיבי" שלהם לפי קודים קבועים.

בשבע וחצי בערב "סאונדגארדן" עולים על הבמה, והקיץ הברלינאי הנדיב מספק עדיין אור יום מלא. "סאונדגארדן" נראים ונשמעים בדיוק כמו שהיית מצפה מהם: מקצועני רוק-גראנג' אמיתיים, ששכחו את מה שאחרים כבר לא יילמדו, ואחד כריס קורנל, שנראה, נשמע וזז בדיוק כמו פעם. הוא אומנם נחשב לכמעט ילד בעידן שבו מיק ג'אגר וניל יאנג עדיין מרימים איצטדיונים, אבל קורנל מרשים מאוד לכשעצמו. איתו בפרונט, "סאונדגארדן" לא נראים כמו מופע איחוד, אלא כמו להקה שלא הפסיקה אף פעם.

כשהם מתחילים לנגן את "Outshined", אולי השיר הכי פרל-ג'אמי שלהם, זה כיפי וסוחף בדיוק כמו שזה אמור להיות. אבל מעריץ שלהם מהניינטיז שבא לראות איתי את ההופעה מתחיל להתבאס, הוא ציפה לביצועים אדג'יים מאלבום כמו "Down on the Upside", אבל סאונדגארדן באו ליהנות.

קורנל מספר שפעם ברח מבית הספר עם חבר כדי לשמוע תקליטים, והתלהב מ"קיס". כשהלך לקנות תקליט שלהם, המוכר שכנע אותו לקחת במקומם את "בלאק סאבאת'", ומאז "הם הרסו לי את 'קיס'". ההערצה וההערכה של קורנל וסאונדגארדן למוזיקאים שאיתם הם עובדים, טרנט רזנור בהופעות קודמות ועכשיו אוזי אוסבורן, טוני איומי ו"סאבאת'", משרה אווירה נינוחה על כל החימום הזה, ומפיגה קצת את התחושה המוזרה לראות להקה כמו "סאונדגארדן" מופיעה כ"מופע ראשון".

כשהם עוברים ל-"Black Hole Sun" נראה כאילו הם עצמם כבר פחות נהנים, כאילו המחויבות ללהיט הכי גדול שלהם כבר גוברת על ההנאה ממנו. קורנל נראה איפשהו בין שוגייזי למוטרד. לקראת סוף השיר הוא כבר מוצא במקצוענות את הדרך חזרה, או שהצליח בכל זאת להתלהב מהשיר. הקהל נסחף והלהקה חווה תחושת הקלה. זה רגע שיא, קורנל מציג את חברי הלהקה, ואחר כך אומר בפשטות "אני כריס". ואז נכנסת הפתיחה המוכרת של "My wave", ה"גארדנים" משוחררים ונהנים יותר.

הם ממשיכים עם "The Day I Tried to Live" ומיד אחריו "Superunknown", שיר הנושא, וקורנל מזכיר ש" This is what tonight is all about". הם כמעט מסכמים את הרצף עם "Fell on Black Days", שיר מושלם לפני סיום להופעה תמציתית וטובה, ואחריו קורנל מספר על הפעם הראשונה שהופיעו במערב ברלין, קצת לפני נפילת החומה, ו"עשינו מה שעושים, תחרות שתיית בירה עם גרמנים. נגמר לא רע. יודעים לשתות אצלנו בסיאטל". הקהל מריע, וקורנל יודע מה הם רוצים. הוא וממשיך לספר איך מאז הם חוזרים שוב ושוב ורואים את העיר מתפתחת ועכשיו היא כבר "Fucking amazing and beautiful city!". ואז הוא מקדיש לקהל ולברלין את השיר האחרון "Beyond the Wheel", שאיתו היו מסיימים הופעות כבר לפני עשרים שנה. אחריו הם יורדים מהר ובלי הדרן.

אז איך היה? סאונדגארדן עלו בתור סוג של "להקת חימום" מול קהל שברובו לא בא לראות אותם (כשעלה אחריהם אוזי אוסבורן, הצביקה פיק של המטאל, הקהל הגיב בטירוף), ועדיין נתנו הופעה טובה מאוד, בתנאים לא אידיאליים. כי משהו לא לגמרי התחבר שם. הסאונד לא היה בדיוק זה, השואו יחסית מצומצם, ללא מסכי וידאו או תאורה מיוחדת. כל אלה נשמרו ל"בלאק סאבאת'" שעלו אחריהם. גם החוויה לא היתה של להקה שמתפוצצת על קהל אוהד. הקהל ברובו חיכה ל"בלאק סאבאת'" וברור שמעטים באו במיוחד עבור "סאונדגארדן".

ברור גם שבהופעה שלהם בעוד כמה ימים בבלומפילד זה יהיה אחרת לגמרי. לכן הייתי אבל מעדיף לראות את "סאונדגארדן" בישראל בפסטיבל "רוקנרולר", כשהם המופע המרכזי, מול הקהל הישראלי המחבק, בהופעה שאני מאמין שתהיה הרבה יותר טובה. מבחינת המחירים - בוולהיידה בברלין אין Zone A ו- B. אין גולדרינג, אין הנחות סלולריות ואין VIP. כרטיס במחיר אחיד של 80 יורו (375 שקלים) מכניס אותך לאתר המופע ומקנה לך לעמוד או לשבת בכל מקום שתרצה, כשחוויית הצפייה טובה כמעט מכל נקודה. וכשאתה שם, בתוך החגיגה הברלינאית השיוויונית והפשוטה הזו, שמתחברת לכל מה שברלין מייצגת כיום, לא ברור איך אפשר אחרת. ובכל זאת,  אל תפספסו את "סאונדגארדן" בישראל. ואם תהיה לכם הזדמנות, אל תפספסו הופעה בוולהידה בברלין.