לערב המחווה לפזמונאית ולמשוררת שמרית אור, שהתקיים אמש בתיאטרון חולון, במסגרת פסטיבל "ימי זמר", נתנו את השם "עוד תראי את הדרך", כשם אחד משיריה היפים. אולי רצו להתחמק מהקלישאה, ולכן לא בחרו ב"הללויה לשמרית אור", אך מוטב שכך. משום שהערב הזה, מכובד ויפה ככל שיהיה, לא התעלה לדרגת "ה-ל-ל-ו-י-ה" ופרט לכמה ביצועים יוצאי דופן באיכותם נשאר מרבית הזמן בגבולות הגזרה הסטנדרטיים הישראליים המוכרים והפשוטים של הזמר העברי הישן והטוב.

אור, בתו של המשורר יעקב אורלנד ("עץ הרימון") היא פזמונאית בחסד, שהעניקה לפופ הישראלי כמה קלאסיקות גדולות. למשל "נסיך החלומות" ("ולנטינו") שהראל סקעת וגלי עטרי - הזוכה של אירוויזיון 79' והנציג לאירוויזיון 2010 - עשו ממנו יחד מטעמים. למשל "אם יש לך שמש", גם הוא של עטרי, שהדגימה איך שרה אותו בפעם הראשונה ביפנית מול עשרות אלפי יפנים.

"מוזיקה נשארת" בסגנון אופרת-רוק

או להיטי "חלב ודבש" שמחרוזת מהם ("יחד", "גלגל ענק", "אולי עוד קיץ" וכמובן "הללויה") בביצוע גלי עטרי וזמרי ליווי מ"רימון" חתמה אמש את הערב הארוך. ואם נישאר עוד רגע בפופ - אחד משיאי המופע היה "מוזיקה נשארת" שהלחין הנרי ברטר, שאוהד חיטמן בליווי זמרים מאנסמבל "רימון" עשה ממנו מיני-אופרת-רוק אדירה.

הראל סקעת במחווה לשמרית אור
"תני לי יד". הראל סקעת ויהודה עדר בטאץ' ספרדי לקלאסיקה, במופע המחווה לשמרית אור | צילום: רועי ברקוביץ'

ולא רק פזמונאית מיומנת. שמרית אור היא גם משוררת, שכתבה כמה שירים נשיים-פמיניסטיים חשובים כמו "נשים יושבות בחדרים", בלחן של יהודית רביץ, שזכה אמש לביצוע נהדר של נתנאלה עם הגיטרה, או "משנה לשנה", גם הוא לחן של רביץ, שבן ארצי ביצע נפלא והעניק לו תוספת מלאת קסם משלו.

וכמובן "עוד תראי את הדרך", שמתי כספי, לבדו עם גיטרה, ביצע בתחילת הערב בפשטות ובגאונות, הגרוב והסטייל המיוחדים לו. יחד עם "שיר היונה" בביצוע נקי ויפהפה איתו פתח (אחרי צמד בדיחות אופייניות) היו צמד הנאמברים של כספי כמו קונצ'רטו לכינור בביצוע יצחק פרלמן.

"אני חוזר הביתה" הפך לטנגו דרמטי

שמרית אור היא גם יוצרת פוליטית. "שם" של יהודית רביץ לא בוצע אמש, אבל הדהד כסאב-טקסט ואף הוזכר וצוטט על ידי המנחה ג'קי לוי, שהיה חביב כדרכו. לעומתו בוצע גם בוצע "אני חוזר הביתה", שיר החיילים בלבנון של דורון מזר מ-85'. אוהד חיטמן על הפסנתר, עם מאיה בלזיצמן הטובה כתמיד על הצ'לו, עשה מהאיטליאנו הזה של טוטו קוטוניו טנגו דרמטי, משובח ושותת דם. אשכרה פאקינג טנגו.

בן ארצי, אוהד חיטמן, מחווה לשמרית אור
"צרות טובות". בן ארצי ואוהד חיטמן בביצוע זוגי משובח | צילום: רועי ברקוביץ'

שמרית אור, וזה אולי אחד מסודות הצלחתה, ידעה להתחבר במשך השנים למלחינים ולמבצעים הנכונים. בתחילת דרכה כתלמידה בבית צבי היה זה שלום חנוך הצעיר שהלחין את "סתיו" (שוב נתנאלה המצוינת והמרגשת), "איזידור" (רעות יהודאי ומיטל טרבלסי הבינוניות) ושירים נוספים, למשל "צרות טובות", שהיה אמש אחד משיאי הערב, בביצוע משותף של אוהד חיטמן ובן ארצי יחד על אותו פסנתר. צמד החמד ניגנו בשתי ידיים ובארבע, התחלקו בשירה, עשו קולות אחד לשני, שרו בדואט והוציאו מהשיר את המיטב. שאפו.

הראל סקעת על תקן בעז שרעבי

אחר כך הגיעו החיבורים של אור עם נורית הירש וקובי אושרת - שני המלחינים הגדולים שהלחינו את המיטב שלה. "ושוב נצאה אל הדרך" (במקור של אילנית) השתלב במחרוזת הסיום. את "ואולי אותה שתיקה" של הירש שרה שמרית אור בעצמה באמצע הערב, אחרי שעלתה לקבל את הפרס. את "תני לי יד" של הירש ביצע הראל סקעת סמוך לפתיחה, ולקח אותו בהילוך שני.

סקעת נשאר על תקן תחליף לבעז שרעבי וביצע בהמשך גם את "אצלי הכל בסדר", בביצוע שהיה טוב בהרבה מהראשון. נקי וטהור, עם פרשנות מיוחדת שמינפה את השיר, הודות ליהודה עדר, המעבד והמנהל האמנותי של הערב, שליווה בגיטרה והעניק טאץ' של רומנטיקה ספרדית.

קובי אושרת, שמרית אור
"הללויה". קובי אושרת מצטרף לשמרית אור בערב המחווה לשיריה | צילום: רועי ברקוביץ'

בגזרת קובי אושרת כיכבו בנוסף ל"נסיך החלומות" ומחרוזת "חלב ודבש", שכבר הוזכרו, גם "שמש אדומה" - גלי עטרי בגרוב נכון, עם מיקרופון שלא עבד טוב, ושיר הילדים "אמת או חובה" - מיטל טרבלסי שלא מתאימה לשיר הזה, גם היא עם אותו מיקרופון בעייתי.

שמישהו יארגן קאמבק לנתנאלה

גם נתנאלה, המבצעת המקורית של "שיר היונה" לא ויתרה עליו, ושרה אותו בעצמה עם גיטרה ממש לפני מחרוזת הסיום. וטוב שלא ויתרה עליו. הקול שלה נשאר ייחודי ונפלא כמו פעם, והביצוע נשמע קלאסי מתמיד. מישהו חייב לארגן קאמבק לזמרת הזו.

תמונת הסיום היתה כולה של זוכי אירוויזיון 79' המיתולוגי - גלי עטרי המבצעת, קובי אושרת המלחין שהצטרף בשירה ל"הללויה" ושמרית אור, יוצרת ואישה מופלאה. אחרי שהכותבים בני הדור שמעליה (יורם טהרלב, למשל) יזכו בפרס ישראל - גם היא ראויה לו, והיא עוד תזכה בו. עוד תראי.

מוטי ששון, שמרית אור, לימור לבנת
ראש עיריית חולון מוטי ששון ושרת התרבות לימור לבנת מעניקים את הפרס לשמרית אור | צילום: רועי ברקוביץ'