_C.jpg "נוטוויסט הופעה 3 (צילום: אורלי נקלר)")
הקהל שהגיע אמש לבארבי בתל אביב להופעה של נוטוויסט הפתיע. ילדים באותו גיל פחות או יותר (או שכולם פשוט נראו צעירים אתמול) שבאים להופעה ומכירים את כל המילים בעל פה. אני, שהכרתי את נוטוויסט איפשהו בגיל 17, התחברתי יותר ללהקת-הצד ההזויה שלהם "13 & God".
את ההופעה פתח גלעד כהנא עם הפרויקט המצוין שלו "The Walking Man" באלגנטיות ובשנינות האופייניים לו. כמובן שמומלץ לראות אותו בלי קשר להופעת חימום, שבמקרה הזה היתה בונוס לנוטוויסט.
העניינים התחממו אחרי 3 שירים
במבט מצד הבמה, ניתן היה לראות את ההתרגשות של חברי הלהקה הגרמנית לפני שעלו. נראה היה ששני האחים לבית אייקר, הסולן והגיטריסט, הם מנסים להחליט מי יעלה ראשון לקול מחיאות הכפיים של הקהל (שנשמע כאילו יש הרבה יותר מ-300 אנשים בבארבי).
בפתיחת הערב הם לא החליפו מבטים ביניהם. אחרי שלושה שירים העניינים החלו להתחמם כשמרקוס, הגיטריסט, הפנה את הגב לקהל, עם הפנים לנגנים, והחל להתפרע על הגיטרה. הכימיה ביניהם היתה כמובן נפלאה והיוותה את אחד הגורמים החשובים לאיכות ההופעה. מצד שני, הם אוהבים להרעיש, נוטוויסט, וגם חסידים של מושג ה"שירה בפנים". פעמים לא מבוטלות נבלע הקול של הסולן בין הכלים.
מוזיקה מצוינת, כמעט ללא להיטים
מדובר בהרכב כמעט נטול להיטים (למעט "Pick Up The Phone"), על גבול האנטי-להיטי, אבל על במת הבארבי רבים מהשירים נשמעו קומוניקטיביים, עם מלודיות עטופות בצלילי אלקטרוניקה נעימים לאוזן שיצרו סמי-בלדות רגועות, שהפכו בין רגע לרעש, עד שניתן היה לחשוב שמדובר במסיבה אחת גדולה.
_C.jpg "נוטוויסט הופעה 2 (צילום: אורלי נקלר)")
לעומת זאת, קשה לומר שהנוכחות של נוטוויסט על הבמה מלאה בכריזמה. יותר נכון יהיה לומר שיש ללהקה קסם משלה. הם אומנם פעילים כבר 20 שנה יחד, אבל משהו בהם משדר רוח צעירה. לא פעם הם נדמו אמש ללהקת אינדי ברלינאית (או תל אביבית) אורגינלית. למרות שהם קופצים על הבמה, החזות שלהם נשארת ביישנית ומופנמת. גם לא משנה כמה צלילים עמוסים הם יורים, יש תחושה שמדובר בחמישה חנונים שהחליטו להתפרע.
סאונד עדכני ובחירת שירים ספונטנית
היתרון הבולט שלהם והדבר המדהים בהופעה היה הסאונד העדכני, אותו הם מכנים רוקטרוניקה, מעין אינדי-רוק-מסונתז שכזה, שמחבר ומנקז את הגלגולים המוזיקליים שעברו יחד. אלא שבמקרה של נוטוויסט אפשר להיפרד מההגדרות.
אם להתעקש על חסרונות, אז הדבר היחיד שהפריע קצת הוא סדר השירים, שלא היה קוהרנטי ועם מעברים לא חלקים ביניהם, מה שתואם את ההכרזה של אייקר בראיון שהלהקה בוחרת את השירים על פי מה שמתחשק לה באותו רגע.
אך זה לא פגם יותר מדי בהנאה מההופעה, שלכל אורכה היתה תחושה מהפנטת שנוטוויסט עשו בהצלחה את המעבר מהקרירות הגרמנית לחום התל-אביבי.