פורטיסחרוף בפארק רעננה: סנדקי הרוק עשו את זה שוב
כשאדם קונה כרטיס להופעה של פורטיסחרוף, הוא יודע בדיוק מה הוא יקבל: רמי ישחק אותה משוגע, ברי יהיה ביישן בקטנה והשירים יהיו מוכרים ונהדרים. אבל נוחות היא לא רק הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה, אלא גם העבודה הקשה שבשמירה עליה. אפשר לומר על סנדקי הרוק הישראלי הרבה דברים, אבל אתמול הם שוב הוכיחו שהם רצים למרחקים ארוכים
את השירות הצבאי של אחי הבכור ליווה אלבום ההופעה החיה ״כשהגיטרה מנסרת את הלילה״ שפורטיס וסחרוף הקליטו כמה חודשים לפני שהתגייס ב-1992. את השירות הצבאי שלי ליווה אלבום ההופעה החיה של ברי שהוקלט כעשור לאחר מכן. עוד עשור עבר מאז ולא הרבה השתנה בכל הנוגע לשניים האלה. ברי עדין עומד מבויש עם הגיטרה על הבמה ליד פורטיס המשתולל מול קהל משולהב. זו גם הסיבה שאי אפשר לשפוט את ההופעה שלהם על פי המדדים הרגלים של קונצרטים כאלה ואחרים. אפשר מצד אחד להתייחס לכל העניין בציניות קרירה ואינטלקטואלית גרידא שתזלזל בתופעה כפי שאנשים ציניים, קרירים ואינטלקטואליים מזלזלים בכל תופעה תרבותית רחבה. מצד שני אפשר להכיר בעובדה שלפעמים אפשר ומותר להעיף קיבינימט את ההתניות התרבותיות, את הקיטש ומהותו, ופשוט לעמוד על הרגליים ולקפוץ שעתיים מול שני מקצועניים נהדרים. לצורך העניין, אני בחרתי באפשרות ב׳.
אבל נוחות היא לא רק הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה, אלא גם העבודה הקשה שבשמירה עליה - כי האמת המרה היא שנוחות ושאננות הן מתכון בטוח לחוסר יציבות בטווח הרחוק. אפשר לומר על סנדקי הרוק הישראלי הרבה דברים, אבל הם הוכיחו שהם רצים למרחקים ארוכים. כדי לעשות זאת הם תמיד דאגו לחדש את העיבודים לכל השירים המוכרים בכל סיבוב הופעות. העיבודים החדשים תמיד התאימו למקום וההופעה אמש היתה בחלל פתוח ורחב על במה נוחה וגדולה מול קהל מבוגר יחסית וכך יצא שכל השירים זכו לעיבודים מאוד עגולים ולא כסאחיסטים, מלבד אולי ״כמה יוסי״, שהתעקש לחזור קמעה למקורותיו הבועטים, לפחות בכל הנוגע לגיטרות. שאר העיבודים היו כאמור לרוב עדינים ומתוחכמים. חלקם אפילו הזכיר מאוד את הסגנון הניסיוני חדשני של מינימל קומפקט בזמנו עם סולואים מיוחדים ומעניינים מצד אורן לוטנברג וג׳נגו.
