כל מבקר שמכבד את עצמו יחשוב פעמיים ואפילו שלוש אם "להסתכן" ולכתוב על האלבום החדש של סינדי לאופר, זמרת שרחוקה מלהיות טרנד אופנתי או לבשר איזו בשורה חדשה. הבעיה של רוב האנשים היא שכאשר אישה בת 55 עושה פופ-דאנס זה יכול להישמע מופרך. אז רוב המבקרים התעלמו מהאלבום הזה, אבל באותה המקלדת עצמה התייחסו לאלבומים האחרונים של מדונה, קיילי או בריטני בלי קשר למידת החיבה שרכשו להם.
והנה מגיע לו אאוט אוף דה בלו עוד אלבום באותו הז'אנר, רק כמה דרגות מעל כולם, ו...שתיקה. וכך, רוב חובבי מוסיקת הפופ בכלל לא יודעים שיצא ללאופר אלבום חדש. רוב התגובות בהם אני נתקל הן בסגנון "מה, היא עוד שרה"? כבר עקצו אותי בציניות ואמרו שהיא לא ממש תעניין איש. אבל אלבום טוב הוא אלבום טוב וצריך להכיר לקהל דברים חדשים או אלבומים נסתרים מהעין, על אפו ועל חמתו.
כשהאלבום המסחרי הראשון של לאופר יצא זו הייתה תקופה מכוננת. שמות כמו דפש מוד, יאזו, הסמית'ס ועוד רבים הפכו להיות חלק מפס-קול האייטיז. הפעם מדובר באלבום דאנס-אלקטרו נבון ואנין, שנותן נוק אאוט קשה ומכאיב לאחרונים של מדונה "Hard Candy", בריטני וקיילי.
"Bring Ya To The Brink" (כותרת הלקוחה מאחד מספריו של הנרי מילר) הוא מועמד ראוי לאלבום הפופ- דאנס של השנה. אחרי 11 אלבומים משנה לאופר סגנון והתוצאה היא אלבום עם שפע של להיטי פופ חינניים, מקפיצים ומגניבים עם מילים שהן כמה דרגות מעל שירים אחרים בז'אנר הזה.
למשל, "Into the nightlife" הוא ללא ספק אחד משירי הדאנס הטובים של השנה. יש לו קליפ שרבים יטענו שהוא קצת פאטתי (בכל זאת, לאופר אינה מדונה), אבל חשוב לזכור שהיא כן מופיעה בקלאבים ומועדונים רבים, כך שאי אפשר לומר שהקליפ לא אמין. מה שחשוב הוא שהשיר עצמו עושה את העבודה. מדובר בלהיט ענק עם מקצב אלקטרו-טכנו מדבק והפקה מצוינת כזו שמרשה לך ללכת עם החיים עד הקצה.
בנוסף, תמצאו כאן כתריסר שירים שהופקו על ידי לאופר עצמה יחד עם אמנים כמו בייסמנט ג'קס, די ג'יי ריץ' מורל, שהפיק ארבעה שירים ועוד. הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש הוא "Set your heart", שנבחר ללוות את הקמפיין של טיוטה ביפן. זהו להיט קצבי שמבוסס על הסול "Where Are All My Friends" של Harold Melvin & The Bluenotes. שני השירים הטובים באלבום מלבד "Into the nightlife" הם "Echo"- שיר אהבה אלקטרוני עם פזמון שיורד עליך פתאום ומפתיע כמו גשם זלעפות.
השני הוא "Raging Storm", שרק אלוהים יודע איך לא הפך ללהיט עדיין. זה שיר דאנס מעולה עם מילים יוצאות דופן והפקת אלקטרו עדינה, קצת חלומית ומעל הכל הקול של לאופר, לא לוחץ, לא צעקני, בלי שטיקים ומניירות, עם קול חם ומיוחד.
"Lyfe" (כך נכתב במקור) ממנו לקוחה כותרת האלבום, הוא שיר סימפטי שמנסה להיות קצת פופ וקצת ארנ'בי. "Same Ol' Story", הסינגל השני מהאלבום, עם השורה "Well It's the same old fucking story" הוא שיר פופ עם מילים ציניות. יוצא דופן הוא "Rain on me", השיר המסיים, שמזכיר מאד את "When you were mine" מתוך "She's So Unusual" האגדי.
"Bring ya…" הוא ללא ספק אלבומה הטוב ביותר של סינדי לאופר מזה שנים. הוא מחזיר אותה לעניינים, הוא יגרום לעוד כמה בנות (ובנים) לרצות לכייף, כמו שאמרו אז ברשת ג' של שנות ה 80, יישדרג לכם את חווית האזנה לאלקטרו-דאנס ואולי יגרום לחלק להתאהב שוב בזמרת המיוחדת והחמודה הזו.
סינדי לאופר – "Bring Ya To The Brink"