פחות משבועיים אחרי הפיאסקו של המפלצת הדפש מודית (לפחות בעיני מי שישב ביציע) ורגע לפני קיץ הופעות בינלאומי נדיר, היה נחמד לחזור בשישי האחרון למוד של הופעה חו"לית צנועה בלי ציפיות גדולות מדי. למרות המצב הלא מזהיר של הקריירה שלה בימים אלו, ההופעה של מייסי גריי בבארבי ,אחרי אחת קצת יותר המונית ביום הסטודנט בירושלים, הייתה כצפוי סולד-אאוט. בכל זאת, זו כבר הפעם שלישית שגריי מגיעה להופיע בארץ, מה שמלמד על בסיס מעריצים די יציב.
אומנם לא מעט דיווחים חיוביים הגיעו מההופעה בעיר הקודש יומיים קודם, אבל נראה שהמפגש הישיר והאינטימי עם הכוכבת בבארבי, שיחק הרבה יותר לטובתו של הקהל התל אביבי, שזכה לראות לה מקרוב את הלבן בעיניים ואת הקרזולים באפרו.
אחרי חימום יעיל של מיכאל גריילסאמר, שכלל מלבד הלהיט הגלגלצי שלו "אשתי היקרה", גם גרסת רגאיי הזויה משהו ל"Clocks" של קולדפליי, בתוספת 40 דקות ארוכות של המתנה, עלתה גריי לבמה והבהירה די מהר שהיה שווה לחכות לה כל כך הרבה. השמלה השחורה והסתמית שלבשה הייתה אומנם פחות נוצצת מזו שלבשה בירושלים וחוסר יציבות בעמידה העלה חשד קל לסטלה מסוימת, אבל כל זה הפך למשני ברגע שהתחילה לשיר בקולה המרוסק והכל כך מיוחד את "Ghetto Love" מתוך אלבומה האחרון "Big".
הלהקה שלצדה היא מסוג הלהקות שכל מוזיקאי היה שמח לנכס לעצמו. חטיבת קצב משומנת שכוללת בסיסט, קלידן, גיטריסט, מתופף ונגנית כלי הקשה קולית במיוחד, ולצדן שתי ביג מאמז חינניות, לבושות שמלות ורודות קטיפתיות חושפות בשר, שמצוידות בקול ענק לפחות כמו משקל הגוף שלהן. האנרגיות של הנגנים וזמרות הליווי הזכירו לי לא פעם את ההופעה של מארק רונסון בזאפה, שגם בחלקים הפחות להיטיים שלה הלהיבה בזכות הגרוב המדויק מכיוון הבמה.
בירור רשת קצר מעלה שמדובר כמעט באותו הסט ליסט שגריי נתנה כאן בשנה שעברה, כשמרבית השירים לקוחים מאלבום הבכורה הפנומנלי "On How Life Is", שמתוכו בלטו על הבמה במיוחד "Why Didn't You Call Me", שכלל הפעלה מאסיבית של הקהל וכמובן "I Try" בביצוע מושלם ששמרה כצפוי להדרן. אבל הלהיבו לא פחות גם "Sexual Revolution" ו-" Sweet Baby" מאלבומה השני "I.D The", וגם מחרוזת קלאסיקות גרוב מעולה: מ "It's Like That" של Run Dmc, דרך "Do You Think I'm Sexy" של רוד סטיוארט ועד "Right Round" הטרי של פלו-רידה.
ואפילו שירים פחות מוכרים כמו "Glad You're Here", במקור דואט עם פרגי, שגרר שירה בציבור בפזמון מצד הקהל. רק חבל שלא זכינו לשמוע קצת חומרים חדשים מהאלבום עליו היא עובדת הימים אלה, בטח כששיר מתוכו כבר מסתובב בחוץ - "Don't Forget About Me", מתוך פסקול הסרט "וידוייה של שופוהוליק").
יוצא דופן היה הקאבר באמת מופלא שלה ל"Creep" של רדיוהד, שגרר תנועות אייר גיטר מרשימות משלום חנוך שהגיע להתרשם גם הוא. "קריפ" הגיע קצת לפני ההדרן והתלבש כצפוי מעולה על האוזן הקהל הישראלי, שכזכור גילה בזמנו את השיר המקורי לפני שאר העולם.
לא ברור מה בדיוק התפקשש בקריירה שלה בשנים האחרונות, אבל מייסי גריי הוכיחה בשישי האחרון כי יש לה עדיין את כל הנתונים לשחזר את ההצלחה של תחילת הדרך, ואם יש צדק בעולם זה יקרה עם אלבומה החמישי, שייצא בסוף השנה. מי יודע אם בפעם הבאה שהיא תחזור לישראל תהיה לנו עוד הזדמנות לראות לה את הלבן בעיניים.