כריס קורנל שוני
כבש את אמפ שוני. כריס קורנל | צילום: רועי ברקוביץ'

ככה באמצע החיים, בגיל 48, אחרי כמעט 30 שנות קריירה מוזיקלית מגוונת לאללה, לכריס קורנל נמאס מהעטיפות המוזיקליות, מהבאס-תופים, הדיסטורשן (ותודה לאל שגם מהביטים של טימבלנד) והוא הוציא מהארון את הגיטרה האקוסטית הישנה והטובה לסיבוב הופעות, שכמו שאומרים בש"ס, החזיר עטרה ליושנה. וכמה שהיא יפה העטרה.

אחד הסמלים החיים האחרונים של זרם הגראנג'

סיבוב ההופעות "Songbook", שכבר תועד באלבום לייב, כולל למעשה את מיטב היצירות של קורנל מקריירת הסולו, פרויקט הצד הסיאטלי "טמפל אוף דה דוג", להקת "סאונדגרדן" המיתולוגית, הסופרגרופ "אודיוסלייב" עם נגני "רייג' אגיינסט דה משין" ולקט קאברים נבחרים. אני מוכרח להודות שלקראת ההופעה התמלאתי ברגשות מעורבים - מצד אחד התרגשות לראות את מי שבעיני הוא לא רק אחד הסמלים החיים האחרונים של זרם הגראנג', אלא אחד הזמרים הגדולים בדורו, מצד שני חשש מסוים האם כריס קורנל לבד לגמרי עם גיטרה אקוסטית זה מספיק בשביל להחזיק ערב באמפי בגודל בינוני? ובכן, ההתרגשות היתה לגמרי מוצדקת והחששות התבררו כמופרכים.

קורנל עולה לבמה של אמפי שוני נטול כל פוזה, לבוש בג'ינס שכבר ראה ימים, שלא לומר שנים יותר טובות, טי שירט לבנה פשוטה וכאמור, גיטרה אקוסטית אחת. הקהל קיבל אותו בחיבוק חם השמור למכר ותיק (ביקור שני בארצנו, מבחינת הישראלים הוא בן בית). הוא פותח עם "Scar in the sky" ואחריו "Ground Zero" - שירים יפים מאלבומי הסולו שלו. כשהאקורדים מכריזים על הפתיחה של "Can't Change Me" העניינים מתחילים להתחמם ממש. מדובר, למי שעדיין מרים גבה, באחד הסינגלים המוצלחים והמצליחים ביותר מקריירת הסולו של קורנל. הקהל האוהד מניף שלטים וצועק בקשות לכל מיני פנינים מהעבר. קורנל מסרב בנימוס בטענה ש"תאי המוח שזכרו איך לנגן את השירים האלו כבר מזמן נעלמו". ניחא, תירוץ מקובל.

הפרק של אודיוסלייב (להקה שבעיני לא הייתה שווה לסכום חלקיה המשובחים) כולל את "Be Yourself" החינני ואת "Wide Awake", שיר שקורנל מגדיר אותו כשיר המחאה היחידי שכתב ועוסק בטיפול הלקוי לו זכו נפגעי הסופה קתרינה. לסגירת תקופה זו מפציע השיר "I Am the Highway", שממחיש בפעם המי יודע כמה הערב, כמה הקול של קורנל מדהים, כשהוא מרחף ועוטף את כל האמפי החמים.

שפך את הנשמה להנאת הקהל

הפרק הבא, והמועדף עלי באופן אישית, הוא זה הכולל שירים מפרויקט הסיאטלי המיתולוגי - "טמפל אוף דה דוג" - שהוקלט כמחווה לסולן להקת "Mother Love Bone", אנדרו ווד, שמת ממנת יתר. הפרויקט הובל על ידי קורנל, חברי פרל ג'אם בחיתוליה וגם זמר אנונימי לגמרי בשם אדי ודר. קורנל פתח עם "Wooden Jesus" הציני והנהדר, המשיך ל-"Call Me a Dog" הבלוזי והמשובח וקינח בביצוע מרגש ל-"Hunger Strike" המקסים. חברים מסביב פינטזו בקול רם שאולי אדי ודר יפתיע ויפציע (כמו בקליפ לשיר) ויבצע את השורות שלו. אבל גם לבדו קורנל עף עם השיר הזה, עם רוח גבית של קהל נרגש, ששר בקול ניחר "לא אכפת לי לגנוב לחם מפיה של חברה מנוונת...". דפני ליף, אם היתה שם, יכלה לחייך בשביעות רצון.

כריס קורנל שוני
מחזיק לבד עם גיטרה אמפי שלם, מלא במעריצים. כריס קורנל בשוני | צילום: רועי ברקוביץ'

בשלב מסוים ניגש קורנל לצד הבמה והפעיל פטיפון שניגן ליווי פסנתר בלוזי לשיר "When I'm Down". לראשונה בלי גיטרה דורשת טיפול צמוד, קורנל התרכז רק בשירה ושפך את הנשמה על רחבת האמפי להנאת הקהל האוהד. בפעם המי יודע כמה הערב, כריס קורנל הוכיח שלא איבד גרם של עוצמה מהקול האדיר שלו. תענוג.

מישהו בקהל הזכיר לקורנל כי הוא חוגג יום הולדת בימים הקרובים וקשה היה שלא להתרגש משירה ספונטנית של "היום יום הולדת" (בעברית!) מפי קהל אוהב ואסיר תודה. קורנל התרגש וציין בציניות שהוא יהיה בן 100 ואחר כך תיקן ל-70 (49 ליתר דיוק).

מהרפרטואר של סאונדגרדן זכינו ל-"Fell on Black Days" - אחד השירים הטובים ביותר של הלהקה בעיני, שגם עובד נהדר אקוסטית, לא רחוק מאוד מהמקור, ובהמשך הגיע "Blow up the Outside World", שעוטר בסימפולים שקורנל ביצע במקום ושהביאו את השיר לסיום פינק פלוידי אפוקליפטי, כראוי לשיר ולמילותיו. לקראת הסוף בוצע כמובן "Black hole Sun" הבלתי נמנע, שהפך כצפוי לשירה בציבור אמיתית. וכן, לא בגלל השיר הזה, השמעתי לחבריי תקווה שבביקור הבא יביא ארצה גם את חבריו ללהקה שהתאחדה ממש לאחרונה, לערב של רוק אגרסיבי.

תמורה מלאה למעריצים

בהופעה שולבו שורה של קאברים, הבולטים ביניהם היו "Thank You" של לד זפלין, שהביצוע שלו רק ממחיש את ההשפעה העמוקה שהיתה ללהקה ההיא על המוזיקה ועל השירה של מר קורנל, ולקראת סיום בוצע "Imagine" המיתולוגי של ג'ון לנון. יצקצקו הציניקנים, אבל לשמוע את המנון השלום הזה בישראל, בביצוע זמר ענק, הוא רגע מרגש ומצמרר במיוחד.

לסיכום ניתן לפסוק שכריס קורנל אמנם אוחז בדיסקוגרפיה שאינה אחידה ברמתה, אך המופע האקוסטי שלו ליקט באמת את המיטב שבמיטב ונותן תמורה מלאה למעריציו וגם לסתם כאלה שרוצים לראות זמר חד פעמי בפעולה. אחרי קריירה ארוכה, שכללה מן הסתם שימוש בחומרים, כריס קורנל נראה ונשמע מצוין, לא מפספס אף תו גבוה בשירה, לא נותן לעצמו הנחות בביצועים וכמו שהוא כתב בעצמו בלהיטו הגדול ביותר: " No one sings like you anymore", ממש ככה. כריס קורנל, אגדת רוקנ'רול חיה ובועטת, גם בלי דיסטורשן.

כריס קורנל שוני
רוקר חייהם של אלפני מעריצים בישראל. כריס קורנל בהופעה באמפי שוני | צילום: רועי ברקוביץ'