ג'סטין טימברלייק הוא מלך וגם נסיך. אם ראיתם את ההופעה שלו בסופרבול, לא יכולתם שלא להתרשם שבגיל 37, הוא אחד הגברים הכי קוליים בעולם. אני לא מכיר הרבה גברים סטרייטים שיגידו לו "לא". הוא לבש את הבגדים הכי יפים, התנועע בקלילות של רחפן. הבעיה היחידה הייתה שזה נראה כאילו מאז 2004 לא קרה כלום. וזאת כנראה הבעיה הגדולה שלו באופן כללי - שכלום לא קורה אצלו.
נאמר זאת כך יונית, האלבום החדש של ג'סטין טימברלייק הוא תאונת דרכים. אמנם תאונת דרכים כיפית לפרקים, אבל תאונה. וקשה. מהסוג שעוד ילמדו בקורס על "כשלונות מפוארים בתולדות המוזיקה". לצד האלבום השני של MGMT, האלבום השני של טרנס טי טי ד'ארבי ועוד רבים ומופרכים. הכל באלבום הזה לא בסדר. אין אפילו שיר אחד שהוא באמת טוב. אין שיר אחד שבאמת מסמל את רוח הזמן. אין כיוון מוזיקלי שמגיע למיצוי. אין הגיון פנימי, אין דבר להיאחז בו. איך ולמה זה קרה? חלק מהתשובות אתם יכולים לקרוא במאמר שפרסם כאן השבוע מתן שרון על מצב הקריירה שלו. אני אנסה להסביר את הכישלון דווקא דרך השירים עצמם.
השיר הפותח, שהיה הסינגל הראשון, "Filthy", הוא שיר פופ מתכתי ובומבסטי. הוא מכיל בו זמנית ניחוח מסיבי של "חוזרים לרוק הכבד", לצד Fאנק דיסקו ישן ומסורתי, ומתובל באווירת דאפט פאנק לעניים. אם זה היה מצליח, זה היה יכול להיות כיוון חדש בפופ העולמי. הבעיה היא שזה שיר רע. מתאמץ, מזיע. וגרוע עוד יותר הווידאו קליפ. ג'סטין רוקד עם רובוט. זה מז'אנר "כזה עוד לא ראיתם!" של הקליפים הטכנולוגיים. הבעיה היא שהשיר לא חדש בשום אופן, ורובוטים רואים בכל כתבת חדשות מהכנס השנתי בלאס וגאס. ביג דיל.
מיד אחר כך מגיע השיר "Midnight Summer Jam", והוא שונה לגמרי. מין דיסקו Fאנק סבנטיז באווירת Earth Wind and Fire. הגימיק הוא שבפזמון, כשג'סטין שר על כך שהכל "נגמר בחצות" מתלוות לקולו יריות של רובה. זה במקרה הטוב חמוד, שיר שאפשר לנגן בקיץ הבא ב"שלוותה" והאורחים מצרפת בטוח ינענעו את הגוף השזוף שלהם בכיף. במקרה הרע זה שיר בינוני מינוס באוסף דיסקו תקופתי.
השיר השלישי הוא "Sauce" והוא כבר שייך לרגעים שבהם מכונית שיצאה מבאר שבע לכיוון חיפה תתנגש בקרוב חזיתית במכונית שנוסעת מולה. זה מתחיל בקטע דיבור על "רוטב" ו"נוזלים". ואז הטקסט נהיה קצת מיני. כאילו מיני. השיר הזה הוא הצדעה לפרינס, בסביבות "Purple Rain", והוא לוקח אותנו לדרום. אם תקראו את הניירות של היח"צ תיזכרו שג'סטין הוא מהדרום, גם המפיקים המוזיקליים שלו מהדרום, ועכשיו חוזרים למקורות. לבלוז ולארנ'בי שמנוגן במועדונים של ממפיס כל ערב בפני תיירים משועממים. זה כה מיושן וגרוע, שנדמה שבקבוק ה"Sauce" הזה עמד בשמש הקופחת יומיים ומה זה התקלקל.
עכשיו מגיע שיר הנושא ""Man of the Woods", שבו צריך להעביר לדף מסרים חדש. ג'סטין, מוסרים מהיח"צ, רוצה לעשות קנטרי. זה עוד חיבור לשורשים. סבבה, אני מת על קאנטרי. אבל הקליפ של השיר הזה (שהוא לפחות חמוד) מדגיש מה שלא נעים להגיד: זה שיר מתוך סרט מצויר של פיקסאר. וזה אפילו לא להיט מוצלח כמו "Can't Stop the Feeling". זה לגמרי שיר ילדים, יכול לשמש כהמנון של פסטיגל 2018, אם לא יוחלט שם שזה תינוקי מדי. פעם, בעולם הישן, נהגו לזלזל בשירים מסרטים של דיסני. כבר הרבה שנים שהכיוון הפוך. מאז "Let It Go" מ"Frozen", נפרץ הסכר סופית. עכשיו השירים האלה הם לגמרי המנונים. השיר הזה של ג'סטין הוא עוד אחד כזה, אבל לא מספיק איקוני.
עכשיו כבר ממש אפשר להתבלבל. מה ג'סטין רוצה? עברו כמעט 20 דקות מתחילת האלבום, אין שיר אחד שמתחבר לשני, ואין שיר ששווה להתעכב עליו. לך תבין. אז אחרי עוד שיר מעבר חסר שפיץ, מגיע רגע ההתנגשות האמיתי. זה ששומעים בו את המכוניות נמעכות. זה נקרא "Wave" וזה נשמע כמו קטע שנשכח בבוידעם, שבו להקת הנח"ל פוגשת את סטילי דאן בסבנטיז. זה קשקוש מופרך. זה אמור להיות במקרה הטוב קטע מעבר של דקה, או קטע בונוס בדיסק הבונוס של הופעה חיה. הנה, קבלו את החבר'ה מג'מג'מים מאחורי הקלעים. ועוד בלי לשתות ובלי לעשן.
הבא בתור הוא הסינגל "Supplies". שיר לא טוב במיוחד, שמכיל חלקי קלישאות ממיליוני שירים שכבר שמענו. זה ברוח היפ היפ כאילו כבד, אבל זה קליל וחסר חשיבות. וגם כאן, הקליפ אפילו יותר גרוע. אחד הקליפים הגרועים בכל הזמנים. אינסוף כסף שנשפך על כלום. הרבה אורות, מעגלים אנושיים, שריפות, נסיעות בג'יפ, יחסי מין בצבע ובשחור לבן. הכלום מעולם לא נראה כל כך פוטוגני. זה כבר נהיה מהפנט. אגב לקראת הסוף, השיר נפטר לרגע מהווייב ההיפ הופי ומצטמצם לכמה שניות לכדי שיר פופ חביב, אך מיד חוזר אחורה. למה? כנראה כדי שלא נתרגל לטוב.
את החצי הראשון של הדיסק סוגרים בלדה דביקה ובלתי זכירה בהשתתפות אלישיה קיז והסינגל הנוסף שבו משתתף זמר הקאנטרי (אם שכחתם זה גם אלבום קאנטרי) כריס סטייפלטון, ונקרא "Say Something". על השיר הזה מתחשק להגיד: אם אין לך מה להגיד, אל תגיד. יש גם דקה של קשקושים שבה אנחנו נחשפים לאשתו היפה ג'סיקה בייל מבלבלת את המוח. כעת אנחנו עוברים לחלק של הודעת היח"צ שמסביר שמדובר באלבום משפחתי. אם תגיעו לשיר הסיום "Young Man" תוכלו לשמוע את טימברלייק מדגמן אבהות לתינוק הבטח חמוד שלו. שם השיר כמובן אינו מקרי. זה אחד השירים המיותרים בתבל. והטקסט שלו - עדיף לא להבין אנגלית. זה כל כך ילדותי שזה מגוחך.
אולי הבעיה של ג'סטין היא פשוט שאין לו מה לומר. אין לו דעות על העולם, אין לו שדים פנימיים שרודפים אותו. הוא ממש לא כותב טקסטים משובח. השנים לא לימדו אותו כלום וגם לא ממש אתגרו אותו. הכל נעים ונחמד, בווילה עם המשרתים, שמי צריך יותר ממוזיקה בינונית שלא מפריעה לכלום? נכון גו-גו-גו-גו תינוק חמוד? כמו ששמתם לב דילגתי על חמישה שירים בדרך, כי באמת אין כוחות. אבל יש שיר אחד שמוצא חן בעיני. הוא נקרא "Flannel" והוא מין שיר ילדים, אבל עם טוויסט. למה זה מוצא חן בעיניי? כי כמה רעה אני יכול להיות. חייבים חצי פואנטה חצי חיובית לסיום.
"Flannel" החמוד מדגיש את הבעיה הגדולה של האלבום כולו. מישהו כאן לא בא לעבודה, ולא כתב שירים טובים. אפשר לקשקש ולהפיק עד הבוקר. אבל בסוף שיר זה בית, פזמון, איזה ליין מוזיקלי, איזה הברקה טקסטואלית. אין דרך לעקוף את זה. וג'סטין לא הגיע הפעם, אולי לא היה לו זמן או חשק. אולי הוא מטפל בפניות קודמות.
אני מודה, זה כיף לחתוך דיסק כזה לחתיכות הכי קטנות. וזה גם מעניין. מה גם שג'סטין לא קורא עברית, אז לא צריך להתחשב בו, באימא שלו, בג'סיקה, ביח"צ, ובכל האנשים שאחר כך בוכים לך באוזן. צריך רק להדגיש דבר אחד. שכמה שהאלבום הזה גרוע, אין בעיה להקשיב לרובו. זה ממש לא מזיק. בכל זאת זה ג'סטין טימברלייק. גם כשזה סתמי, עדיין יש לזה חן מסוים. כלומר, בניגוד לאלבומים בלתי נסבלים שאתה אומר עליהם "את זה צריך להשמיע בחדרי חקירות של המשטרה", אם נתקעת עם זה לשעה, לא תחווה חוויה טראומטית.
איך זה קרה? לך תדע. אני מאמין שזה קשור למה שאני מכנה "הלב במקום הלא נכון". כי כשהלב לא במקום הנכון אתה מנסה בו זמנית להשיג מלא דברים, חלקם מנוגדים זה לזה. כשהלב לא במקום הנכון הכיוון המוזיקלי נבחר לא מחשיבה אינטואיטיבית אלא משקלולים מחושבים. זה אף פעם לא עובד. גם לא כשאתה ג'סטין פאקינג טימברלייק. אבל היי, הוא אולי עוד ישוב. עכשיו כשכל העולם קורע לו את הצורה, אולי הוא יתנער ויתאפס לקראת הסיבוב הבא. או שלא. הישארו עימנו.