בזמן שקניה ווסט ודרייק רבים ביניהם על הטייטל "הגדול ביותר בכל הזמנים" וחובבי ההיפ הופ מחכים לאלבום של קנדריק לאמאר, הגיע בייבי קים (האקים ג'מאל קרטר ג'וניור) והפיל פצצה בצורת אלבום הבכורה שלו - "The Melodic Blue". בתרגום חופשי אפשר לפרש את השם ל"העצבות המלודית", שבעיקר מצביע על מצב הרוח שקים רוצה להעביר למאזינים.

"אני כותב שירים בלב אבל האהבה שלי להפקה היא בלתי נמנעת", כתב קים בטוויטר לפני כשבוע, ובדיעבד ברור שזו הייתה הצהרה מקדימה לאלבום שעמד לשחרר. בנוסף לשורות המרגשות שכתב, את האלבום הוא הפיק בעצמו. ועוד איזה הפקות: לרגע השירים נשמעים כמו ראפ אולד-סקול, לאחר מכן טראפ מהעתיד ובאמצע, בין לבין, יש ביטים אפריקאים שעושים חשק לרקוד.

הוורסטיליות של בייבי קים בולטת מאוד גם בסגנון הכתיבה שלו: הוא משלב בין שורות שטחיות ("כמה עלה לך התחת הזה? שילמת פאונד על כל פאונד?") לשורות קצת יותר עמוקות ("אני מרגיש שכל מי שאני פוגש מבלבל את הלב שלי"). בנוסף, הוא מחליף את הפלואו שלו משיר לשיר (ולפעמים כמה פעמים באותו שיר), עובר מראפ לשירה, לאוטוטיון, ולצעקות - הרבה פעמים מי שלא בקיא מספיק בז'אנר מתבלבל בין ראפרים לזמרים, אבל במקרה הזה הבלבול מוצדק.

"אני שואל את אלוהים, למה החיים האלה שנתת כל כך קשים? למה כל ההחלטות שאני עושה משאירות אותי עם צלקות?"

מתוך השיר "scars"

זה די מדהים שאמן שבאוקטובר הקרוב יחגוג רק יום הולדת 21 מצליח להוציא יצירה מוזיקלית כזו, אבל כשחושבים על זה, זו לא אמורה להיות הפתעה גדולה, אלא אפילו מהלך מתבקש: בייבי קים נולד כאמור ב-2000 - כשהיה בן שמונה (הגיל שבו סבתא שלו קנתה לו את המיקרופון הראשון), קניה שחרר את אלבום "העצבות המלודית" שלו - "808 & Heartbreak".

נהוג לציין את הפרויקט (שבו קניה החליט לנטוש את הראפ זמנית והחל ליטרלי לשיר על העצבות שמילאה אותו) כאחד ששינה את ההיפ הופ והשפיע על אמנים רבים. אבל איך אפשר לדעת שאותו בייבי קים בן השמונה הושפע מהאלבום? ובכן, מהסיבה הפשוטה שהוא מסמפל באלבום את התופים (שנקראים 808 על שם מכונת התופים) של ווסט בשלושה שירים שונים.

"יום אחד אספר לכם כמה החיים שלי היו מצערים, בינתיים אספר לכם כמה מהר הפורשה הזו נוסעת. אני לא שונא את הדברים הטרנדיים, פשוט לא אוהב להאכיל את הטרנדים"

מתוך השיר "scapegoats"

ב-"scars" הוא לקח את התופים מהשיר "Love Lockdown", ובשירים "issues" ו-"cocoa" הוא משתמש בקטעים מהשיר "Coldest Winter". אגב, ב"scars" הוא לא רק לקח את התופים, אלא גם את המוטיב האלוהי שמלווה את ווסט במשך כל השנים וצבר אצלו תאוצה בחמש שנים האחרונות. העובדה שקים השתתף באלבום האחרון שלו, Donda, עזרה לו כנראה להבין קצת יותר לעומק את האמן שהעריץ מהילדות.

אמן נוסף ומוערך מאוד שאפשר לשמוע את ההשפעה שלו - ובעיקר את הפלואו האגרסיבי שלו - על קים הוא קנדריק לאמאר, שהוא במקרה גם דוד שלו. בעבר השניים עבדו ביחד בפרויקטים שונים של לאמאר, כמו למשל האלבום ופסקול הסרט "Black Panther". גם לו קים "הקדיש" שלושה שירים באלבום ואירח אותו ב-"​range brothers", "​vent" ו-"​family ties", שיצא כסינגל שני לפני כשבועיים.

אגב, קניה ווסט וקנדריק לאמאר הם לא האמנים היחידים שהשפיעו על המוזיקאי המבטיח. אפשר למצוא ב"Melodic" המון רפרנסים לתרבות ההיפ-הופ העכשווית. מהפזמון המקפיץ של "pink panties" שמזכיר קצת את הסליזיות האולד-סקולית מהניינטיז, דרך השריקות והקול ה"תינוקי" שמזכירים מאוד את מלך הטראפ (ו"הטוקסיקיות") פיוצ'ר בשיר "cocoa", ועד לפזמונים מלאי האוטו-טיון שמזכירים מאוד את טראוויס סקוט.

אבל למסגר את בייבי קים תחת כל ההשפעות עליהן גדל יעשה לו עוול. כל אחד יכול להיות מעריץ של קניה, קנדריק או פיוצ'ר ולהעתיק מהם - החכמה של האמנים הגדולים באמת היא ליצור משהו חדש מתוך שלל ההשפעות שספגו במהלך חייהם, וזה בדיוק מה שיש באלבום הזה.

כשמחברים את כל האלמנטים שבייבי קים הכניס לאלבום, מבינים שהוא סיפק את אחד האלבומים המוזיקליים והמרעננים ביותר של השנה. אלטון ג'ון החמיא השבוע לחברי להקת מטאליקה כשאמר "אי אפשר באמת להגדיר אותם כלהקת רוק כבד, הם להקה מוזיקלית מאוד. השירים שלהם הם לא רוק כבד - פשוט שירים יפים מאוד". אז אומנם "The Melodic Blue" לא כל כך אחיד ברמתו, אבל קצת כמו במקרה של מטאליקה, יש שם כמות גדולה של שירים יפים כל כך, עד שאי אפשר לקרוא לאלבום הזה אלבום ראפ. אפשר להסתפק במוזיקה.