עוזאל - "שבועיים"

בתחילת השבוע שחרר סוף סוף עוזאל (אייל קהלני) את "שבועיים", הסינגל הראשון שלו תחת יוניברסל ישראל, הסניף המקומי של הלייבל הבינלאומי. יהיה לי קשה מאוד להסביר במילים כמה שנים אני מחכה שיגיע אמן כמו עוזאל למוזיקה הישראלית, אבל אנסה בכל זאת: בתור אחד שעוד זכה להיחשף לדור הקסטות, ומצד שני התאבסס על ביטים, רפרנסים ופאנצ'ים של ראפרים מליל ווין ועד לטראוויס סקוט - שילוב הז'אנרים הזה היה מתבקש מבחינתי.

בלי לראות את הפלייליסט שהוא מאזין, אני יכול לנחש איזה שירים מככבים אצל עוזאל באוזניות: כנראה שהרבה עומר אדם ודרייק. את ההשפעה של הראשון אפשר לזהות בשורות כמו "כל כך יפה ואמיתית שקופה כמו מים/ מחייכת כולה סומק בלחיים/ רוצה ללכת ולשתות איתה לחיים/ להתעורר איתה בשעות הצהריים", ואת השפעתו של השני אפשר לראות מהלבוש ועד הדרך שבה הוא זז בקליפ המושקע (מאוד, יש לציין).

לעומת השירים הקודמים שלו, בהם רק הציג את מעט מפוטנציאל היכולות שטמונות בו, ב-"שבועיים" כבר אפשר לראות את היהלום לאחר ליטוש. באף אחד מהם לא הייתה לו שורה "הוקית" (שאמורה לתפוס את האוזן) כל כך כמו: "היא לא יוצאת לי מהראש אולי שבועיים". על הנייר זה נשמע כמו שורה קז'ואלית לחלוטין, אבל זו בדיוק הגדולה של המשפטים הקליטים האלה שלא יוצאים לנו מהראש - כשאנחנו שומעים אותם לראשונה זה מרגיש שהם תמיד היו שם.

לישראל חסר כוכב פופ מהסוג של עוזאל. מרגי זה מעולה ומרגיש חו"ל לפעמים, עדן חסון ואיתי לוי יותר מדי מזגזגים בין בלדות לשירי מסיבות, ועם כל הכבוד לשלושתם - לאף אחד מהם אין את החן הישראלי והחיוך הממזרי שיש לעוזאל - וכל עוד סטטיק ובן אל ממשיכים לעשות שירי ילדים או מדלגים בין ז'אנר לז'אנר - הראפר/זמר הישראלי עם השורשים הבריטיים הוא התשובה המושלמת לצורך הזה של כולנו.

לפני קצת יותר משנה, מתן שרון כתב במפת ההיפ הופ של ישראל: "אם שאלתם את עצמכם למה עדיין אין דרייק ישראלי, כוכב ענק שיכול להחליק בקלילות בין שירת פזמונים מדבקת ליריית שורות חדות, זה רק בגלל שהעולם עוד לא גילה את עוזאל". אז אי אפשר להגיד שהעולם כבר מכיר את עוזאל, אבל אולי בעוד שבועיים אנחנו נהיה בעולם אחרי לגמרי.

"ככה לוותר" - ואלרי חמאתי

בשיר החדש שלה, ואלרי חמאתי לא עשתה משהו שאף אמנית ישראלית, שמשלבת בשירים שלה עברית וערבית לא ניסתה לעשות בעבר, אבל בדומה לעוזאל - גם היא עדיין מצליחה להביא רוח פרשית מאוד. בזמן שנסרין קדרי חולמת להיות ביונסה הישראלית וגאיידה לא מצליחה לעשות את השדרוג וההידוק המתבקש, מגיעה בוגרת העונה האחרונה של "הכוכב הבא" ועושה שיר פופ למהדרין שמשלב בין סיפור אישי, הפקה מודרנית, אבל כאמור עדיין לא מוותרת על השורשים שלה עם בית בערבית. 

במהלך כל התוכנית ואלרי עברה באלגנטיות בין ביצועים לשירים בעברית וערבית, כשהשיא היה כמובן "Hallelujah" עם תמיר גרינברג. לא מדובר בשיר הראשון שהזמרת מוציאה, אבל כעת, כשהיא תחת ניהולם של רוברטו וטדי הפקות מדובר בחוקים שונים לחלוטין. רק בשביל לעשות סדר, לזמרת הוצמד גם מנהל האמנים נדב גוזנהייט שבין היתר מנהל את נטע ברזילי.

ואלרי עבדה על "ככה לוותר" יחד עם לידור סעדיה, שכתב כבר לשמות די גדולים כמו שרית חדד או נועה קירל, אבל באף אחד מהשירים ההם הוא לא הצליח להביא את האלמנט שבולט הפעם. אי אפשר באמת לדעת למה הפעם השיר מרגיש טוב יותר, אבל יכול להיות שבסוף הכל טמון ביכולות של הזמרת עצמה - "יא חביבי, יא בינתי" הן אולי השורות השחוקות ביותר שנכתבו בשירים שיצאו בארץ וניסו לשלב בין השפות, אבל האותנטיות של פשוט חמאתי מפצה על הכל.

"חורף באוטו" - עומר אדם

רגע לפני שלחצתי פליי על "חורף באוטו" הייתי בטוח שאני הולך לשמוע עוד מהפולק-מזרחי שמזוהה עם אדם בשנים האחרונות. ברגע ששמעתי את הקלידים, שמזוהים מאוד עם שירי הדיכאון שבלטו לפני כ-15 שנה בישראל כבר בתחילת השיר - הבנתי שטעיתי, עזבתי את כל מה שעסקתי בו ולא יכולתי שלא להתרכז אך ורק בשיר הזה.

נכון, אותו סאונד, שכאמור מאוד מזוהה עם הזמר בשנים האחרונות, הביא לו את המעמד וההצלחה המסחרית הרחבה ביותר שראינו בישראל בשנים האחרונות, אבל באיזשהו מקום המעריצים שמלווים את אדם עוד לפני "שני משוגעים", די התגעגעו לשמוע אותו שר, צועק ו"בוכה" על גבי לחן טורקי אובר-דרמטי. כן, עבר יותר מדי זמן מאז שאדם הוציא שיר שדומה למקורות איתם התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו.

אם מנסים להבין מה שונה הפעם בשיר (מעבר לסגנון וההאשמה על העתקה לכאורה ממאור אדרי) ומשווים אותו לשירים האחרונים שלו, יש דבר אחד שבולט מאוד: אדם עבד על השיר יחד עם צמד היוצרים תמר יהלומי (כן, בת הזוג של שרית חדד) ויונתן קלימי. השניים חרשו אולפנים של אמנים רבים, כתבו והלחינו שירים שזכו להצלחה, עד ששחררו את "הנשיקות שלי" ביחד עם אדם לפני כשנה. יכול להיות שהם בעצם הנשק הסודי שלו? נכון לעכשיו השיר כבר נמצא בראש רשימת סרטוני המוזיקה החמים של יוטיוב, ואלא אם כן זוהר ארגוב יקום מהקבר ויבצע בעצמו קאבר לשיר - סביר להניח ש"חורף באוטו" יתחמם שם בפסגה יפה יפה.

הקלידים, הסי פארט, המילים, המנגינה והדרמה שמלווה אותן, כולם מזכירים את עומר אדם "הישן", ובצדק כנראה לא מעט תגובות בשיר זעקו: "איזה נוסטלגיה". זה די מצחיק שמייחסים לזמר בן 27 את המושג הזה, אבל עד כדי כך הוא חרט את שמו בתרבות הישראלית, עם כמה וכמה תחנות משמעותיות, שהמרחק שעבר מאז שהיה משחרר שירים בסגנון באמת מרגיש כמו נוסטלגיה.