ברשותכם אתחיל מהסוף כי אני מחכה לזה כבר המון זמן: איזה שיר זה "אנג'ל", וואו. שנים אחרי שהתגלה ב"כוכב הבא" כפצצת כישרון - מרגי הצדיק השבוע את כל הסופרלטיבים שקיבל מאז ועד היום. נכון, היו לו כבר כמה שירים טובים בעבר, ואפילו להיט מדינה כמו "הזוג הזה" או להיט קורונה כמו "לא יוצא למסיבות"; אבל עוד לא היה לו "להיט של מרגי". לא היה לו עדיין את השיר הזה שמציג את כל היכולות שלו ומוכיח שלא סתם יש אנשים ששמים עליו את כל הז'יטונים.

לנועה קירל היה את "פאוץ'" שגרם לכל ההייטרים שחשבו שמדובר בסך הכל בבובת פופ להתחיל לנענע, ולסטטיק ובן אל היה את "טודו בום", שגרם לכל המפקפקים להבין שזה *כן* קשה לעשות את מה שהם עושים. גם מרגי היה צריך להיט כזה - וב"אנג'ל" כאמור הוא סוף סוף מציג את כל היכולות שיש לו; משירה ופלואו דרך ריקוד ועד לערימות של סטייל.

אבל מה שהשיר הזה עושה אפילו יותר, הוא להכין אותנו לרגע הגדול באמת בקריירה שלו: אחרי שנה שבה הוא לא הוציא מוזיקה חדשה, מרגי אמור לשחרר בקרוב את האי.פי שלו. אותו אי.פי עליו הוא עבד בין היתר עם האנשים הכשרוניים ביותר בארץ, ביחד ולחוד; ג'ורדי, סטטיק, ישי סוויסה ורון ביטון. כנראה שגם הוא יודע שהוא בשלב בקריירה שבו היה צריך את הלהיט הזה, אחרת הוא לא היה מגייס את ליגת הצדק של הפופ הישראלי. 

תכלס? אם זה רק הסינגל הראשון מהאי.פי הכל כך מצופה - אני מפחד לדעת לאן עוד הדבר הזה יכול לגדול, כי כמו שכבר הסכמנו (אני מקווה) מרגי הוא פצצת כישרון שרק מחכה שמישהו יחתוך לה את הכבל הלא נכון שיוביל לפיצוץ מלא בעשן סגול בהיר.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהדמיון בין "הזוג הזה" לבין "אנג'ל", וזה לא מפתיע שזה הסגנון (דיסקו-מודרני-אפל-לייט) שהוא מכוון אליו. שירי הטראפ שמרגי ניסה להוציא בעבר היו די טובים לדעתי (ל"מה יהיה" מגיע להיות באנגר מסיבות), אבל מה לעשות שכבר הבנו שהישראלים לא אוהבים טראפ - אלא אם כן זה מגיע בצורת דאחקה - זה כמובן לא פוסל ניסיון חוזר בהמשך הקריירה שלו כשהוא יהיה מבוסס יותר.

ויש דבר אחד שחייבים להתייחס אליו, והוא גם אחת מהסיבות המרכזיות שהישראלים רוקדים לשירים שלו אבל לא עפים על מרגי עצמו, ואפשר להסביר את זה בעזרת שורה מהשיר: "אם תנסי למצוא עוד מרגי, לא תוכלי, אין". כן, הוא לגמרי צודק שאין לנו עוד מישהו בתעשייה שמתיימר ורוצה להיות כוכב פופ כמוהו - אבל זה לא אומר שהוא כבר הרוויח את הקרדיט בשביל לקבל את היחס הזה - ובגלל זה הוא חייב לנטוש את האטיטיוד הספציפי זה - לפחות בזמן הקרוב.

כשאתה עולה לשיר בטקס יום הזיכרון אתה לא צריך לנשוך את השפה ואפשר לוותר על הפרצופים למצלמה. זה מובן מאוד מאיפה הוא שואב את ההשראה - ובדיוק כמו שהוא ייבא את שרשרת הפנינים שלו, כך הוא גם אימץ את האטיטיוד מהאמנים האמריקאים שהוא עוקב ומושפע מהם. קל מאוד לחשוב שזו הדרך הנכונה - אבל אתם יודעים, עם ישראל לא אוהב שמתנשאים מעליו, במיוחד כשהאמן עוד לא "הרוויח" את זה.

נועה למשל אכלה הרבה חרא מהציבור הישראלי ולקח המון זמן עד שהבינו פה שהיא כוכבת אמיתית - והיום אותו ציבור מרשה לה ואפילו יותר מזה: אם היא תיקלע פתאום לאיזו סערה ציבורית יהיה מי שיגן עליה כי הם זוכרים שהיא ספגה כבר לא מעט. אז מרגי, אף אחד לא מצפה שתלך ותנשק תינוקות בשוק הכרמל - אבל אפשר לשחרר מעט מהפאסון ואז אנחנו נאהב אותך אפילו יותר.