תוך כמה דקות מהרגע שמרגי סיים לבצע את "סגול בהיר" בפסטיבל התמר, הרשתות בישראל התפוצצו משאלות: הוא בכה? הוא רק ניגב את הזיעה? אז זה כן שיר על נועה בסוף? מרוב שאלות כבר נהיה פירה וכולם פספסו את התשובה דווקא לשאלה אחרת: נכון לעכשיו הוא כוכב הפופ הטהור של ישראל. חשוב להתעכב רגע על הביצוע הזה של "סגול בהיר" לפני שנוכל להגיע לדבר האמיתי - האי.פי החדש "לא להיות לבד".
כש"אנג'ל" יצא לפני כמה חודשים, טענתי שהוא צריך לשחרר טיפה מהדמות המרוחקת שבנה, בשביל לגרום לקהל להתחבר אל האדם שמאחורי ה"מרגי". מודה שלגמרי פספסתי את העובדה שהוא ממש ניסה לעשות את זה כששחרר את הבלדה המרגשת רגע לפני שהוא מוציא את האי.פי השני שלו.
בהתחלה "סגול בהיר" נתפס בעיני דווקא כבחירה מוזרה מצד מרגי, בכל זאת מדובר בשיר שנמצא כל כך רחוק מהעולמות שהוא שוחה בהם בדרך כלל, אבל ברגע שנחשפתי לביצוע המדובר ב"תמר", העומק והעוצמה שלו נחתו עליי. מרגי בדרך כלל שורף את הבמה עם מובים שהוא כבר שולף בטבעיות בשילוב של קריצות למעריצות - הפעם הוא כבש אותה (ואת הלב שלנו, חשוב לציין) עם הופעה הכי מינימלסטית ולא "פופית" שיכולה להיות: ספוטלייט בודד עליו, ישי סוויסה לידו על הקלידים, מיקרופון ביד, וז-הו.
זה כל מה שמרגי היה צריך לעשות בשביל להוכיח שעדיין מדובר בבן אדם, לגרום לחצי מדינה להתהות אם הוא בכה או לא בזמן ששר על האקסית הטרייה וליצור לעצמו את הרגע הזה בתרבות. זה עשוי להישמע ציני, להציע לאמן "לשחק" על החיים האישיים שלו לטובת הקריירה, אבל כאמור, זו בדיוק נקודת התורפה בקריירה של מרגי: חוסר חיבור אישי מצד הקהל הרחב. לא מעט כוכבי פופ עולמיים מכניסים את עולמם האישי ליצירה בשביל לתת לה עומק שיתורגם ללהיטי מצעדים: בילי אייליש הגדירה את "happier than ever" כשיר האישי ביותר שלה, ג'סטין ביבר שר על כך שהוא מאוד "Lonley", וגם בישראל רן דנקר ליווה את הקמאבק שלו באמצעות קריצות ליציאה מהארון ב"בית משוגעים".
זה אולי לא ברור לכולם, אבל האי.פי החדש של מרגי הוא לגמרי קו ישר שמתחיל בסגול בהיר. נכון, הסאונד לא דומה בכלל, אבל כשמקשיבים למיני אלבום, מוצאים מכנה משותף בולט מאוד: מרגי עצמו. באירוע השקה שהתקיים לפני כשבוע, הוא העיד שהווייב של האייטיז תמיד דיבר אליו, וניכר שיש לו אהבה אותנטית שבאה לידי ביטוי במחויבות שלו לסאונד בכל השירים. בהחלט אפשר להתייחס לזה כאל השראה עצלנית מהסאונד ששולט בארה"ב היום, אבל זה עדיין לא אומר שזה לא בא לו מהבטן.
למעשה, כל ארבעת השירים משלבים בין המסרים שמרגי רצה לעסוק בהם, כשבמרכז עומד משפט הנושא של האלבום והשיר המוביל מתוכו, למוזיקה כיפית, מרימה ומופקת טוב. "אין כמו לא להיות לבד" הוא באמת משפט מבריק לפזמון פופי. גדולי הפילוסופים עסקו ב"לבד" האנושי, בבדידות. מה יותר מניע בני אדם? להיות ביחד או לא להיות לבד?
באותו אירוע השקה מרגי הסביר שכל אחד יכול לקחת את המשפט למקומות האישיים שלו. אם עקבתם אחרי אתרי הרכילות ועמודי האינסטגרם שסיקרו את הפרידה המתוקשרת, הפרשנות המתבקשת לנושא האלבום תהיה בטח הפרידה שלו מנועה, אבל אפשר להציע עוד פרשנות. לא בהכרח אלטרנטיבית אלא אחת נוספת. כזו שתתלווה לעלילה הראשית של הזמר הצעיר ותוסיף אפילו עוד יותר עומק: כבר ברגע הראשון שפגשנו אותו באודישן בכוכב הבא עמד מולנו כוכב פופ אפוי, שמאז רק עובד על הקריירה, משרת בצבא כאמן יחיד שמופיע בפני יחידות ולאחרונה גם נמצא לא מעט על קו ישראל-ארה"ב. כל אלו מחייבים להעלות את התהיה - זה לא מרגיש לבד לפעמים?
חוץ מ"לא להיות לבד", שמגיע עם קליפ שכולל כמה פריימים איקונים, האי.פי מכיל שירים די ורסטיליים: "קומה 28" על תקן ה"סליז בקטע חמוד", שבמהלכו מרגי מתאר בילוי לילי עם בחורה בקומה גבוהה במגדל יוקרה כשהוא "מוציא לה שרדונה". את "אנג'ל" כבר תיארנו כתצוגת תכלית לכל היכולות של הכוכב הצעיר. שלושת השירים נכתבו ונוצרו באולפן של ג'ורדי ביחד עם רון ביטון, אבל אם להיות כן, דווקא הקרדיטים של השיר הרביעי "לונה פארק" עניינו יותר הפעם: האחים למשפחת סוויסה, ישי ומיכאל.
ישי, שהפיק ליסמין מועלם את "מחילה" ולרביד פלוטניק את כל האלבום האחרון, ומיכאל, הראפר המוכשר שמוכר כנראה לרוב כהוא מהפרסומות של מקדונלד'ס, היו אלו שיצרו ביחד עם מרגי את השיר שסוגר את האי.פי. זה כיף ובעיקר מרענן לראות אמנים שמזוהים לרוב עם עולמות ההיפ הופ הישראלי לוקחים חלק בפרויקט מוזיקלי שמכוון בהכרח למיינסטרים. כולם ירוויחו מעוד שיתופי פעולה בסגנון.
אז הפרויקט שהזמר הצעיר עבד עליו במשך תקופה ארוכה נמצא בחוץ. מה הלאה? עם הכסף של חיים סבן מאחוריו, לא אופתע אם דווקא מרגי יהיה זה שיהפוך לישראלי הראשון מהדור הנוכחי (כן, כולל מי שאתם חושבים) שמשיג הצלחה ממשית בתעשייה האמריקאית. כשיש מערכת גדולה שמוכנה להשקיע בך אינסוף, זה לא משנה אם קוראים לה אטלנטיק רקורדס או כל שם אחר. בסוף, למפיקים הגדולים יש תג מחיר - תשלם והם יבואו. לאמנים עצמם נשאר רק להביא את האיי-גיים שלהם. במקרה של מרגי, ככל שיבליט את הצד האנושי שלו במכונת הפופ המשוכללת, השמיים לא יהיו הגבול בשבילו, אלא הנוף בזמן שיתרווח במחלקת העסקים של המטוס הישר ללוס אנג'לס.