מתוך כל סגנונות המוזיקה שקיימים, המוזיקה האלקטרונית היא כנראה הז'אנר הרחב והמורכב ביותר. בעיקר כי היא מתפרקת לאינספור תתי ז'אנרים ותתי-תתי ז'אנרים, שאפילו אלו שמשקיעים את כל החיים שלהם במחקר שלה לא מצליחים למצוא את ההגדרה המתאימה לכל אחד מהם. בשביל שהציבור הרחב, שלא בקיא בדקויות (ובצדק) יוכל גם הוא לקחת חלק בטרנד - נבחר לו השם כללי שנשמע מספיק מגניב בשביל לאגד כל דבר שנשמע לו דומה תחת הגדרה אחת. עכשיו זה טכנו, פעם זה היה האוס ולפני זה טראנס. או הפוך, תלוי בני כמה אתם.

אז לפני שעכברי המוזיקה יוצאים מחוריהם וטוענים שלא מדובר בטכנו (או האוס או טראנס), אתם צודקים, אבל בסך הכל מדובר בצורת הביטוי שלו במיינסטרים, אז בואו נתקדם: עדן בן זקן ששחררה ביום שישי האחרון את "ממתק", שיר ה"טכנו" האחרון בשרשרת ארוכה של שירים בסגנון שיצאו לאחרונה - וכזכור היא גם זו שעומדת בתחילת הרשימה עם "מועבט".

כשהשיר שגרם לרבים להסתער על גוגל יצא לפני כמה חודשים, היינו רגע לפני קיץ ללא הגבלות, כשכולם מתכוננים למסיבה אחת גדולה שתימשך לאורך כל יולי-אוגוסט. השיר הצליח עד כדי כך לא כי הוא מופק מושלם - לצערי, הוא לא - אלא כי הוא פועל כתגובה רגשית לשתי תופעות ועונה על שני צרכים של הישראלים: הצורך הראשון הגיע בגלל הקורונה - הגיוני ולגיטימי שאנשים ירצו להתפרק אחרי השנה וחצי הנוראיות שהם עברו, והוא הגיע בזמן בשביל לתת את האות להתחרע. שנית, הקהל של עדן, הקהל של עומר והקהל (הצעיר) של אייל כבר כמה שנים הולך למסיבות ופסטיבלים של מוזיקה אלקטרונית, אבל עד "מועבט" לא היה לזה ביטוי במיינסטרים הישראלי. כמעט.

מעל לכל אותם מסיבות ופסטיבלים, יש אירוע אחד שבולט מעל כולם: המסיבה של דיג'יי סולומון ביום העצמאות. זה התחיל לפני כמה שנים כאירוע עם הייפ בתל אביב והסביבה, אבל מהר מאוד הפך להיות הבמה המרכזית וסמל סטטוס של אנשים שמתגאים שהשיגו אליו כרטיס. לא צריך לציין איפה המסיבה או באיזה יום, כי המילה סולומון היא העניין - כולם יודעים איפה ומתי זה קורה, קצת כמו המעמד שעופרה קיבלה בתרבות הישראלית בשנים האחרונות.

אייל גולן זיהה את הטרנד מספיק מוקדם וניסה כבר כמה פעמים לשחרר שירים עם בסיס אלקטרוני. המוצלח ביותר היה כמובן "לא מבינה עברית" עם עופר ניסים לפני כשנתיים, אבל לפניו היה עוד כמה ניסויי כלים שיצאו מוקדם מדי בשביל הקהל הישראלי. קחו את "אל תגידי לי לא" כדוגמא, ואולי זה שם השיר שביחד עם ההקשר של אייל בפרשות המשפטיות היו אלו שגרמו לשיר לא לפרוץ באמת - אבל אין ספק שאם הוא היה יוצא היום הוא היה מצליח הרבה יותר.

מה שיותר מעניין וחשוב להתעכב עליו בשיר שאייל הוציא לפני ארבע שנים, הוא האיש שהפיק לו את השיר: מתן דרור, מי שאחראי גם על "ממתק". החודש יצא גם "חצי דפוק" של עומר ונחשו מי חתום על ההפקה? נכון מאוד: מתן דרור. אה, וגם ב"וי כחול" של אייל גולן וגם ב"עושה מסיבות" של דודי בר דוד. כמו שכבר הבנתם, מדובר במפיק העסוק ביותר כרגע במדינת ישראל, הבעיה היא שהריכוזיות הזו פוגעת בתהליך ההתפתחות של הז'אנר.

דרור כמובן לא אשם בזה שהוא עובד קשה, אבל כשמקשיבים לכל השירים האלה אחד אחרי השני, מבינים שבתכלס מדובר באותו שיר רק עם שינויים קוסמטיים, ובמקום שמפיקים שונים יביאו את עצמם אל תוך הטרנד ויגרמו לו לפרוח ולהישמע מגוון - אנחנו מקבלים פשוט שיר מסיבה אחד ארוך. 

אז למה "ממתק" דווקא כן שונה ובולט מעל השאר? כי במקום שדרור יביא את עצמו, הפעם עדן היא זו שהביאה את עצמה כמו שהיא עושה ברוב השירים שלה, בין אם זה בטקסט או בהגשה. במקרה הזה היא גם חזרה על אותו טריק שעשתה במועבט יחד עם איתי גלו ורון ביטון עם הקול הגברי שמרים לה להנחתה של הפזמון האחרון. הפעם הם לוקחים את זה כבר שלב אחד קדימה ונותנים לאבי אוחיון, הכותב והמלחין, תפקיד יותר משמעותי בעלילת השיר - איפשהו בעולמות הטימבלנד ב-"Cry Me A River" עם ג'סטין טימברלייק.

היופי היום בתעשיית המוזיקה (וכמובן תלוי באיזה צד אתם) זה שאם הזמרים לא יתנו בהכרח לקהל בשטח את מה שהוא רוצה או הגיוון שמגיע לו - הקהל בשטח יביא את זה בעצמו. זו הסיבה ששירים עם שורות כמו "טכנו וג׳ין, מותק" החצי פארודיה/חצי הברקה של עידו שוהם (שאחראי פה כבר על כמה וכמה להיטי מסיבות בישראל), או "מסיבות", השיר עם הפזמון הכי גס שהיה פה מאז הרמיקס של הדרדסים - מתפוצצים בדזרט ובסלינה, ושלא נדבר על הטיקטוק.

אגב, כמו לכל טרנד יש גם אנטי טרנד, ובמקרה שלנו מדובר באיתי לוי. אמנם יש לו שיר שהשם שלו הוא ליטרלי "טכנו", אבל כשמגיעים לפזמון מתגלה העמדה שלו: "אולי לקחת אהבה ממנו ויצאת למסיבות של טכנו בתל אביב, זה לא מגניב". עכשיו יכול מאוד להיות שהצמיחה הגדולה בפופולריות שאיתי חווה בשנה האחרונה מגיעה דווקא מהעובדה שהוא מהווה את האופוזיציה לטרנד הטכנו.

אז אפשר להמשיך ולאכול את הראש על הסיבות התרבותיות של ההצלחה של הז'אנר הזה או מתי הוא יעצר - אבל בתכל'ס זה קצת חוטא למטרה. יש רגעים ותקופות בחיים שאנחנו צריכים פשוט ליהנות, ואם אנשים בטוחים שהם אוהבים טכנו, כנראה זה מה שהם צריכים - וזה לא באמת משנה. כל עוד ימשיכו להגיע שירים כמו "ממתק" של עדן לא תשמעו פה אפילו חצי תלונה.