אם תלכו ברחוב המוני מספיק ותגידו בקול רם "טיטיטיטי", לפחות 90% מהסובבים אתכם בטח יענו לכם: "טוששש אל תלחץ", וזה בדיוק מה שנקרא להיט מדינה. אחרי תקופה ארוכה שבה לא הצליחו להביא להיט אמיתי, סטטיק ובן אל הפגיזו באלבום האחרון עם "אפס מאמץ".

ללהיט הזה שהוציאו השניים יחד עם נטע ברזילי (והשתתפה בכתיבה שלו גם יסמין מועלם) לקח איזה רגע לחדור לאוזן של הישראלים, אבל עכשיו אפשר להכריז שמדובר ב"איר-וורם" (שיר שנתקע באוזן כמו תולעת ומסרב לשחרר) כמעט באותה רמה של "בטח-את-אומרת-בטח-בטח-את-אומרת", מ"סתם" של הצמד.

והנה תמונת מצב של "אפס מאמץ": מקום ראשון במצעדים של ספוטיפיי (למעלה מ-2 מיליון האזנות) ואפל מיוזיק וחמישה שבועות בראש מצעד גלגלצ. לאחרונה הוא גם קיבל גם את החותמת של עומר אדם כשאירח את הצמד בהופעה המדוברת בהיכל מנורה, וגם יסמין מועלם דאגה לחזק את הרלוונטיות של השיר כשהגיעה לאולפן גלגלייב בשביל לבצע את הגרסה שלה. ומה קורה איתו בטיקטוק? יותר מאלף סרטונים של הסאונד הרשמי וקרוב ל-2 מיליון צפיות להאשטג של שם השיר.

אז מה יש בו, ב"אפס מאמץ", שגורם לו להיות כל כך ממכר? נתחיל מזה שמדובר בשיר שהוא אנטי-טרנד במובהק. הלהיטים הגדולים שיצאו בקיץ ניסו לנגוס את פיסת תשומת הלב האחרונה שנשארה לנו עם המון רעש וצלצולים: זה התחיל עם "בית משוגעים" שגרם לכולם להנהן ולהגיד "זה זרמת בית משוגעים פה", המשיך ל"מועבט" שנתן את האות למסיבות ההמוניות כשכולנו סיימנו להתחסן, והמשיך בטרלול המוחלט של אילן פלד ונועה קירל בשיר, ובכן, "טרילילי טרללה". ואז הגיע "אפס מאמץ".

אם אי פעם יצאתם למסיבה, אתם בטח מכירים את הרגע הזה שבו אתם חייבים הפסקה בשביל להסדיר נשימה - וככה בדיוק אנחנו, הישראלים, קיבלנו את "אפס מאמץ". כמו אוויר לנשימה ברחבה צפופה. האוויר שנשמנו היה כל כך צלול ומרענן, שאפילו שלושת להיטי ה"טכנו" של בכירי הזמרים בישראל (עדן בן זקן, אייל גולן ועומר אדם) שהגיעו אחריו, לא הצליחו לנשל את הבוסה נובה עם הביט הטראפי מהטייטל "השיר הטוב של הקיץ". אפילו אקצין ואומר שאם היו מתקיימות היום בחירות לראשות הממשלה, כנראה המפלגה עם הסלוגן "נציל את העולם אחרי השנ"צ" הייתה מנצחת. 

כששמעתי שיוצא שיר חדש של סטטיק ובן אל עם נטע ברזילי בהפקה של ג׳ורדי, אני מודה שהסתקרנתי אבל תוך כדי גם ניגשתי כבר למגירה בשביל להוציא את האדוויל. קצת פחדתי ממה שהשלישייה, שלא בדיוק ידועה באווירה הרגועה בשירים שלה, הולכת לזרוק עלינו. רוצה לומר: יותר באסה מאשר סבבה. כשלחצתי פליי הופתעתי לטובה מהעובדה שהם הביאו שיחוק רציני.

בשנה הראשונה בקריירה של סטטיק ובן אל הביטוי "אפס מאמץ" כנראה סימל אותם יותר מכל. באותה תקופה נראה שהם עושים הכל בקלילות - ולהיטים כמו "כביש החוף", "סלסולים", "סתם" ו"זהב" הרגישו חסרי מאמץ, יצאו להם מהשרוול בקלילות, וגרמו להם להפוך לצמד הכי טייט שהמדינה הזאת ידעה. הגישה הזאת הגיעה לשיא עם "טודו בום", אבל אחריו נראה שהצמד התחיל ללחוץ יתר על המידה; הם ירו עלינו ביפנית, אנגלית ובמה לא, ואיבדו את הנון שלאנט שכל כך אפיין אותם. עכשיו, כשהם רואים ששיר רגוע שיצא לפני חודשיים ממשיך להיות רלוונטי ודווקא הוא הופך להיות להיט כל כך גדול, אני מקווה שהם מבינים, וסליחה על קלישאת המיינדפולנס - שלפעמים לס איז מור.

ואולי השלישייה הגברית הזאת - סטטיק, בן אל וג'ורדי - חייבת את ההצלחה הזאת דווקא לשתי נשים: נטע ברזילי עושה עבודה מעולה בפתיחת השיר, ובעצם מגישה את הבאנגר הזה על מגש של כסף לסטטיק ובן אל שימשיכו בחצי השני, וזה ללא ספק השיר הטוב ביותר שלה מאז "טוי", ובקרב בין שלושת הזמרים בשיר אין ספק שהיא לוקחת ובגדול. וכמובן גם יסמין מועלם, שלקחה חלק בכתיבת השיר והכניסה את הרוח הנונשלנטית שלה לשיר כולו (כולל קולות רקע), אז אולי באמת הגיע הזמן לדואט של נטע ויסמין - בהפקה של ג'ורדי, כמובן.