עברו פחות מארבעה חודשים, והופ, טיילור סוויפט הטילה עוד אלבום. תרנגולת זהב שכמותה. ביולי האחרון זה היה "פולקלור", אלבום אינדי אמריקנה אינטימי, שזכה להצלחה הרבה יותר גדולה משצפיתי. רוב המבקרים בעולם, וגם כמה מחברי הטובים ביותר,בלעו את הלוקש שלה במלואו ואפילו עשו קולות של הנאה, והתחושה שלי שהיא סתם מתחפשת למשהו שהיא לא - נשארה שלי בלבד.
"Evermore"', האלבום החדש שיצא לפני כשבוע וחצי, כבר שיכנע אותי שצדקתי; הוא ממשיך את הסגנון האינטימי, פולקי, ומהורהר של האלבום הקודם - אלא שהפעם טיילור חוזרת אחורה למקום היותר טבעי שלה עם אלבום הרבה יותר פופי ואמיתי.
חלק גדול מהשירים באלבום החדש היו יכולים להפוך בהפקה אחרת לגרנדיוזיים, ואולי עוד יהיו באיזה סיבוב הופעות עתידי, ואם ב"פולקלור" התחושה שלי הייתה שהיא מתחפשת למישהי אחרת - אז כאן היא נשמעת הרבה יותר אמינה. זה לא אומר שמדובר באלבום טוב, ויש כאן לא מעט שירים ממש משעממים - אבל גם בקודם היו, ולפחות הפעם הם לא מריחים מפייק ניוז.
השיר הכי טוב באלבום החדש נקרא "Champagne Problems", וכשמו כן הוא - שיר על צרות של בחורות עשירות מדי ומפורסמות מדי - שזאת טיילור אם לא שמתם לב, וסליחה שאני מקלקל את המסיבה. כשהיא שרה על מי שהיא באמת, יש בה הרבה חן ואותנטיות, שזה הרבה יותר טוב מעוד בלונד ורגליים מאוד רזות וארוכות. אם היא הייתה מוציאה את האלבום הזה ביולי, במקום את הקודם, השיר הזה היה מתברג בעשירייה הראשונה של כל מצעדי הסיכום בעולם. "The last great American dynasty", הלהיט מתוך "פולקלור" שיצא ביולי - הוא ממש בי-סייד לעומתו.
מה שכן, האלבום החדש מחזק את תחושתי שבעידן הנוכחי אלבום שלם הפך למוצר די בעייתי. כאילו, מי באמת רוצה 15 שירים חדשים של טיילור סוויפט כרגע? למה צריך כל כך הרבה? מי צריך 31 שירים חדשים בשנה של הגברת הזאת? תביאי ארבעה או חמישה שירים ונתמודד. אם אתה לא המעריצה הכי גדולה שלה בתבל, יש כאן עודף היצע, ולכן נאמר לטיילור: אם נראה לך שכתבת שירים טובים מדי, תקימי לייבל קטן ותמצאי זמרים שלא כותבים לעצמם. הרי בינינו, יש זמרים וזמרות גדולים וגדולות ממך בעולם הזה. תעזרי להם.
יש את הדיון הזה על מותו של האלבום, ועדיין אנשים מאוד נזהרים (ובצדק) בכבודו. אבל בינינו? כמה אלבומים שיוצאים כיום הם באמת מופתיים באופן הזה שהם יצירה שלמה? בטח בעידן שבו הכל מכוון למצעדים, פלייליסטים, לטיק טוק וכן הלאה. זה לא שאני קורא לאמנים צעירים לוותר על החלום שלהם, ואם אתה מרגיש שאתה חייב - שב ותכתוב אלבום, שבי ותקליטי - אבל אם אתם במילא מתכווננים לשירים - תנסו לצמצם. שישה עד שמונה שירים זה מספיק כדי שיהיה לעסק נפח, אבל הוא לא יעלה על גדותיו. בואו, קצת צניעות. בטח בעולם הפופ.
תראו למשל את ג'סטין ביבר: באלבום האחרון והלא מוצלח במיוחד שלו היו בערך שיר וחצי ששווה לזכור. זה לא התרומם, והנה עכשיו הוא כבר הוציא אי.פי לכריסמס ולהיט חדש (ומוצלח) עם בני בלאנקו. האלבום שיצא בתחילת השנה נזרק לפח, עם רוב השירים שבו, שירים שאיש לעולם לא יכיר. אפילו לא הבליבריות האמיתיות. לא חבל? אם הוא היה מוציא בתחילת השנה ארבעה שירים - איש לא היה מרגיש. מחשבה שלגמרי כדאי לו להרהר בה כשיישב בסוף השבוע הבא מתחת עץ האשוח וייפתח מתנות.