אל. איי. לאב: פרגי מנסה להתרומם בעזרת ביקיני
אמינם חוגג 15 שנה ללייבל שלו עם ביג שון ושלל ראפרים, אבל נשאר נכהרגלו מעל כולם. מארק רונסון וברונו מארס נפגשים שנית, והפעם מארס עושה את העבודה, רונסון קצת פחות. דיג'יי מאסטרד משליט את הסאונד שלו על האר אנד בי האופנתי, כולל כריס בראון, מיסטר פרובז ופרגי. בריץ' עושה מקליס דיפ האוס מוצלח
למרבה הצער הפלייבק עליו הוא יושב, נשמע גנרי למדי, כמו אלף קטעים אחרים בז'אנר (פלוס "הללויה" אחד יותר מדי). ולמרות שהפקה מצוחצחת כצפוי מאחד כרונסון, האזנה לקטע כזה בסוף 2014 נותנת בעיקר תחושה של מופע בידור לזקנים בלאס וגאס, מאשר קטע חדש של מפיק מוזיקלי בשיאו.
החדשות הטובות הן ששני השירים האחרים מתוך אלבומו הרביעי (שייצא בינואר) שמסתובבים ברשת, קצת יותר עובדים על האוזן, אם כי גם שם בולט הניסיון של רונסון לחקות קלאסיקות של גדולים, אבל בלי לנסות לחדש ממש (הראפר מיסטיקאל כג'יימס בראון למשל), כמו שעשה בהצלחה באלבום הקודם והמעולה "Record Collection". כך או כך נחכה לאלבום המלא. מקסימום נקבל עוד אלבום "קאברים" של רונסון. זה בטח לא דבר רע.